ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
 | |||||||
| ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה | |||||||
| לידה |
26 באפריל 1859 צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1919 (בגיל 59) פטרוגרד, רוסיה הסובייטית  | ||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||
| |||||||
ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Николай Михайлович Романов; 26 באפריל 1859 - 28 בינואר 1919), היה בנו של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, וגנרל בצבא האימפריה הרוסית.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ניקולאי נולד ב-26 באפריל 1859 בסנקט פטרבורג, למיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וססיליה, נסיכת באדן, בתו של לאופולד, הדוכס הגדול של באדן. בשנת 1862 מונה אביו לנציב העליון במלכות המשנה של הקווקז, וניקולאי גדל בטביליסי עם אחותו וחמשת אחיו. לניקולאי היה קשר חזק מאוד עם אותו אנסטסיה מיכאילובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ושניהם גילו עניין מיוחד באמנות.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שירת ניקולאי כלוטננט בגזרת הבלקן, ולאחר מכן החל את לימודיו באקדמיה הכללית של הצבא הרוסי, אותם סיים בשנת 1885. בשנת 1879 ביקר ניקולאי אצל דודו פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן, שם רצה לישא את בתו ויקטוריה, נסיכת באדן. אולם, לפי הכנסייה האורתודוקסית נאסר על נישואי בני דודים, ודודו אלכסנדר השני, קיסר רוסיה סירב לאשר את הנישואים, על אף איומו של ניקולאי שלא יתחתן עם אף אחת אחרת. ואכן, ויקטוריה התחתנה לבסוף עם גוסטב החמישי, מלך שוודיה, והפכה למלכת שוודיה. במהלך שנות ה-80 ניסה ניקולאי להתחתן עם אמלי, נסיכת אורליאן, בתן של הנסיך פיליפ, רוזן פריז, אולם היא סירבה לעזוב את הדת הקתולית, והוריה רצו לחתנה עם קרלוש, מלך פורטוגל, ובעקבות כך נשאר ניקולאי רווק עד סוף ימיו.
ניקולאי לא אהב את השירות הצבאי, והתעניין יותר בהיסטוריה ובמדעים, והוא אף פרסם מחקר על פרפרים וספר היסטורי על תולדות בית רומנוב, כמו גם ספרי היסטוריה נוספים. בשנת 1892 הוא הפך לנשיא החברה הגאוגרפית הרוסית, ובשנת 1909 הוא הפך לנשיא החברה ההיסטורית הרוסית.
בשנת 1895 הוא מונה למפקד יחידה צבאית במינגרליה, בשנת 1897 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור ומונה למפקד דיוויזיית גרנדירים קווקזית, ובשנת 1901 הוא פרש מהצבא. ניקולאי טייל הרבה בצרפת, שם נפגש עם אחיו מיכאיל ואחותו אנסטסיה, וכן הוא אהב להמר בקזינו במונטה קרלו, שם הפסיד סכומי כסף גדולים.
חייו הפוליטיים
לאחר אסון חודינקה התחנן ניקולאי בפני ניקולאי השני, קיסר רוסיה, לבטל את טקס ההכתרה בשגרירות צרפת ברוסיה, וטען שהעם יראה זאת כאטימות, וכמו שהעם הצרפתי ראה את מארי אנטואנט. ניקולאי שתמיד היה ליברלי יותר מהחברים האחרים במשפחה הקיסרית, נעשה מודאג ביותר מהמצב הפוליטי לאחר התבוסה במלחמת רוסיה-יפן, ודעותיו הפסימיות הפכו אותו לאויב בעיני הצארינה אלכסנדרה, נסיכת הסן. בשנת 1909 מת אביו מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, וניקולאי ירש את הונו הרב, ואת אחוזותיו בסנקט פטרבורג ובאוקראינה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נשלח ניקולאי לחזית מול האוסטרים, והוא הודאג ביותר ממצב הלוחמים, ובעיקר מהטיפול הכושל בפצועים ומהכמות הגדולה של ההרוגים. ניקולאי אף היה חלוק עם דודנו ניקולאי ניקולאייביץ' הבן על האסטרטגיה בה צריך לנקוט במלחמה, ואף התחתנן בפני הקיסר לשלול את השלטון מהקיסרית ומיועצה רספוטין. בתגובה על הביקורת שלו נגד הקיסרית ורספוטין, נשלח ניקולאי למעצר בית באחוזתו, שם שהה עד לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917.
אחריתו
אחרי מהפכת פברואר, ניקולאי היה הנסיך הגדול הרוסי הראשון שנטש מרצון את כל זכויות היתר שלו, וכן הוא התפטר מנשיאות החברה ההיסטורית הרוסית באותה שנה. ניקולאי חשב בתחילה לברוח לדנמרק דרך פינלנד, אולם חשש מכך, ובכך הביא לבסוף למותו. לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה הוא גורש לוולוגדה, וביולי 1918 הוא נעצר ונלקח למרכז המעצר בפטרוגרד, שם שהה יחד עם אחיו גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ובני דודיו פאבל אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ודימיטרי קוסטנטינוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה. לשווא ניסו נשיא האקדמיה הרוסית למדעים, אלכסנדר פטרוביץ' קרפינסקי והסופר מקסים גורקי למען שחרורו. ניסיון של ממשלת דנמרק לשחרר אותו עבור 500,000 רובל זהב נכשל גם הוא.
ב-28 בינואר 1919 הועברו ניקולאי ובני דודיו לכלא אחר, ובשעה 03:00 לפנות בוקר הוצאו לחצר הכלא, בליווי חיילים מכל צד, וכעבור זמן קצר הוצאו להורג ביריות. בן דודו פאבל שהיה כחוש וחולה מכדי לעמוד, נורה תוך שהוא שוכב על אלונקה. ארבעת הנסיכים נקברו בקבר אחים בחצר המבצר, וב-31 בינואר 1919 פורסם בפרבדה הידיעה על הוצאתם להורג של ארבעה הדוכסים.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
