נעמי נבו
| לידה |
1924 לונדון, אנגליה |
|---|---|
| פטירה | אוקטובר 2015 (בגיל 91 בערך) |
| מדינה |
 ישראל |
| ידועה בשל | בג"ץ נעמי נבו |
| בן זוג | יוסף נבו |
נעמי נבו (1924 – אוקטובר 2015) הייתה סוציולוגית ופמיניסטית ישראלית. נאבקה למען קביעת גיל פרישה אחיד לנשים ולגברים.
ביוגרפיה
נעמי בן נון נולדה בלונדון, אנגליה לבלה (לבית פלטצקי) ושמואל בן נון. היא למדה באנגליה וקיבלה תואר אקדמי בסוציולוגיה מבית הספר לכלכלה בלונדון.
עלתה לישראל בשנת 1946 ועברה להתגורר בקיבוץ רמת יוחנן. ב-1947 עברה לירושלים ובמאי 1948 התחתנה עם יוסף נבו (ראש עיריית הרצליה בשנים 1969–1983) בעת המצור על ירושלים. באותה תקופה שירתה בשירות הידיעות של ההגנה (ש"י), בפיקודו של שלהבת פראייר, בתפקיד בקונסוליה הבריטית. במסגרת עבודתה הצליחה להעביר ל"הגנה" מידע רב ובראשו הידיעה החשובה על המועד המדויק של עזיבת הבריטים את ארץ ישראל.
בתחילת שנות ה-50 החלה לעבוד כאנתרופולוגית וסוציולוגית במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. עבדה בחבל הנגב בין השנים 1959–1961, במושבי עולים מארצות האסלאם. במהלך עבודתה עקבה וסייעה בקליטתם והתפתחותם של עולים מארצות שונות בין השאר ביישובים: שקמה, רמת רזיאל, אדרת, כוכב, נווה יחייא ועוד. ב-1961–1964 עבדה כסוציולוגית של חבל ההר בירושלים. ב-1964–1965 עבדה במדור הקליטה במחלקה להתיישבות. ב-1965–1970 עבדה במרכז לחקר ההתיישבות הכפרית והעירונית, ברחובות. ב-1970–1985 הייתה סוציולוגית באגף לתכנון אזורי כולל במחלקה להתיישבות. במסגרת תפקידה האחרון הייתה אחראית מטעם הסוכנות להקמתו של היישוב "הר גיבורים", לימים "גן נר" (בתרומתה של ליידי ג'אנר מאנגליה).
בשנת 1970 החלה להכין את עבודת הדוקטורט שלה בנושא "שינוי חברתי במושב ותיק – נהלל". במהלך הכנת הדוקטורט שהתה באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה והמשיכה וסיימה באוניברסיטת תל אביב בהנחייתו של פרופ' עמנואל מרקס. במהלך הכנתו גם לימדה והרצתה בנושא סוציולוגיה כפרית בבית ספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת חיפה. את תואר הדוקטור קיבלה בשנת 1979. בשנים שלאחר קבלת הדוקטורט השתתפה והרצתה בקונגרסים שונים ברחבי העולם בין השאר: בדרום אפריקה, במקסיקו, בבודפשט, בווינה ועוד.
נבו הייתה גם ממקימות שדולת הנשים בישראל בדצמבר 1988. במהלך השנים הייתה חברת ההנהלה ושימשה אף כסגנית וממלאת מקום יושבת הראש אליס שלוי. במהלך השנים הייתה פעילה מאד בשדולה בייחוד בקידום הייצוג הפוליטי של נשים בכנסת.
בג"ץ ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה
ערך מורחב – בג"ץ נעמי נבו
בשנת 1984 התבקשה נבו לצאת לפנסיה מעבודתה בסוכנות היהודית, על פי החוק התקף באותה עת, בגיל פרישה 60 לנשים ו-65 לגברים. נבו פנתה בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה[1] ואחר כך לבית הדין הארצי לעבודה לאפשר לה להמשיך בעבודתה עד גיל 65. בדצמבר 1986 דחה בית הדין הארצי לעבודה את בקשתה.[2] בעקבות זאת עתרה לבג"ץ נגד בית הדין הארצי לעבודה בבקשה לקבוע גיל פרישה אחיד לנשים ולגברים. ב-1990 פסק בג"ץ (בראשות השופט גבריאל בך) שגיל הפרישה השונה יבוטל.[3] עוד לפני פסיקת בג"ץ, אך בעקבות מאבקה של נבו, נחקק חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ז-1987,[4] שקבע כי עובדת אשר בהסדרה קיבוצית (לא בחוזה אישי), נקבע לה גיל פרישה נמוך מזה שנקבע לגבר עובד, רשאית לפרוש בכל גיל שבין גיל הפרישה שנקבע לעובדת וגיל הפרישה שנקבע לעובד.
נעמי נבו הייתה נשואה ליוסף נבו במשך 53 שנים, עד לפטירתו בשנת 2001. לזוג שני בנים.
קישורים חיצוניים
- נעמי נבו ז"ל, באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, 31 באוקטובר 2015
הערות שוליים
- ^ התקדים השלילי של נעמי נבו, מעריב, 18 בדצמבר 1985
- ^ דב"ע מו/73-3 ד"ר נעמי נבו נגד הסוכנות היהודית ואחרים, ניתן ב-1 בדצמבר 1986
- ^ ענבל בר-און, בג"צ נבו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 בספטמבר 2010
בג"ץ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ב-22 באוקטובר 1990 - ^
היסטוריית החקיקה של חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ז-1987, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
