נפילת משטר אל-אסד
 | ||||||||||||||||||
| לוחמים נגד אסד מפילים אנדרטה של משטר אסד בחלבּ | ||||||||||||||||||
| מערכה: מתקפת המורדים הסורים (2024) | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים בסוריה | ||||||||||||||||||
| תאריך | 8 בדצמבר 2024 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תוצאה |
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
נפילת משטר אל-אסד בסוריה אירעה ב-8 בדצמבר 2024, כאשר השלימו כוחות האופוזיציה הסורית את השתלטותם על הערים המרכזיות בסוריה ועל עיר הבירה דמשק, במתקפת הפתע שבה פתחו 11 ימים קודם לכן, ב-27 בנובמבר 2024. בכך הושלמה נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד והשושלת שהחלה עם נשיאותו של אביו חאפז אל-אסד ב-1971.
משפחת אסד, משפחה מהמיעוט העלווי, שלטה בסוריה מאז תפס חאפז אל-אסד את הנשיאות ב-1971, תחת מפלגת הבעת'. חאפז בנה משטר עם פולחן אישיות מובהק. לאחר מותו ב-2000 ירש בנו בשאר אל-אסד את השלטון,[3] והפולחן סביב המשפחה המשיך להתפשט, תוך שהוא נתפס כ"תקוות העם". עם התפשטות הביקורת הציבורית על הפיכת סוריה ל"גומלוכיה" פרצה המהפכה הסורית ב-2011, שהובילה למלחמת אזרחים שבמהלכה נהרגו כ-580,000 אנשים, מהם 306,000 אזרחים. בזמן המלחמה הושמעו האשמות חמורות כלפי אסד על פשעי מלחמה, לרבות שימוש בנשק כימי כמו פגיעת סארין בע'וטה ב-2013.
רקע
ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת חרבות ברזל
ב-2011 פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, שבמהלכה ניסו כוחות המורדים הסורים, המשויכים לקבוצות אתניות ואידאולוגיות מגוונות, להפיל את משטרו של בשאר אל-אסד.
רוסיה, איראן וחזבאללה התערבו בלחימה לטובת שלטון אסד, וסייעו לו לבלום את כוחות המורדים ולהשתלט מחדש על חלק גדול מהשטחים שאיבד. בסטטוס קוו החדש שנוצר, שגם עוגן בהסכמים ב-2019, אסד שלט על מרבית שטח המדינה, אך שלטונו הסתמך במידה רבה על סיוע של רוסיה, איראן וחזבאללה.[4]
הכוחות הללו איבדו מיכולתם לסייע לשלטון אסד עקב פריצת מלחמת רוסיה–אוקראינה בפברואר 2022, ומלחמת חרבות ברזל בין חמאס והציר השיעי לישראל באוקטובר 2023. בשתי המלחמות הללו ספגו רוסיה, איראן וחזבאללה אבדות כבדות שלא אפשרו להם לסייע לשלטון הסורי.
ב-27 בנובמבר 2024 נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. עם כניסת הפסקת האש לתוקף, פתחו ארגוני המורדים הסורים במתקפת פתע על משטר אסד.[5]
מתקפת המורדים
- ערך מורחב – מתקפת המורדים הסורים (2024)
ב-27 בנובמבר 2024, פתחו המורדים הסורים, ובראשם הצבא הסורי החופשי והיאת תחריר א-שאם, בתמיכת טורקיה, במתקפת פתע על צבא אסד בסוריה. במסגרת המתקפה, הותקף אזור חלב ובהמשך את מחוזות חמה וחומס עד שלבסוף את דמשק. המתקפה כללה שלושה מבצעים שונים: מבצע הרתעת התוקפנות, שהחל ב-27 בנובמבר 2024; מבצע שחר החירות, שהחל ב-30 בנובמבר 2024; ומבצע קרב השיבה, שהחל ב-2 בדצמבר 2024.
לפנות בוקר 8 בדצמבר 2024, הנשיא אסד עזב במטוס פרטי שיצא מנמל התעופה הבינלאומי דמשק. שבוע לפני כן ברחו אשתו, אסמה אל-אסד, עם שלושת ילדיו. הם השתקעו ברוסיה, שהעניקה להם "מקלט על בסיס הומניטרי".[6] בעקבות זאת, תושבים סורים פלשו אל מעונו הריק של אסד בשכונת אל-מאלכי בדמשק.[7] עוד באותו היום הודחו מתפקידם חברי ממשלה שונים.[8] מנהיג תנועת היאת תחריר א-שאם, אחמד א-שרע[9] הצהיר כי מוסדות הציבור הסוריים לא יימסרו באופן מיידי לכוחות המורדים, ובמקום זאת יוחזקו זמנית על ידי ראש ממשלת סוריה "לשעבר", מוחמד ראזי אל-ג'לאלי, עד להשלמת המעבר המדיני המלא. אל-ג'לאלי הודיע בסרטון מדיה חברתית כי הוא מתכנן להישאר בדמשק ולשתף פעולה עם העם הסורי, תוך הבעת תקווה שסוריה תוכל להפוך ל"מדינה נורמלית".[10] אולם, לאחר נפילת שלטון אסד נצפו מקרים של הוצאות להורג ללא משפט, באופן פומבי, של אישים המזוהים עם השלטון הקודם.[11]
תגובות בין-לאומיות
- ערך מורחב – מבצע חץ הבשן
ישראל – בעקבות הפלת שלטונו של אסד והשתלטות המורדים על המדינה, טנקים וכוחות חי"ר של צה"ל הוצבו בתוך רצועת השטח המפורז שבגבול ישראל-סוריה ברמת הגולן, כדי למנוע אפשרות לכניסת מורדים לשטח ישראל בחסות ההפיכה.[12] באותו היום יחידת שלדג השתלטה על עמדות צבא סוריה בחרמון הסורי, עם נטישתם.[13][14][15] חיל האוויר הישראלי הפציץ מספר שדות תעופה צבאיים בסוריה, מערכות הגנה אווירית, טילי קרקע-קרקע, ומספר רב של מחסני אמל"ח ומפעלי ייצור נשק.[16] בהמשך ישראל נערכה להגנה על תושבים דרוזים בסוריה שהותקפו על ידי השלטון החדש
ארצות הברית – פיקוד מרכז תקף 75 מטרות, בהן בכירי דאעש ומחנות שלו, במטרה למנוע מהארגון להשתמש בכאוס כדי לחזק את עצמו.
טורקיה – חיל האוויר הטורקי ביצע תקיפות אוויריות במרחב.[17]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Securing Hama city and Khanaser highway | Regime forces and 25th Division expand operations around Hama city and advance towards “tracked military vehicles” academy, syriahr.com, 4 December 2024
- ^ 2.0 2.1 A week after the “Deterrence of Aggression” operation, the death toll and martyrs rise to 571 civilians and military personnel, syria.liveuamap.com (באנגלית)
- ↑ ירון דרוקמן, ליאור בן ארי, האב טובח המונים, הבן כיוון לרפואת עיניים: שלטון הרודנים לבית אסד תם אחרי 54 שנים, באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ↑
AFP, מזכ"ל נאט"ו: איראן ורוסיה שותפות לפשעים של אסד בסוריה, בעיתון מקור ראשון, 9 בדצמבר 2024
- ↑ ליאור בן ארי, עם סיוע רוסי, הבטחות איראניות - ובלי חיזבאללה: אסד מתכונן למתקפת הנגד, באתר ynet, 2 בדצמבר 2024
- ↑ ליאור בן ארי, נעה לוצקי, סוכנויות הידיעות, אסד נמלט לרוסיה: "הוא ומשפחתו זכו למקלט במוסקבה", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ↑ السياسة (2024-12-08). "فيديو لمنزل بشار الأسد في دمشق بعد فراره". السياسة (בערבית). נבדק ב-2024-12-08.
- ↑ "Syria rebellion: Rebels say Syria free of Assad after reports he has fled". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-12-08.
- ↑ נורית יוחנן, מוחמד אבו אל-ג'ולנאי נולד ובגולן והפך למנהיג כוחות המורדים בסוריה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 בדצמבר 2024
- ↑ איתמר בן כליפא, משטר אסד, הסוף: הרודן נמלט, המורדים השתלטו על דמשק | תיעודים היסטוריים, באתר JDN, 8 בדצמבר 2024
- ↑ המורדים נוקמים: הוצאות להורג בלתי פוסקות בסוריה, באתר "סרוגים", 10 בדצמבר 2024
- ↑ יואב זיתון, יאיר קראוס, ליאור בן ארי, "טנקים וכוחות חי"ר חצו את הגבול ונכנסו לאזור החיץ בגולן, הותקף מאגר נשק כימי", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ↑ דיווח: צה"ל כבש את החרמון הסורי, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2024
- ↑ צה"ל השתלט על החרמון בצידו הסורי; ההחלטה אושרה אמש בקבינט בפה אחד, באתר ישראל היום, 8 בדצמבר 2024
- ↑ לאחר נפילת משטר אסד: לוחמי שלדג כבשו את הגולן הסורי, באתר מאקו, 8 בדצמבר 2024
- ↑ יואב זיתון, ליאור בן ארי, צה"ל כבש את החרמון הסורי. נתניהו וכ"ץ בגבול: זה יום היסטורי, באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ↑ Subham Tiwari, Why are Israel, US and Turkey bombing Syria's airbases after Assad's fall?, India Today, 9 בדצמבר 2024
נפילת משטר אל-אסד41962614Q131404510