נשק לייזר

נשק לייזר הוא לייזר המשמש למטרות צבאיות. הוא יכול להיות נשק אל-הרג המשמש לסינוור או עיוור של אנשים או חיישנים, או נשק קטלני שמטרתו הרג אנשים או הרס כלי אויב.

באוקטובר 2024 בוצע היירוט המבצעי הראשון בעולם של איום אווירי באמצעות לייזר שורף, כאשר "להב ברזל" – דגם מוקטן של מגן אור הישראלית – הפיל כלי טיס בלתי מאוישים של חזבאללה במהלך מלחמת חרבות ברזל.^[1]

לייזר מסנוור

לייזר הוא מקור אור בעל יכולת סינוור גבוהה מכמה סיבות. אור לייזר הוא קוהרנטי כך שניתן למקד אותו לנקודה קטנה יותר מאור לא קוהרנטי כמו לד. הוא בעל אורך גל (צבע) יחיד כך שניתן לבחור את אורך הגל שחודר לעין וגורם לתגובה מרבית ברשתית. נשק לייזר אל-הרג נמצא בשימוש כיום בידי צבאות ואף רשויות אכיפת חוק.^[2]

האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים מגבילה את השימוש בנשק לייזר לגרימת עיוורון. הוועד הבין־לאומי של הצלב האדום מחשיב שימוש בנשק לייזר למטרות גרימת עיוורון קבוע לעין בלתי־מזוינת כהפרה של החוק האנושתני הבין־לאומי המנהגי.^[3]

בנוסף קיים נשק לייזר מסנוור כמערכת הגנה אקטיבית שנועד לסנוור חיישנים של גלאים תרמיים שמותקנים בראשי טילים נגד מטוסים. מערכת כזו בשם "מגן רקיע" פותחה על ידי חברת אלביט מערכות ומותקנת על מטוסי נוסעים.

לייזר שורף

לייזר משמש בתעשייה לחיתוך מתכות, באמצעות התכת המתכת בפולס לייזר מהיר רב-עוצמה. אותו עקרון יכול לשמש מרחוק בנשק לייזר. בתיאוריה, נשק לייזר יכול להיות בעל יתרונות גדולים כגון טווח רחוק, פגיעה מיידית וביטול הצורך בתחמושת. למעשה מערכות לייזר קטלני סובלות מכמה בעיות בסיסיות, בעיקר בעיית התחממות האוויר ביציאה מהלייזר (thermal blooming), ומקור האנרגיה ללייזר. כאשר מפעילים את הנשק מהחלל, או מגובה רב שבו האוויר דליל, תופעת ההתחממות האטמוספירית לא מהווה מכשול לפעולת הלייזר, אך בתרחישים כאלו משקל המערכת והאנרגיה שניתן לספק מוגבלים יותר מאשר במערכת הפועלת מהקרקע.

נשקי לייזר קטלני נמצאים בפיתוח מזה שנים רבות, כאשר נבנו אבות טיפוס רבים שהמחישו את היתכנות הרעיון ובשנת 2024 החלו להיפרש מערכות שהוכרזו כמבצעיות.^[4]

מערכות נשק לייזר המיועדות ליירוט רקטות ופצצות מרגמה נמצאות בפיתוח:

ארצות הברית נאוטילוס - מבוססת על לייזר כימי של קרינה אינפרה-אדומה בינונית מסוג דאוטריום-פלואוריד.
ארצות הברית HELLADS - בפיתוח במימון ממשלתי
ארצות הברית LaWS - בפיתוח לחיל הים של ארצות הברית
בריטניה Dragonfire - בפיתוח מספר חברות בריטיות
ישראל אור איתן (נקראה בעבר "קרן ברזל" ו"מגן אור") – מבוססת על לייזר מצב מוצק, מפותחת על ידי רפאל. הספק הלייזר הוא 100 קילוואט והטווח עומד על כ-10 ק"מ. מערכת זו נפרשה במהלך מלחמת חרבות ברזל אך לא נעשה בה שימוש ליירוט.^[5] עם זאת, דגם קטן יותר של המערכת - "להב ברזל" - רשם יירוט בכורה מבצעי באוקטובר 2024 כאשר הפיל כטב"ם של חזבאללה ומאז ביצע עשרות יירוטים.^[6] זוהי ככל הידוע ההפלה המבצעית הראשונה בעולם שבוצעה עם נשק לייזר שורף.
ישראל להב אור – מערכת ניידת קטנה מבוססת לייזר ליירוט רחפנים ובלוני תבערה ונפץ שפותחה ב-2020 שפותחה ומיוצרת בישראל על ידי חברת אופטידיפנס.
ישראל מערכת נוספת מפותחת על ידי חברת אלביט מערכות.^[7]
קוריאה הדרומית בלוק I – הוכרזה כמבצעית ב-2024 ובעלת הספק של 20 קילוואט וטווח של 3 ק"מ.
אוסטרליה מערכת אפולו של חברת EOS - לייזר בהספק של עד 100 קילוואט. מערכת נמכרה ב-2025 למדינה שחברה בברית נאטו.

יתרונות

עלות כל יירוט כשלעצמו זולה מאוד ומוערכת בדולרים בודדים.
מהירות יירוט מיידית המתבצעת על ידי לייזר, מה שמאפשר למקסם את יכולת היירוט, כיוון שגם אם ניסיון ראשון לא הצליח, ניתן לנסות ליירט שוב.
למערכת יש מלאי כמעט בלתי מוגבל של "מיירטים" (קרני לייזר), הדורשים חשמל בלבד. הצורך לטעון טילים מיירטים הוחלף בצורך לתדלק גנרטורים, אם כי גם צורך זה לא קיים במקומות בהם המערכת מחוברת לרשת החשמל הארצית.

חסרונות

מוגבלת ליירוט בודד בכל רגע; נדרשות מספר שניות של לזירה על המטרה כדי להשמיד אותה, לעומת מערכות הגנה טילאיות שבה המטרה מושמדת ברגע שהטיל פוגע בה, ובעלת יכולת ליירט כמה מטרות בו זמנית ממשגר אחד היורה מספר טילים במקביל.
הגבלה בשל תנאים סביבתיים: גשם, אובך, ערפל ועשן בשדה הקרב.
דעיכה של הקרן בשל מולקולות גזים ומים שנמצאים באטמוספירה.
טווח מוגבל של הקרן (עשרה קילומטר לעומת טווחים שבין עשרות קילומטרים למאות קילומטרים של מערכות טילאיות)
יכולת התגוננות של המטרות באמצעות עיבוי המעטפת או ציפוי מבריק של המעטפת.
צריכת אנרגיה גבוהה שדורשת מקורות חשמל מתקדמים.
המערכת צריכה קו ראייה ישיר, דבר שיכול להיות בעייתי בסביבות עירוניות צפופות או בטופוגרפיה מורכבת.