סאנאי טאקאיצ'י
| לידה |
7 במרץ 1961 (גיל: 64) יאמטוקוריאמה, נארה, יפן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 יפן | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת קובה | ||||||||
| עיסוק | פוליטיקאית | ||||||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית-דמוקרטית | ||||||||
| השקפה דתית | טנריקיו | ||||||||
| בן זוג | טאקו טאקאיצ'י (2003–2017; נישאו מחדש ב-2021) | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סאנאי טאקאיצ'י (ביפנית: 高市 早苗; נולדה ב-7 במרץ 1961) היא פוליטיקאית יפנית המכהנת מאז 2025 כנשיאת המפלגה הליברל-דמוקרטית של יפן. היא האישה הראשונה בהיסטוריה של יפן המכהנת בתפקיד זה. טאקאיצ'י, חברת בית הנבחרים היפני, מילאה בעבר תפקידי שר אחדים בממשלותיו של ראש הממשלה שינזו אבה.
לאחר שהשלימה את לימודיה באוניברסיטת קובה (Kobe), עבדה טאקאיצ'י כסופרת, עוזרת פרלמנטרית וכשדרנית, בטרם נכנסה לפוליטיקה של יפן. כחברת המפלגה הליברלית-דמוקרטית נבחרה לבית הנבחרים בבחירות הכלליות של 1993. טאקאיצ'י, שהייתה בת חסותו הפוליטית של ראש הממשלה לשעבר אבה, הייתה במהלך כהונתו לשרה במשרדים שונים, ותפקידה הבולט ביותר היה שרת הפנים והתקשורת בשנים 2019–2020. בבחירות הפנימיות של 2021 התמודדה על הנהגת המפלגה, אך לא העפילה לסיבוב השני משסיימה במקום השלישי אחרי פומיו קישידה וטארו קונו. בתקופת כהונתו של קישידה כראש ממשלה כיהנה כשרת המדינה לביטחון כלכלי בשנים 2022–2024.
טאקאיצ'י התמודדה בשנית על ראשות המפלגה בבחירות 2024, בהן ניצחה בסיבוב הראשון אך הפסידה בפער קטן לשיגרו אישיבה בסיבוב השני. באוקטובר 2025 התמודדה בפעם השלישית להנהגת המפלגה, והפעם זכתה במקום הראשון בשני הסיבובים וניצחה את שינג'ירו קואיזומי. אם תיבחר לראשות הממשלה בידי הפרלמנט של יפן, תהיה האישה הראשונה בראשות הממשלה והאדם הראשון ממחוז נארה המכהן בתפקיד זה. לטאקאיצ'י מיוחסת תדמית פוליטית של שמרנית מובהקת, והיא נחשבה לבעלת ברית קרובה של ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה[1].
ראשית חייה
טאקאיצ'י נולדה וגדלה בעיר יאמטוקוריאמה (Yamatokōriyama) שבנארה. אביה עבד בחברת רכב הקשורה לטויוטה, ואמה שירתה כשוטרת במשטרת מחוז נארה. היא השלימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר התיכון אונבי, ולאחר מכן החלה ללמוד באוניברסיטת קובה, ובמכון לממשל וניהול על-שם מצושיטה (Matsushita).
בשנת 1987 נשלחה מטעם המכון לממשל וניהול על-שם מצושיטה לארצות הברית, שם עבדה כעמיתת קונגרס אצל פט שרודר, חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של קולורדו[2]. כששבה ליפן ב-1989, משכה תשומת לב תקשורתית בזכות הניסיון שצברה בפוליטיקה של ארצות הברית, וחיברה ספרים המבוססים על חוויותיה.
במרץ 1989 הצטרפה לרשת הטלוויזיה "אסאהי" כמגישה, והנחתה יחד עם רנהו את תוכנית הערוץ "Kodawari TV Pre Stage".
קריירה פוליטית
תחילת דרכה הציבורית
טאקאיצ'י נבחרה לראשונה אל בית הנבחרים של יפן בבחירות הפרלמנטריות ביפן 1993, כפוליטיקאית עצמאית. בשנה שלאחר מכן הצטרפה למפלגת "הליברלים" הקטנה בראשות קוג'י קאקיזאווה (אנ'), אשר התמזגה זמן קצר לאחר מכן לתוך מפלגת "החזית החדשה".
בשנת 1996 התמודדה מטעם מפלגת החזית החדשה ונבחרה מחדש לבית הנבחרים, אך המפלגה נחלה הפסד ארצי. ב-5 בנובמבר נעתרה להצעה של מזכ"ל המפלגה הליברלית-דמוקרטית קואיצ'י קאנו (אנ'), והצטרפה לשורות ה-LDP. המעבר שלה למפלגת השלטון, זמן קצר לאחר שנבחרה על בסיס קולות המתנגדים לה, עורר ביקורת חריפה מצד חבריה לשעבר בחזית החדשה.
בתוך ה-LDP השתייכה טאקאיצ'י לסיעת מוֹרי (ששמה הרשמי הוא "מכון מדיניות סֵיוָוה" – Seiwa Seisaku Kenkyūkai) ושימשה כסגנית שר פרלמנטרית במשרד המסחר והתעשייה הבין-לאומי בממשלתו של קייזו אובוצ'י. היא כיהנה גם כיו"ר ועדת החינוך והמדע של בית הנבחרים. בבחירות 2000 מוקמה במקום הראשון ברשימת ה-LDP לייצוג יחסי ונבחרה בקלות בכהונתה השלישית. בשנת 2002 מונתה לסגנית בכירה של שר הכלכלה, המסחר והתעשייה בממשלתו של ג'וניצ'ירו קואיזומי.
בבחירות הכלליות של 2003 הפסידה במחוז נארה הראשון לסומִיו מַבּוּצ'י, חבר המפלגה הדמוקרטית של יפן. היא עברה לעיר איקומה (Ikoma) הסמוכה, ובבחירות 2005 נבחרה לבית הנבחרים כנציגת מחוז נארה השני. בשנת 2004, עת שהתה במדבר הפוליטי, שימשה כחברת סגל בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת קנסאי.
טאקאיצ'י עמדה בראש קבוצת חברים פנימית במפלגת השלטון שהתנגדה לחקיקה שתאפשר לבני זוג לשמור על שמות משפחה נפרדים לאחר נישואיהם, בטענה שהדבר יערער את מערכת המשפחה המסורתית של יפן. בנוסף, בעת שכיהנה כראש תחום התקשורת במפלגה, עוררה סערה ציבורית כאשר רמזה כי ניתן לשלול רישיונות שידור מתחנות טלוויזיה שישדרו תכנים שהממשלה תראה בהם מוטים פוליטית – אמירה שספגה גינויים כניסיון לדיכוי חופש הביטוי[3].
ממשלת אבה הראשונה
בממשלתו הראשונה של שינזו אבה, כיהנה טאקאיצ'י כשרת המדינה לענייני אוקינאווה והאיים הצפוניים (יפ'); כשרת המדינה למדיניות מדע וטכנולוגיה; כשרת המדינה לחדשנות; כשרת המדינה לענייני נוער ושוויון מגדרי; וכשרת המדינה לבטיחות מזון. באוגוסט 2007 הייתה השרה היחידה בממשלת אבה שהצטרפה לראש הממשלה לשעבר ג'וניצ'ירו קואיזומי בביקור במקדש יסוקוני ביום השנה לסיום מלחמת העולם השנייה[4].
ממשלת אבה השנייה
לאחר ניצחון המפלגה הליברלית-דמוקרטית בבחירות הפרלמנטריות ביפן 2012, מונתה טאקאיצ'י לעמוד בראש מועצת המחקר המדינית של המפלגה (יפ'). בינואר 2013 המליצה כי ראש הממשלה אבה יוציא "הצהרת אבה" שתחליף את "הצהרת מוריאמה" (אנ') – התנצלות רשמית על הנזק שגרמה האימפריה היפנית למדינות שסופחו אליה תחת שלטונה הקולוניאלי[5].
ב-3 בספטמבר 2014 מונתה טאקאיצ'י לשרת הפנים והתקשורת, במקומו של יושיטאקה שינדו. לאחר מינויה פורסמה תמונה שלה לצד קאזונארי יאמאדה, מנהיג מפלגת הפועלים הנאציונל-סוציאליסטית – תנועה נאו-נאצית קטנה ביפן. היא הכחישה כל קשר ליאמאדה ואמרה שלא הייתה מצטלמת עמו אילו ידעה על הרקע שלו. בנוסף פורסם כי ב-1994 הצטלמה כשהיא מחזיקה ספר שנוי במחלוקת ששיבח את כישרונותיו האלקטורליים של אדולף היטלר[6].
טאקאיצ'י נמנתה בין שלושת שרי ממשלת יפן שביקרו במקדש יסוקוני בשנת 2014, הייתה לשרה המכהנת הראשונה שהשתתפה בפסטיבל הסתיו של המקדש בשנת 2016, ואחת מארבעה שרים שביקרו במקום ביום השנה ה-75 לסיום מלחמת העולם השנייה באוגוסט 2020. בבחירות הפרלמנטריות ביפן 2014 גרפה 96 אלף קולות במחוז הבחירה שלה, ונבחרה לכהונה נוספת בבית הנבחרים היפני.
בפברואר 2016 הצהירה טאקאיצ'י כי לממשלת יפן הסמכות לחדול עבודתם של שדרנים שישדרו תוכן בעל הטיה פוליטית. מחלקת המדינה של ארצות הברית הביעה בעקבות זאת דאגה מפני "גידול בלחץ הממשלתי על תקשורת ביקורתית ועצמאית"[7].
ב-3 באוגוסט 2017 החליפה אותה סייקו נודה (אנ') בתפקיד שרת הפנים, אך טאקאיצ'י שבה למשרד ב-11 בספטמבר 2019, כשהחליפה את מסאטושי אישידה. בין יתר יוזמותיה בתפקיד זה, הפעילה לחץ על רשות השידור NHK להפחית את אגרות הצפייה ולבצע רפורמות במבנה הניהולי שלה, וכן פיקחה על חלוקת מענקים כספיים במהלך מגפת הקורונה ביפן[8].
ב-2 במרץ 2023 טען הירויגי קונישי, חבר האופוזיציה בבית היועצים של יפן, כי השיג מסמך מממשלתו הקודמת של שינזו אבה, המלמד על כוונה להתערב בחופש השידור באמצעות הפעלת לחץ פוליטי על גופי תקשורת שביקרו את ממשלת אבה ואת המפלגה הליברלית-דמוקרטית. טאקאיצ'י כיהנה באותה תקופה כשרת הפנים והתקשורת. כאשר נשאלה על הנושא במהלך דיון פרלמנטרי, גרסה טאקאיצ'י כי מדובר ב"מסמך מזויף" והתחייבה להתפטר מהפרלמנט לו יתברר שהמסמך אמיתי[9]. ימים אחדים אחר כך, ב-7 במרץ 2023, אישר משרד הפנים את אמיתות המסמך, וחברי אופוזיציה בפרלמנט היפני קראו להתפטרותה של טאקאיצ'י. בעקבות הקביעה של משרד הפנים חזרה בה מהתחייבותה להתפטר, וטענה שחלקים מהמסמך המתייחסים אליה שגויים ואף תבעה מקונישי את החובה להוכיח את אמיתות המסמך[10].
הבחירות לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית 2021
באוגוסט 2021 הודיעה טאקאיצ'י כי תתמודד על נשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית מול ראש הממשלה המכהן יושיהידה סוגה בבחירות שנקבעו ל-29 בספטמבר אותה שנה. ב-3 בספטמבר הודיע סוגה כי לא יתמודד לכהונה נוספת, ולמחרת דיווחה העיתונות היפנית כי ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה העביר את תמיכתו לטאקאיצ'י. סוגה עצמו הביע תמיכה ביריבה טארו קונו. טאקאיצ'י תוארה כמועמדת המועדפת על שמרנים בעלי עמדות ניציות בתחומי הביטחון והדיפלומטיה[11]. בסיבוב הראשון של הבחירות גרפה 147,764 קולות, שהיוו 19.44% מסך קולות הבוחרים, ולא העפילה לסיבוב השני[12].
הבחירות לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית 2024
בספטמבר 2024 התמודדה טאקאיצ'י בבחירות הפנימיות לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית, שהתקיימו בעקבות התפטרותו של פומיו קישידה. מתוך תשעה מועמדים, בלטה טאקאיצ'י כמועמדת המובילה לצד שיגרו אישיבה ושינג'ירו קויזומי (אנ')[13]. אומנם בסיבוב הראשון הגיעה למקום הראשון, אך בסיבוב השני הפסידה לאישיבה בפער של 5%. לאחר הבחירות הציע אישיבה לטאקאיצ'י את תפקיד יו"ר המועצה הכללית של המפלגה – מהבכירים שבהיררכיה המפלגתית – אך זו מיאנה להצבעה. בנובמבר אותה שנה מונתה לעמוד בראש הוועדה החדשה של המפלגה לחקר נושאי הביטחון הציבורי, הטרור, והסייבר.
נשיאת המפלגה הליברלית-דמוקרטית
בחירות 2025
ב-18 בספטמבר 2025 הודיעה טאקאיצ'י על מועמדותה לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית בבחירות 2025, שהתקיימו בעקבות פרישתו של ראש הממשלה שיגרו אישיבה[14]. סקרי דעת קהל שנערכו בראשית מערכת הבחירות הראו כי טאקאיצ'י ושר החקלאות שינג'ירו קויזומי הם המועמדים המובילים בהתמודדות על נשיאות המפלגה[15]. עם התקרבות מועד הבחירות, שניהם היו כמעט בשוויון בסקרים השונים שהתפרסמו[16]. ב-4 באוקטובר, יום הבחירות, סיימה טאקאיצ'י במקום הראשון עם 183 קולות (31.07%). קויזומי סיים במקום השני עם 164 קולות (27.84%), ובכך שניהם העפילו לסיבוב השני והמכריע בבחירות לנשיאות המפלגה. בסיבוב זה ניצחה טאקאיצ'י ברוב של 54% מול 46%, ונבחרה לנשיאת המפלגה הליברלית-דמוקרטית, ונהייתה לאישה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה בהיסטוריה של המפלגה[17].
עמדותיה הפוליטיות
מדיניות פנים
טאקאיצ'י נחשבת לשמרנית ולאומנית נוקשה[18]. היא חברה בארגון האולטרה-לאומני (אנ') ניפון קאיג'י (אנ'). עיתונים שונים כדויטשה ולה ו-South China Morning Post תיארו את טאקאיצ'י כימנית קיצונית[19]. לטאקאיצ'י עמדות שמרניות מבחינה חברתית, כגון תמיכה בדרישה שבני זוג יאמצו שם משפחה משותף לאחר הנישואים. היא טענה שתוכנית ממשלתית מדצמבר 2020 עלולה "להרוס את המבנה החברתי המבוסס על יחידות משפחתיות". טאקאיצ'י מתנגדת גם לשינוי החוק שיאפשר לאישה לכהן כקיסרית יפן. טאקאיצ'י מרבה להזכיר את מרגרט תאצ'ר כמודל לחיקוי, וכמו תאצ'ר, גם היא מכונה לעיתים בכינוי "גברת הברזל"[20][21]. מבחינת מדיניות כלכלית, היא תומכת בגישת "אבנומיקס" (אנ') – המדיניות הכלכלית שהנהיג שינזו אבה כראש ממשלת יפן[22].
טאקאיצ'י תומכת במאסר למי שיפגע בדגל יפן. בשנת 2014 אירחה בלשכתה ביקורים של פעילי ימין קיצוני, ובאותה שנה נחשף תצלום שלה בכתב עת היוצא לאור בטוקיו, בו נראתה כשהיא מקדמת ספר משנת 1994 בשם "אסטרטגיית הבחירות של היטלר" (Hitler's Election Strategy)[23].
טאקאיצ'י משמשת כסגנית יו"ר הוועידה הפרלמנטרית של "איגוד המנהיגות הרוחנית של שינטו" (Shinto Seiji Renmei), התומך בהחייאת טקסי דת השינטו ובחינוך מוסרי המבוסס על עקרונות הדת.
מדיניות חוץ
מבחינת מדיניות חוץ, טאקאיצ'י תומכת בתיקון סעיף 9 לחוקת יפן, האוסר על המדינה להיכנס למלחמה. היא נחשבת לניצית ביחסה כלפי הרפובליקה העממית של סין, ומבקרת בחריפות את האידאולוגיות הכלכליות של ממשלת סין, בהם גניבת קניין רוחני, תוך שהיא תומכת בצמצום התלות הכלכלית של יפן בסין. טאקאיצ'י טענה כי על ארצות הברית להציב טילים לטווח בינוני בשטח יפן, וכן קראה להסרת מצופים שהציבה סין בים סין המזרחי על רקע סכסוך איי סנקאקו. באפריל 2025 ביקרה בטאיוואן ונועדה עם נשיא הרפובליקה הסינית לאי צ'ינגדה. היא שבה על קביעותיו של שינזו אבה לפיהן "מצב חירום בטאיוואן הוא מצב חירום ביפן"[24]. במהלך הבחירות לנשיאות המפלגה הליברלית-הדמוקרטית ב-2021, בהן הגיעה למקום השלישי, מדיניותה כלפי סין נחשבה לנצית ביותר מבין ארבעת המועמדים המובילים[25].
טאקאיצ'י טוענת כי ישנה הגזמה ביחס לפשעי המלחמה שביצעה יפן במלחמת העולם השנייה. היא מתנגדת להצהרת קונו ולהצהרת מוריאמה, שבהן הוכרו פשעי המלחמה היפניים, כולל סוגיית נשות ניחומים. בהופעה בתוכנית טלוויזיה ב-18 באוגוסט 2002 נשאלה טאקאיצ'י האם היא חושבת שהמלחמה של יפן לאחר תקרית מוקדן הייתה לשם הגנה עצמית, והיא השיבה ”אני סבורה שהייתה זו מלחמה לשם הביטחון.” באפריל ובאוגוסט 2024 ביקרה במקדש יסוקוני, ובשני המקרים חתמה בפנקס המבקרים בתוארה הרשמי כשרה בממשלה. היא נוהגת לבקר באופן קבוע במקדש. המנציח למעלה מ-2.4 מיליון חללים שמתו למען יפן, ובהם גם פושעי מלחמה ממלחמת העולם השנייה. טאקאיצ'י הצהירה כי תמשיך לבקר במקדש גם אם תיבחר לראשות הממשלה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סאנאי טאקאיצ'י (ביפנית)
סאנאי טאקאיצ'י, ברשת החברתית פייסבוק
סאנאי טאקאיצ'י, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סאנאי טאקאיצ'י, ברשת החברתית אינסטגרם
סאנאי טאקאיצ'י, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ↑
רויטרס, סנאה טקאיצ'י צפויה להיות האישה הראשונה בתולדות יפן שתכהן כראשת ממשלה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2025
- ↑ A Hard-Line Conservative Hopes to Be Japan’s First Female Leader, באתר הניו יורק טיימס, 20 בספטמבר 2021 (באנגלית)
- ↑ Could Japan soon have a female leader? Sanae Takaichi emerges as a contender, באתר The Japan Times, 5 בספטמבר 2021 (באנגלית)
- ↑ Japan’s Abe skips visit to WWII shrine, באתר טורונטו סטאר, 16 באוגוסט 2007 (באנגלית)
- ↑ אלכסנדר מרטין, Official Urges Abe to Review War Apologies, באתר וול סטריט ג'ורנל, 9 בינואר 2013 (באנגלית)
- ↑ Japan: Adolf Hitler Book Haunts Interior Minister Sanae Takaichi, באתר International Business Times, 11 בספטמבר 2014 (באנגלית)
- ↑ JAPAN 2016 HUMAN RIGHTS REPORT, מסמך מאת מחלקת המדינה של ארצות הברית (באנגלית)
- ↑ Japan kicks off application process for ¥100,000 virus-relief handouts, באתר The Japan Times, 5 בינואר 2020 (באנגלית)
- ↑ Japan minister vows to quit if document on broadcasters proven real, באתר KYODO NEWS, 3 במרץ 2023 (באנגלית)
- ↑ Japan ministry says files suggesting pressure on media were its documents, באתר KYODO NEWS, 7 במרץ 2023 (באנגלית)
- ↑ PROFILE: Sanae Takaichi known as staunch conservative, באתר Kyodo News, 3 בספטמבר 2021 (באנגלית)
- ↑ תוצאות הבחירות לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית, באתר המפלגה הליברלית-דמוקרטית (ביפנית)
- ↑ רם ברנדס, לא המריא בסקרים: יפן נפרדת מראש ממשלה לא פופולארי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 בספטמבר 2024
- ↑ רויטרס, ראש ממשלת יפן שיגרו אישיבה הודיע על התפטרותו בעקבות הפסד מפלגתו בבחירות, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2025
- ↑ רויטרס, אי.פי, אחרי המכה בבחירות: ר"מ יפן התפטר, האם אישה תנהיג לראשונה את המדינה?, באתר ישראל היום, 7 בספטמבר 2025
- ↑ Japan Polls Split on Whether Koizumi or Takaichi Leads LDP Race, באתר בלומברג, 29 בספטמבר 2025 (באנגלית)
- ↑ רויטרס, סנאה טקאיצ'י צפויה להיות האישה הראשונה בתולדות יפן שתכהן כראשת ממשלה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2025
- ↑ Takaichi Sanae, the hardline nationalist who may soon lead Japan, באתר האקונומיסט, 26 בספטמבר 2025 (באנגלית)
- ↑ Japan: Election looms as key test for new PM, באתר דויטשה ולה, 2 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ↑ Does Sanae Takaichi have a real shot at becoming Japan's first female leader?, באתר The Japan Times, 26 בספטמבר 2025 (באנגלית)
- ↑ Japan’s ‘Iron Lady’ Sanae Takaichi focuses on Taiwan, US in appeal to China hawks before LDP vote, באתר South China Morning Post, 21 בספטמבר 2021 (באנגלית)
- ↑ פיליפ בראסור, Sanae Takaichi asserts her independence with the media, באתר The Japan Times, 25 בספטמבר 2021 (באנגלית)
- ↑ אריק ג'ונסון, New Cabinet ministers' pasts coming back to haunt Abe, באתר The Japan Times, 10 בספטמבר 2014 (באנגלית)
- ↑ 台湾の頼総統「高市氏は台湾の揺るぎない友人」と祝意 4月の訪台で会談、連携強化で一致, באתר sankei.com, 10 באפריל 2025 (ביפנית)
- ↑ 日本继任首相争夺战 中国变成发烧话题, באתר VOA, 23 בספטמבר 2021 (בסינית)
סאנאי טאקאיצ'י41957382Q1705028