סברודווינסק
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז ארכנגלסק |
| ראש העיר | איגור סקובנקו |
| תאריך ייסוד | 1936 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 182,291[1] (2019) |
| ‑ צפיפות | 1527.38 נפש לקמ"ר (2019) |
| אזור זמן | UTC +3 |
סברודווינסק (ברוסית: Северодвинск) היא עיר בצפון מחוז ארכנגלסק, שברוסיה, הממוקמת בדלתא של נהר דווינה הצפוני, 35 קילומטרים מערבית לעיר ארכנגלסק, המרכז האדמיניסטרטיבי של המחוז. בשל נוכחות מתקנים צבאיים ומספנות של הצי הרוסי כמו גם בסיס של צוללות גרעיניות, העיר היא אזור אסור לביקור לאזרחים זרים ויש צורך באישור מיוחד לבקר במקום. בעבר נקראה בשם "סודוסטרוי" (עד 1938) ו"מולוטובסק" (עד 1957).
נכון לשנת 2019, על פי נתוני השירות הפדרלי לסטטיסטיקה ממלכתית בסברודווינסק מתגוררים 182,291 תושבים.[1]
היסטוריה
הקמתה ותקופת רוסיה הצארית
ויקינגים חקרו את השטחים סביב נהר הדווינה הצפוני - חלק מביארמאלנד - בתחילת האלף השני. אוניות זרות הגיעו למקומות אלה לכרייה, פרווה ודיג לפני המאה ה-13, אולם בהמשך האקלים נעשה קר יותר והגישה ללים הצפוני נסגרה. הרישומים ההיסטוריים מזכירים לראשונה את היישוב באתר סוורודווינסק המודרני בשנת 1419, כאשר השוודים הפליגו למפרץ ושרפו את מנזר ניקולו-קורלסקי שעמד על שפת הים במהלך מלחמת נובגורוד-שוודיה.
המסורת קובעת כי סנט יופמיוס, מיסיונר אורתודוקסי בקרליה, הקים את מנזר ניקולו-קורלסקי. המנזר עמד בהריסות עד שנת 1471, אז מתו שני בניה של מרפה בורצקאיה בסערה; גופותיהם הוחזרו על החוף סמוך למנזר שתים עשרה יום לאחר מכן. עם דחיפת בורצקאיה שוחזר המנזר והבנים נקברו במקום. " ב-24 באוגוסט 1553 הגיעה ספינה בריטית ליישוב מכרות המלח ניונוקסה, שעדיין מפורסם באדריכלות העץ המסורתית שלו. המלחים הבריטים ביקרו במנזר ניקולו-קורלסקי, שם הופתעו למצוא קהילה של "מלחים בסוטאנים (קאסוקים)" ומזח גדול מספיק כדי להכיל כמה ספינות. לסנט ניקולאי, פטרונו ה"קדוש" של המלחים; לפיכך, כל הים הלבן התפרסם במפות האנגליות של המאה ה-16 בשם "מפרץ סנט ניקולאי".
בשלהי 1613, בתקופת הצרות ברוסיה, כבשו הוואבלים הפולנים-ליטאים את המנזר ובזזו אותו. מנזר ניקולו-קורלסקי פרח לאחר הקמתה של נסיכות מוסקבה, כאשר עיקר הסחר עבר בנמל המקומי. באוגוסט 1618 ביקר בנמל ג'ון טרדסקנט הזקן, שערך סקר על אי שנמצא מול המנזר. אי זה נודע לבריטים כ"אי הוורדים", מכיוון שהיה שם צמח נדיר ביותר שהוא כינה אותו בשם "ורד מוסקבאי" וחזר ללונדון.
המבנים ששרדו במנזר הוקמו בסוף תקופת נסיכות מוסקבה. הקתדרלה עם חמש כיפות של סנט ניקולאי נבנתה בשנים 1670–1674, קדמה לה כנסיית ההנחה (1664–1667). כמה עשורים לאחר מכן נבנו הקירות והמגדלים מעץ; הסובייטים העבירו את השמורות הטובות ביותר מבין המגדלים הללו לקולומנסקוי, מוסקבה, שם היא עדיין נותרה עומדת על תילה.
תקופת ברית המועצות
סוורודווינסק היא העיר השנייה בגודלה במחוז ארכנגלסק. התעשייה העיקרית שלה נותרה קשורה לתעשיית ההגנה - בעיקר בשם מפעל הצוללות העצום סבמאש (Северное Машиностроительное Предприятие-СЕВМАШ). הצוללת הגרעינית הראשונה של ברית המועצות, לנינסקי קומסומול, נבנתה במפעל זה בשנת 1957. בתחילת שנות השמונים הוקמה כאן גם הצוללת הגדולה בעולם, מסוג טייפון, שנרשמה מאוחר יותר בספר השיאים של גינס.
העיר המודרנית סוורודווינסק התפתחה בתקופה הסובייטית. עם תחילת הבנייה נקראה סודוסטרוי (Судострой - "בניית סירות"). היא קיבלה מעמד של עיר בשנת 1938 ועד 1957 נקראה בשם "מולוטובסק" (Молотовск), על שם ויאצ'סלב מולוטוב. ב-12 בספטמבר 1957 שונה שמה לסוורודווינסק (שפירושו "עיירת דווינה הצפונית").
במהלך מלחמת העולם השנייה חלק משמעותי מהחומרים שנמסרו על ידי השיירות הארקטיות למורמנסק וארכנגלסק עבור ברית המועצות נפרק בסוורודווינסק. לדוגמה, אלגר אמפייר, ספינה כבדה בריטית שהגיעה לארכנגלסק עם שיירה PQ 16 ובעקבות זאת בילתה שמונה שבועות בפריקת אוניות מהשיירה. בסיס ימי רוסי שנועד לבחון צוללות גרעיניות ומתקני תיקון הנמצאים באזור. בתקופה הסובייטית הותאמו הבניינים מהמאה ה-17 של מנזר ניקולו-קורלסקי, שנמצאים על שטח המספנה ומשמשים אותם למטרות בניית ספינות.
לאחר התפרקות ברית המועצות
מאז הקמת הפדרציה הרוסית, שוחזרו ונחנכו מבני המנזר, ובמיוחד הכנסייה הראשית. עובדי הכנסייה המשתתפים בשירותים חייבים להיות עובדי מספנות או יוכלו להשיג מעבר בכניסה לחלק הכנסייתי של המספנה. כמו בתקופה הסובייטית, היא עיירה מוגבלת גישה לאזרחים זרים ודרוש מעבר מיוחד.
ב-8 באוגוסט 2019 אירע פיצוץ של מנוע של טיל בעת ניסוי בבסיס הצי בלומורסק (יחידה 09703). בפיצוץ נהרגו 5 איש, עובדי רוסאטום ו-15 נוספים נפצעו בפיצוץ בעל אופי גרעיני שקרה בעקבות ניסוי בטיל גרעיני. בהתקני מד הקרינה שמותקנים ברחוב פליוסין 7 וברחוב קארל מרקס בעיר נמדדה רמת קרינה גבוהה מהמותר.
בסיס הצוללות
בעיר ממוקם בסיס הצי בלומורסק, שקיים עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה ומשרת את הצי הצפוני, כבסיס עיקרי לצוללות וצוללות גרעיניות ובתחומו פועלת יצרנית הצוללות הגדולה סבמאש, הפועלת בצמוד למפעלי "זבזדוצ'קה". צבא רוסיה מבצע בקביעות ניסויים של נשק ימי חדש בתחומי הים הלבן. בשנים 2010—2013 צוללני הצי הצפוני ערכו ניסויים בטיל הבליסטי בולאווה, שנחשב לנשק הגרעיני הימי העיקרי שבשירות הצי הרוסי.
טלפון ואינטרנט
חברת רוסטלקום מספקת את תקשורת הטלפון הקווית והטלפון הסלולרי בעיר. לצדה פועלות חברות כמו МТС, Beeline, מגאפון וחברת Tele2. ספקיות האינטרנט מספקות אינטרנט במהירות גבוהה, בעיקר חיבורי ADSL, PON. החברות גם מספקות חיבור אינטרנטי מקומי של LAN ו-WLAN.
כלכלה
כלכלת העיר נשענת על תעשייה כבדה ותעשייה צבאית, בעיקר מפעלים של תעשייה צבאית ברוסיה, הכוללים מספנות לבניית צוללות ואוניות, אלה מיוצרים על ידי חברת סבמאש, הנחשבת למעסיקה הגדולה ביותר של העיר.
ספורט
העיר מיוצגת בליגות הספורט של רוסיה על ידי מספר קבוצות כדוגמת:
- "סבמאש", מועדון ספורט בחסות סבמאש ולו מחלקות כדורגל, קטרגל, הוקי קרח, בנדי וכדורעף המתמודדים באליפויות המחוזיות;
- "זבזדוצ'קה", מועדון ספורט הכולל מועדוני כדורגל, קטרגל הוקי קרח וכדורעף;
- מועדון הבנדי "סבר סברודווינסק" שהתקיים עד 2004.
העיר בתרבות
העיר הופיעה בסרט הסובייטי משנת 1971 "שלום, סברודווינסק" (Здравствуй, Северодвинск!) ובסרט הקולנוע האמריקאי "K-19: The Widowmaker", בו מוצגת העיר כבסיס הצוללות שממנו יצאה הצוללת "K-19".
בנוסף העיר הוזכרה בכמה סרטי תעודה כמו בסרט "Nuclear underwater epic" של ערוץ דיסקברי ובסרטו התיעודי של אלכסנדר איפאטוב "סוורודווינסק, מראה ממעוף הציפור" ("Северодвинск, вид с высоты птичьего полёта"). כמו כן העיר מופיעה גם בפרק 13 של עונה אחת בסדרה "Seven Days", בפרק שנקרא "Last Breath".
ערים תאומות
סומי, אוקראינה
פורטסמות', ניו המפשייר, ארצות הברית- בריאנסק, רוסיה
מאזיר, בלארוס
טירספול, טרנסניסטריה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של סברודווינסק
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
