סגן מושל קרוליינה הצפונית
 | |
| איוש נוכחי | רייצ'ל האנט |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 1 בינואר 2025 |
| דרכי מינוי | בחירות ישירות |
| תחום שיפוט |
 קרוליינה הצפונית |
| כפוף | מושל קרוליינה הצפונית |
| מעון | בית הוקינס–הארטנס |
| מושב המשרה | ראלי, קרוליינה הצפונית |
| משך כהונה קצוב | 4 שנים, מוגבל לשתי קדנציות רצופות |
| ייסוד המשרה | 1868 |
| איוש ראשון | טוד רובינסון קולדוול |
| http://ltgov.nc.gov | |
סגן מושל קרוליינה הצפונית (באנגלית: Lieutenant Governor of North Carolina) הוא הבכיר השני במעלתו במדינת קרוליינה הצפונית שבארצות הברית, ונבחר הציבור היחיד במדינה הנושא בסמכויות הן ברשות המחוקקת והן ברשות המבצעת. כחבר במועצת המדינה של קרוליינה הצפונית, סגן המושל ממלא תקופת כהונה בת ארבע שנים, עם הגבלה לשתי כהונות רצופות. חוקת קרוליינה הצפונית קובעת כי סגן המושל הוא נשיא הסנאט של קרוליינה הצפונית מכוח תפקידו, וכן חבר במועצת החינוך של המדינה. נוסף על כך, עליו לשמש כמושל בפועל בעת היעדרותו של המושל, וליטול על עצמו את כהונת המושל במקרה שמשרה זו מתפנה.
לאורך ההיסטוריה של התפקיד, חמישה סגני מושל ירשו את תפקיד המושל בעקבות התפנותו. החוקה מאפשרת למושל ולאספה הכללית של קרוליינה הצפונית להטיל על סגן המושל תפקידים נוספים, ובהתאם לכך הוענקה לו חברות במחלקות ממשל שונות ואחריות למינויים במספר מועצות מדינתיות. בניגוד למשרות אחרות במועצת המדינה, אין מנגנון למילוי אינטררגנום בתפקיד סגן המושל בין מערכות בחירות. מאז ייסוד התפקיד בשנת 1868 ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20 היה תפקיד סגן המושל חד־כהונתי, במשרה חלקית, והוגבל בעיקר לפעילות חקיקתית בתקופות בהן הייתה האספה הכללית מכונסת. מרבית המועמדים לתפקיד היו מחוקקים ותיקים, שראו בו הישג יוקרתי אחרון בקריירה הציבורית שלהם. בשנת 1971 נקבע בחקיקה כי מדובר במשרה מלאה.
בשנת 1972 הרחיבה האספה הכללית, שהייתה בשליטת המפלגה הדמוקרטית, את משאבי המשרה במטרה לאתגר את המושל הרפובליקני הנבחר. ב-1977 תוקנה החוקה כך שהתאפשר לסגן המושל לכהן שתי קדנציות רצופות. מעמדה הפוליטי של המשרה התחזק במרוצת השנים שלאחר תיקון סדר הירושה, והאספה הכללית המשיכה להרחיב את סמכויותיה. עם כניסתו של רפובליקני לכהונת סגן המושל בשנת 1989, שינו הדמוקרטים את תקנון הסנאט, ושללו מן המשרה את סמכויותיה הוותיקות למינוי ועדות הסנאט ולהפניית הצעות חוק אליהן. עם התרחקות התפקיד מעיסוק חקיקתי ישיר, הפכה המשרה למעין קרש קפיצה עבור קידום שאיפותיהם של נושאי המשרה לתפקידים פוליטיים בכירים יותר – סגני מושל רבים התמודדו על תפקיד המושל, אך מעטים בלבד זכו בו.
סגנית המושל המכהנת היא רייצ'ל האנט, חברת המפלגה הדמוקרטית, שהושבעה לתפקידה ב-1 בינואר 2025.
היסטוריה
על פי החוקה הראשונה של קרוליינה הצפונית משנת 1776, הסמכות המבצעת במדינה הופקדה בידי מושל קרוליינה הצפונית[1]. החוקה העניקה את הסמכות לנהל את ישיבות הסנאט של קרוליינה הצפונית ליושב ראש הסנאט, שנדרש גם לשמש כמושל במקרה שמשרת המושל תתפנה. משרת סגן המושל נוסדה עם תיקון החוקה המדינתית ב-1868. סגן המושל – שנבחר בבחירות כלליות – החליף את יו"ר הסנאט כראש הבית העליון, ונהיה לראשון בסדר הירושה של המושל במקרה של התפנות משרתו. נוסף על כך, קבעה החוקה כי סגן המושל יהיה חבר מתוקף תפקידו במועצת החינוך המדינתית החדשה שהוקמה אז[2].
בין השנים 1868 ל-1970 היה ניהול ישיבות הסנאט תפקידו המרכזי של סגן המושל. במסגרת זו הוא מינה סנאטורים לוועדות (סמכות שהוקנתה לו מכוח תקנון הסנאט) ופיקח על הליכי חקיקה. התפקיד היה במשרה חלקית, שכן סגן המושל כיהן בפועל רק כאשר האספה הכללית הייתה בכינוס או בעת היעדרות המושל. יתר תפקידיו היו ברובם טקסיים, והמשרה זכתה למעט מאוד תשומת לב ציבורית. בין השנים 1943 ל-1954, מכוח נוהג בלתי־פורמלי, עמד סגן המושל בראש מועצת החינוך המדינתית.
שינויים חוקתיים שנכנסו לתוקף בשנת 1971 הפכו את סגן המושל לחבר במועצת המדינה, שהיא למעשה הממשלה בקרוליינה הצפונית. נוסף על כך, חוק הארגון מחדש של הרשות המבצעת משנת 1971 עיגן את מעמד המשרה כמשרה מלאה. עם היבחרו של ג'יימס הולסהאוזר למושל בשנת 1972 – הרפובליקני הראשון שנבחר לתפקיד זה מזה עשרות שנים – נאלצו הדמוקרטיפ באספה הכללית להעלות את קרנה של משרת סגן המושל, שבה כיהן אז ג'ים האנט הדמוקרטי. לשם כך הועלה שכר המשרה מ-5,000 ל-30,000 דולר אמריקאי לשנה, הוגדל תקציב הפעילות של הלשכה, ומספר העובדים בה הורחב משניים לחמישה.
בין השנים 1868 ל-1977 הוגבלו המושל וסגנו לכהונה אחת בלבד בת ארבע שנים. בשנת 1977 תוקנה חוקת המדינה כך שהתירה לשניהם לכהן בשתי כהונות רצופות. ג'יימס ק. גרין (אנ'), שכיהן כסגן המושך בשנים 1977–1985, היה סגן המושל הראשון שמילא שתי תקופות כהונה. בעקבות תיקון סדר הירושה הלך וגדל מעמדה הפוליטי של המשרה, והאספה הכללית המשיכה להרחיב את סמכויותיה. בראשית כהונתו הוביל גרין את הסנאט בניסיון לעגן בחוק כי סגן המושל יהיה יושב הראש של מועצת החינוך המדינתית – צעד שערער במישרין על סמכותו של ג'ים האנט, שכבר כיהן אז כמושל והיה אמוּן על מינוי יו"ר המועצה. לבסוף ניסיון זה של גרין נבלם בבית הנבחרים של קרוליינה הצפונית.
על אף זאת, האספה הכללית העניקה לסגן המושל חברות אוטומטית במספר מועצות מדינתיות וסמכויות מינוי משמעותיות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נחשבה קרוליינה הצפונית לאחת המדינות שבהן משרת סגן המושל היא מן החזקות ביותר בארצות הברית. למשל, בשנת 1989 היה סגן המושל אחראי ל-195 מינויים ב-87 מועצות מדינתיות (106 מן המינויים היו כפופים לאישור האספה הכללית). חרף זאת, כלפי סגני המושלים לדורותיהם שררה מידה מסוימת של עוינות מצד חברי הסנאט, ואף נעשו כמה ניסיונות כושלים לשלול מהם את סמכויות המינוי. בשנים 1985–1989 כיהן רוברט ב. ג'ורדן (אנ') הדמוקרטי כסגן המושל, במקביל לכהונתו של ג'ים האנט הרפובליקני כמושל. מצב זה הפך הלכה למעשה את ג'ורדן למנהיג המפלגה הדמוקרטית בקרוליינה הצפונית. עם כניסתו של ג'ים גרדנר הרפובליקני (אנ') לתפקיד סגן המושל בשנת 1989, שינו הסנאטורים הדמוקרטים את תקנון הסנאט, ושללו מן המשרה את סמכויותיה ההיסטוריות למנות ועדות בסנאט ולהפנות אליהן הצעות חוק רלוונטיות. במהלך כהונתו של גרדנר הורחב עוד סגל לשכת סגן המושל. בשנת 1997 דנה האספה הכללית באפשרות לתקן את החוקה כך שסגן המושל ייבחר בכרטיס משותף עם המושל, או לחלופין שהמשרה תקבל את סמכויות מזכיר המדינה של קרוליינה הצפונית – אך הצעות אלו לא הבשילו לכדי מהלך מעשי. ניסיון נוסף משנת 2015 לעגן בחוקה בחירה משותפת של המושל וסגן המושל נכשל אף הוא[3].
שלושה סגני מושל ירשו את תפקיד המושל בעקבות מות המושל המכהן: קרטיס הוקס ברוגדן בשנת 1874, תומאס מייקל הולט בשנת 1891, ולותר הודג'ס בשנת 1954. טוד רובינסון קלדוול נכנס לתפקיד ב-1870 משהמושל הקודם הודח מתפקידו לאחר הליך הדחה, ותומאס ג'ורדן ג'רוויס ירש את המשרה בשנת 1879 בעקבות התפטרות המושל המכהן. מבחינה היסטורית נתפסה משרת סגן המושל כיעד מבוקש עבור מחוקקים ותיקים – מעין פסגת קריירה יוקרתית. עם התרחקות המשרה מתפקידי החקיקה בחלוף שנות ה-70 של המאה ה-20, היא שימשה יותר ויותר מקפצה לפוליטיקאים ששאפו להשתמש במשרת סגן המושל כתחנת ביניים בדרך לתפקידים בכירים יותר[4]. בוו פרדו הייתה האישה הראשונה שכיהנה כסגנית המושל, ואילו מארק רובינסון, שהושבע לתפקיד בשנת 2021, היה האפרו-אמריקאי הראשון שנבחר למשרה זו[5].
בחירות
בדומה לשאר נבחרי הציבור המדינתיים, רק בעלי זכות בחירה כשרה בקרוליינה הצפונית רשאים להיבחר לתפקיד סגן המושל. בשונה מרוב המועמדים לתפקידים אחרים, שנדרשים להיות בני 21 לפחות, כל מועמד לתפקיד סגן המושל – בדומה למועמד למשרת המושל – חייב להיות בן 30 לפחות. נוסף על כך, עליו להיות אזרח ארצות הברית במשך חמש שנים לפחות ותושב קרוליינה הצפונית במשך לפחות שנתיים שקדמו לבחירות.
בדומה למושל, סגן המושל נבחר אחת לארבע שנים, בבחירות ישירות ונפרדות מאלה של המושל. בחירות לתפקיד סגן המושל השנויות במחלוקת מוכרעות באמצעות הצבעה הדורשת רוב רגיל. כהונתו של סגן המושל מתחילה ב-1 בינואר שלאחר הבחירות, והוא מכהן לתקופה בת ארבע שנים ועד להשבעה לתפקיד של יורשו. סגן המושל מוגבל לשתי כהונות רצופות, אך אין הגבלה על מספר הכהונות שאינן רצופות.
סמכויות, חובות, ומבנה התפקיד
סגן המושל הוא נבחר הציבור היחיד בקרוליינה הצפונית שהוענקו לו סמכויות הן ברשות המבצעת והן ברשות המחוקקת. החוקה מגדירה את סגן המושל כנשיא הסנאט של קרוליינה הצפונית. בתפקיד זה הוא מנהל דיונים בהצעות חוק ושומר על הסדר בסנאט, אך השפעתו על סדרי העבודה של הסנאט מוגבלת. סגן המושל לא רשאי להצביע בסנא אלא במקרים של של שוויון קולות. במקרה של התפנות משרת המושל, מחייבת החוקה את סגן המושל להיכנס לתפקיד המושל. אם המושל נעדר זמנית או מצוי בנבצרות, משמש סגן המושל כמושל בפועל]. אם המושל הנבחר אינו עומד בתנאי הכשירות לתפקידו, סגן המושל הנבחר הופך למושל.
החוקה קובעת כי סגן המושל הוא חבר מתוקף תפקידו (ex officio) במועצת החינוך של קרוליינה הצפונית, ואחד מעשרת נבחרי הציבור המדינתיים המרכיבים את מועצת המדינה (Council of State). נוסף על כך, הוא חבר מתוקף תפקידו בוועדת תכנון ההון של קרוליינה הצפונית, במועצת המכללות הקהילתיות של המדינה, ובמועצת הפיתוח הכלכלי. בידיו הסמכות למנות חלק מחבריהם של תאגידים סטטוטוריים מדינתיים, אף שחוקי המדינה אינם מקנים לו סמכות להקים מועצות רשמיות מטעמו. החוקה מאפשרת למושל ולאספה הכללית להטיל על סגן המושל תפקידים נוספים. חוקי המדינה מסמיכים את סגן המושל לפקח על עיטור שוטרים וקציני אכיפת החוק במדליית הגבורה של קרוליינה הצפונית.
משרדו של סגן המושל שוכן בבית הוקינס–הארטנס (אנ') שברחוב בלאונט בעיר הבירה ראלי, ולרשותו עומד גם משרד בבניין החקיקה של מדינת קרוליינה הצפונית (אנ')[6]. נכון לינואר 2025 מועסקים בלשכת סגן המושל שמונה עובדים, בהתאם להוראות חוק משאבי האנוש של המדינה. לרשותו מוצמדת אבטחה המסופקת בידי סיירת הכבישים של קרוליינה הצפונית[7]. כמו יתר חברי מועצת המדינה, שכרו של סגן המושל נקבע בידי האספה הכללית ואינו ניתן להפחתה במהלך כהונתו. נכון לשנת 2025 נאמד שכרו השנתי של סגן המושל ב-168,384 דולר אמריקאי[8].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סגן מושל קרוליינה הצפונית (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ טרוי ל. קיקלר, Lieutenant Governor, באתר North Carolina History Project (באנגלית)
- ↑ Andy Bexter, A Short Constitutional History of Public School Governance in North Carolina, 1776-1990, כרך N.C. Insight, N.C. Center for Public Policy Research, עמ' 13–14. (באנגלית)
- ↑ מולי אוסבורן ארקהארט, AskNC: Why are the lieutenant governor and governor elected separately?, באתר EdNC, 29 במרץ 2018 (באנגלית)
- ↑ ג'ורג' צ'ידי, The culture war in North Carolina is playing out in the race for governor, באתר הגרדיאן, 28 באפריל 2024 (באנגלית)
- ↑ גרג צ'יילדרס, Election 2020: Gov. Cooper wins reelection, margins tight in several Council of State contests, באתר NC Policy Watch, 4 בנובמבר 2020 (באנגלית)
- ↑ NC Gov Cooper Won't Be Harris VP. Was Mark Robinson a Factor, באתר The News & Observer, 31 ביולי 2024 (באנגלית)
- ↑ Report: Friend, donor to NC insurance commissioner earned $84,000 a year as his personal driver, באתר WUNC, 17 בינואר 2024 (באנגלית)
- ↑ דן בומגרטנר ואן, NC Gov. Josh Stein’s Cabinet salaries are mostly higher than Cooper’s. See the data, באתר The News & Observer, 31 במרץ 2025 (באנגלית)
סגן מושל קרוליינה הצפונית42479233Q1538949