מושל קרוליינה הצפונית
 | |
.jpg) | |
| המושל הנוכחי קופר | |
| איוש נוכחי | רוי קופר |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 1 בינואר 2017 |
| דרכי מינוי | בחירות ישירות |
| תחום שיפוט |
 קרוליינה הצפונית |
| מעון | המעון הביצועי |
| מושב המשרה | ראלי |
| ייסוד המשרה | 12 בנובמבר 1776 (לפני 247 שנים, 5 חודשים ו־13 ימים) |
| איוש ראשון | ריצ'רד קאסוול |
 אתר האינטרנט הרשמי של מושל קרוליינה הצפונית | |
מושל קרוליינה הצפונית (באנגלית: Governor of North Carolina) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת במדינת קרוליינה הצפונית. המושל מתפקד כראש ממשלה ברמה המדינתית וכמפקד העליון של הכוחות המזוינים בקרוליינה הצפונית. המושל הנוכחי הוא רוי קופר הדמוקרטי, שהושבע לתפקידו ב-1 בינואר 2017 לאחר היבחרו בבחירות 2016[1].
סקירה היסטורית
במקור, על פי חוקת קרוליינה הצפונית משנת 1776, היה המושל חלש מבחינה ביצועית, ונבחר על ידי בית המחוקקים (האספה הכללית של קרוליינה הצפונית) לתקופת כהונה בת שנה. אדוארד בישופ דאדלי (אנ') ההיה למושל קרוליינה הצפונית הראשון הראשון שנבחר בבחירות ישירות בידי העם ב-31 בדצמבר 1836. מושלים כיהנו קדנציות בנות שנתיים מ-1836 עד שאומצה חוקה חדשה בשנת 1868. מאז, כל המושלים נבחרים לתקופות כהונה בנות ארבע שנים.
גם במאה העשרים, חוקת קרוליינה הצפונית הפכה את מושל המדינה לתפקיד נטול סמכויות עצמתיות. עד שנוסף תיקון לחוקת המדינה בשנת 1971, מושלי המדינה יכלו למלא באופן קציף קדנציה אחת בלבד בת ארבע שנים ולא להתמודד לתקופת כהונה שנייה ברציפות. לאחר העברת התיקון, בשנת 1980 היה ג'ים האנט (אנ') המושל הראשון בתולדות המדינה שנבחר לכהונה שנייה. מושלים עדיין מוגבלים לשתי קדנציות רצופות בנות ארבע שנים כל אחת, אם כי ביכולתם להתמודד לתקופת כהונה נוספת שאינה רציפה. ההמושל האנט ניצל יכולת זו, וזכה בבחירות לתקופות הכהונה השלישית והרביעית שלו ב-1992 וב-1996 (בהתאמה) לאחר שהיה מחוץ לחיים הפוליטיים בין 1985–1993. סגן המושל מוגבל גם הוא לשתי תקופות כהונה רצופות בנות ארבע שנים. ככלל, קרוליינה הצפונית הייתה גם המדינה האחרונה בארצות הברית שהעניקה למושליה את הסמכות להטיל וטו על חקיקות, והסמכות לא נוספה לחוקת המדינה עד למשאל עם ב-1996.
חלק גדול מההתנגדות המסורתית של קרוליינה הצפונית לכוח ביצועי חזק נבע מהיחס הקשה שספגה המדינה ממושלים בריטים בעידן הקולוניאליזם על אמריקה בטרם המהפכה האמריקאית. לאחר שהמדינה קיבלה את עצמאותה מהאימפריה הבריטית, חוקת המדינה החלישה במכוון את הרשות המבצעת של הממשלה המדינתית וחיזקה את הרשות המחוקקת. מאז תום תקופת השיקום בשנות ה-70 של המאה ה-19, הרוב המכריע של מושלי המדינה היו דמוקרטים. הרפובליקני היחיד שנבחר למושל בין השנים 1876–1972 היה דניאל לינדזיי ראסל (אנ'), שכיהן בשנים 1901–1897. ככל שהתחזקות המפלגה הרפובליקנית בקרוליינה הצפונית נסקה בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, מערכות הבחירות לתפקיד המושל הפכו תחרותיות יותר ויותר, ובשנת 1972 היה זה ג'יימס הולסהאוזר (אנ') שנהפך למושל הרפובליקני הראשון במדינה במאה העשרים. למרות זאת, הרפובליקנים עדיין התקשו לנצח בבחירות לתפקידים שמרכיבים כל אחד לכוד את הממשלה המדינתית, ותפקיד המושל נותר לרוב בידיים דמוקרטיות.
סמכויות וחובות
לצד תחומי אחריות אחרים, מושל קרוליינה הצפונית עומד בראש "מועצת המדינה", המתפקדת למעשה כממשלה. המושל היה כאמור ראש הרשות המבצעת האחרון במדינות ארצות הברית שקיבל את סמכות הווטו; למושל לא הייתה סמכות זו עד 1996. למושל סמכויות נרחבות למינוי נציגי הרשות המבצעת, שופטים וחברי ועדות ומוצעות ציבוריות אחרות. עם זאת, במשרד המושל ישנו כוח מוסדי נמוך מהממוצע בהשוואה למושלים במדינות אחרות, על פי מחקר שנערך בשנת 2007.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של מושל קרוליינה הצפונית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ AP, Gov.-elect Cooper to be sworn in just after midnight Jan. 1, באתר Winston-Salem Journal, 27 בדצמבר 2016 (באנגלית)
מושלי מדינות ארצות הברית 
| ||
|---|---|---|
| מושלי מדינות ארצות הברית | אוהיו • אוקלהומה • אורגון • איווה • איידהו • אילינוי • אינדיאנה • אלבמה • אלסקה • אריזונה • ארקנסו • ג'ורג'יה • דלאוור • דקוטה הדרומית • דקוטה הצפונית • הוואי • וושינגטון • ויומינג • ויסקונסין • וירג'יניה • וירג'יניה המערבית • ורמונט • טנסי • טקסס • יוטה • לואיזיאנה • מונטנה • מיזורי • מיין • מינסוטה • מיסיסיפי • מישיגן • מסצ'וסטס • מרילנד • נבדה • נברסקה • ניו ג'רזי • ניו המפשייר • ניו יורק • ניו מקסיקו • פלורידה • פנסילבניה • קולורדו • קונטיקט • קליפורניה • קנזס • קנטקי • קרוליינה הדרומית • קרוליינה הצפונית • רוד איילנד | |
| ראו גם | נשיא ארצות הברית • זכויות המדינות בארצות הברית | |
