סולטנות אצ'ה

ממלכת אצ'ה משכן השלום
Keurajeun Acèh Darussalam
كاورجاون اچيه دارالسلام

דגל
ממשל
משטר	מונרכיה
שפה נפוצה	אצ'נית, מלאית וערבית
עיר בירה	קוטארג'ה או בנדר אצ'ה דרוססלאם (כיום בנדה אצ'ה) 5°33′00″N 95°19′00″E
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה	הכתרת הסולטאן הראשון
תאריך	1496
פירוק	מלחמת אצ'ה
תאריך	1903
ישות יורשת	האימפריה ההולנדית
דמוגרפיה
דת	אסלאם
כלכלה
מטבע	מטבעות זהב, נחושת ובדיל מקומיים

סולטנות אצ'ה (שם רשמי: ממלכת אצ'ה משכן השלום (Keurajeun Acèh Darussalam בג'אווי: كاورجاون اچيه دارالسلام) הייתה סולטנות שמרכזה באזור שהוא כיום מחוז אצ'ה בקצה הצפוני של האי סומטרה באינדונזיה. סולטנות אצ'ה הייתה מעצמה אזורית מרכזית במאה ה-16 וה-17, אך לאחר מכן חוותה תקופה ארוכה של הידרדרות. בירתה הייתה קוטארג'ה, כיום בנדה אצ'ה - עיר הבירה של מחוז אצ'ה.

בשיאה הייתה הסולטנות אויב מר של סולטנות ג'והור ושל העיר מלאקה בשלטון הפורטוגזים, שתיהן בחצי האי המלאי, כאשר כל השלוש ניסו לשלוט על המסחר שעבר דרך מצר מלאקה ועל הייצוא האזורי של פלפל שחור ובדיל. לאורך השנים חוותה כל אחת מהן גם הצלחות וגם כישלונות. בנוסף לעוצמתה הצבאית הניכרת שימשה הסולטנות מרכז מסחר אזורי וחצר הסולטאן באצ'ה שימשה כמרכז בולט ללימודי האסלאם.

ייסוד והתרחבות

המייסדים של אצ'ה הם ללא ספק בני הצ'אם, לאחר שמלך צ'אמפה, טרה-טואן (הידוע גם בכינויו פאו קוּבאה), שלח את בנו, סִיָה פאו לינג לשלוט על אצ'ה, זמן קצר לפני שוויג'איה בירת צ'אמפה, נכבשה ונחרבה על ידי ממלכת דאי ויאט ב-1471.

שליט אצ'ה התאסלם באמצע המאה ה-15. הסולטנות נוסדה על ידי עלי מוגאייט שאה (Ali Mughayat Syah; שלט 1514–1530), שהחל בסדרת מערכות צבאיות שהרחיבו את תחום שלטונו על צפון סומטרה ב-1520. כיבושיו כללו את סולטנויות דלי, פדיר ופאסאי. בנו, אלודין אל-קאהר (Alauddin al-Kahar; שלט 1537–1571) הרחיב את תחום השלטון דרומה לתוך סומטרה, אבל הצליח פחות בניסיונותיו להשיג דריסת רגל מעבר למצר מלאקה, אף שיזם כמה התקפות הן על ג'והור והן על מלאקה בעזרת סיוע בכוח אדם ובנשק חם שנשלחו מהאימפריה העות'מאנית תחת שלטונו של הסולטאן סלים השני.

סאלאהודין (Salahuddin), בנו הבכור של עלי מוגאייט שאה ויורשו (שלט 1530–1537), נחשב שליט חלש. ב-1537 יזמה אצ'ה התקפה על מלאקה שנכשלה וסאלאהודין הודח. תקופתו של הסולטאן החדש אלאודין ריאייט שאה אל-קאהר (Alauddin Riayat Syah al-Kahar; שלט 1537–1571) התאפיינה במסעות כיבושים שחלקם הצליח (בטק (1539) וארו (1564) בסומטרה), חלקם הצליח חלקית (כיבוש ג'והור ב-1565) וחלקם נכשל (מלאקה (1547 ו-1568)). על פי המסורת באצ'ה חילק סולטאן זה את החברה באצ'ה למעמדות מנהליים העוברים בירושה.

ב-21 ביוני 1599 הגיע קורנליוס דה האוטמן (Cornelius de Houtman) רב חובל הולנדי ל"אצין" (Acheen - השם בו הכירו ההולנדים את הסולטנות) על גבי הספינה ליונס (Lioness), בשני מבין שלושה מסעות מתוכננים ל"הודו המזרחית" (הכינוי באירופה לשטחים שכללו את תת-היבשת ההודית, ודרום מזרח אסיה). הצוות שהה באצ'ה כשלושה חודשים ורכש מטען של פלפל שחור ותבלינים אחרים. אלא שהאוטמן העליב את הסולטאן, והוא נהרג בקרב הימי שהובילה נגדו קאומלאהייאטי (Keumalahayati), מפקדת הצי של אצ'ה. לאחר כמה תקריות נוספות שלחו ההולנדים ב-1601 שליחים לאצ'ה וכרתו ברית שלום עם הסולטנות. שמעה של סולטנות אצ'ה הגיעה גם לאנגליה ואליזבת הראשונה, מלכת אנגליה שלחה את ג'יימס לנקסטר (James Lancaster‏; 1618-1554) על מנת לכרות חוזה ידידות עם הסולטנות.

מחלוקות פנימיות בסולטנות מנעו עלייה לשלטון של סולטאן חזק, ובין השנים 1571 ל-1607 שלטו באצ'ה שמונה סולטאנים, חלקם במשך תקופה שלא עלתה על כמה חודשים או כמה שנים. השינוי חל ב-1607, כאשר אסכנדר מודא (Iskandar Muda‏; 1636-1583. משמעות השם במאלאית "אלכסנדר הצעיר") עלה לשלטון. הוא הרחיב את השליטה של הסולטנות על מרבית סומטרה. ב-1613 נכבשה סולטנות ג'והור שבחצי האי המלאי לתקופה קצרה, והסולטאן ומשפחתו נלקחו בשבי. ג'והור הצליחה לגרש את הכובשים באותה שנה, אבל שנתיים אחר כך היא נכבשה שוב, והסולטאן הוצא להורג. יורשו נאלץ לנדוד, לאחר שבירתו נכבשה, אבל סולטנות אצ'ה לא הצליחה לשמור על שלטונה בג'והור. ב-1617 כבש מודה את סולטנות פהנג, אזור עשיר בבדיל בחצי האי המלאי, ב-1619 נכבשה סולטנות קדה, וב-1620 נכבשה סולטנות פרק. בכל המקרים נלקחו השליטים לאצ'ה. ב-1628 נכבשה גם מלאקה הפורטוגזית, אבל סולטנות אצ'ה החזיקה במקום 8 חודשים בלבד, וב-1629 הנחילה ברית בין הפורטוגזים לבין ג'והור תבוסה ניצחת לצבא סולטנות אצ'ה, כשלדברי הפורטוגזים אבדו לסולטנות כ-200 ספינות וכ-19,000 חיילים. תבוסה זו גרמה להפסקה כמעט מוחלטת של המסעות הצבאיים. אבל למרות התבוסה נחשבת תקופת שלטונו של אסכנדר מודא לתור הזהב של סולטנות אצ'ה. לאחר שמודא הורה להרוג את בנו הוא הוריש את הסולטנות לאסכנדר תאני (Iskandar Thani; שלט 1636–1641), בנו של סולטאן פהנג שהובא לאצ'ה כשבוי ואחר כך נישא לבתו של מודא. תקופתו התאפיינה בהתמקדות בהפיכת אצ'ה למרכז אסלאמי אזורי.

תרבות וכלכלה

אצ'ה ראתה עצמה כממשיכת דרכה של פאסאי, המדינה המוסלמית הראשונה בדרום מזרח אסיה, והמשיכה בפעילות המוסלמית המיסיונרית של מלאקה, לאחר שזו נכבשה על יד הפורטוגזים הקתולים. היא כונתה "המרפסת הקדמית של מכה", והייתה מרכז לימודים מוסלמי, שבו הקוראן וטקסטים מוסלמים אחרים תורגמו למלאית. המלומדים הידועים ביותר היו חמזה פנסורי (Hamzah Pansuri), שמסודין (Syamsuddin) מפאסאי, אבדוראוף (Abdurrauf) מסינגקיל, וההודי נורודין אר-רינארי (نورالدين بن علي الريناري) שהיה מתנגד חריף לפנסורי ושמסודין והורה לשרוף את כתביהם.

עושרה של אצ'ה בא מהסחר הבינלאומי. אצ'ה סחרה עם אנגליה, צרפת, הודו, אפריקה, מצרים, סין ויפן. סוחרים השתמשו בנמל בנדה אצ'ה כתחנת ביניים לסחר בחרסינה, בדים, שטיחים, משי אורז, חיטה וחפצים מצופים בלכה. אצ'ה עצמה יצאה בעיקר פלפל שחור, ותבלינים נוספים (אגוז מוסקט, ציפורן וקינמון) וכן זהב, בדיל ושנהב. עם זאת, הכלכלה של אצ'ה הייתה רעועה במידת מה משום הקשיים של העורף החקלאי לספק מספיק מזון לתמוך בהרפתקאות הצבאיות והכלכליות של המדינה.

הידרדרות

לאחר תום שלטונו של אסכנדר תאני נשלטה אצ'ה על ידי סדרה של נשים, לפחות 4 ברצף, (1699-1641) בעלות התארים המלכותיים "סרי" שמשמעו "אור" במאלאית ,"פאדוקא" שמשמעו "הוד מעלתה" וגם "הוד מעלתו" וגם "שאה" למרות שהתואר שמקורו פרסי הוענק באיראן לגבר. התארים הופיעו על מטבעות הזהב בכתב ג'אווי. המדיניות של אצ'ה לקחת בני ערובה ועבדים מהאוכלוסייה של הממלכות שנכבשו הגביר את רצונם של תושבי ממלכות להשתחרר, ועקב כך שליטתה של אצ'ה הלכה והתערערה, ובמקביל שליטי המחוזות באצ'ה עצמה התחזקו והסולטאן הפך לתואר סמלי בלבד. בין 1699 ל-1838 היו באצ'ה 11 סולטאנים חסרי משמעות. ב-1680 תיאר נוסע פרסי את צפון סומטרה כמקום שבו "כל פינה מאכלסת מלך או מושל נפרד וכל השליטים המקומיים הם עצמאיים ואינם מעלים מס לרשות גבוהה יותר". דוגמה לכך היא תרומון, שהייתה עיר קטנה סמוך לקצה הדרום מערבי של אצ'ה ועל לפחות אחד מכמה מטבעות שיוחסו רק לה במאה ה-19 נקראה "נגרי תרומון", "מדינת תרומון" במאלאית.

במקביל לאבדן הלכידות הפוליטית במאה ה-17 הלכה אצ'ה ואיבדה את ההגמוניה לחברת הודו המזרחית ההולנדית שהפכה למעצמה הצבאית והכלכלית האזורית השלטת בעקבות המצור וכיבוש מלאקה ב-1641.

שנים אחרונות והכיבוש ההולנדי

ערך מורחב – איי הודו המזרחיים ההולנדים

תואנכו ("אדוני" במאלאית) מחמד דאוד שאה, הסולטאן האחרון של אצ'ה

בשנות ה-20 של המאה ה-19 ייצרה אצ'ה מעל למחצית הצריכה העולמית של פלפל שחור. בתקופה זו בולטת פעילותו של תואנכו אבראהים (Tuanku Ibrahim). הוא צבר השפעה במהלך הסולטנות של אחיו, הסולטאן מחמד שאה (Muhammad Syah; שלט 1824–1838), ושלט מאחורי הקלעים בזמן שלטונו של יורשו של אחיו, הסולטאן סלימאן שאה (Sulaiman Syah; שלט 1838–1857), לפני שנטל את הסולטנות לידיו כסולטאן עלי אלאודין מנצור שאה (`Sultan Ali Alauddin Mansur Syah, שלט 1857–1870) והצליח להחזיר חלק מסמכות הסולטנות ולהשתלט על "הרג'ות של הפלפל", לכאורה וסאלים של הסולטאן, בכך שהסית אחד כנגד השני. הוא הרחיב את שליטתה של אצ'ה דרומה בזמן שההולנדים הרחיבו את שליטתם צפונה.

עצמאותה של אצ'ה הייתה תלויה באותה תקופה ברצונה של בריטניה למנוע את נפילת אצ'ה לידיים הולנדיות כפי שהולנד גם התחייבה במסגרת ההסכם האנגלו-הולנדי של 1824. אלא שהיא ביצעה הערכה מחודשת של מדיניותה במסגרת החוזה האנגלו-הולנדי של 1870–1871 שאפשר להולנד שליטה מלאה על כל סומטרה בתמורה למכירת מושבתה של הולנד בחוף הזהב. המכירה בוצעה ב 1872 תמורת סכום ידוע של כסף, כיום השטח הוא חלק מגאנה, ולמתן זכויות סחר שוות בצפון אצ'ה. החוזה היה שקול להכרזת מלחמה על אצ'ה, ואכן ב-1873 החלה מלחמת אצ'ה. בזמן שההולנדים התכוננו למלחמה פנה הסולטאן מחמוד שאה (Mahmud Syah; שלט 1870–1874) פנה בבקשת סיוע למעצמות של אותה תקופה, ארצות הברית סרבה למכור לו נשק, ומהאימפריה העת'מאנית אמרו לו שהם משתתפים בצערו אבל אין ביכולתם לסיע, למרות זאת הוא הצליח לקנות תותחי חוף עת'מאניים שהוצבו בחוף בנדה אצ'ה. הפניה לארצות הברית בשנת 1872 נתנה להולנדים את התרוץ הרשמי לפתוח במלחמה נגד אצ'ה, שהוכרזה ב-25 בינואר 1873. באפריל 1873 תקף הצי ההולנדי את בנדה אצ'ה.

ב-1874 נטש הסולטאן את הבירה, ישנו צלום שהראה את תותחי החוף מפורקים שם, לאחר נפילתה. נסוג הסולטאן להרים על מנת להמשיך במלחמה, בסוף של דבר הוא מת הסולטאן מכולירה, כשם שמתו ממנה רבים מהלוחמים משני הצדדים, אבל האצ'ינים הכריזו על נכדו של תואנכו אבראהים כסולטאן הבא. בשנת 1891 הכריזו ההולנדים על סיפוח אצ'ה, ומנו לה מושל. השליטים המקומיים של הנמלים באצ'ה נכנעו לכאורה למרות של ההולנדים כדי להימנע מהטלת הסגר ימי על נמליהם, אבל הם השתמשו בהכנסות מנמלים אלו על מנת לתמוך בתנועת ההתנגדות.

עם זאת, בסופו של דבר התפשרו רבים מהם עם ההולנדים, וההולנדים הצליחו לייצב ממשל באצ'ה בעזרת שיתוף הפעולה מהם. ב 20 בספטמבר 1903 נכנע הסולטאן ואחרי מותו ב-1907 לא מונה יורש, אם כי המרד נגד שלטון ההולנדים נמשך על ידי צ'ות ניאק דהיין שהייתה קרובת משפחתו של דאוד, שהנהיגה את המשך הלחימה מאז 1903 עד שהיא נפלה בשבי ההולנדים בשנת 1908 ואחר כך בהנהגת הע(ו)למאא, מנהיגי הדת המוסלמים, עד 1918. באשר לקציר הדמים, יש 2 גרסאות: הנמוכה הזכירה 50000 מתושבי אצ'ה ו 37000 הולנדים, והגבוהה הזכירה 250000 בני אדם.

לקריאה נוספת

• Keat Gin Ooi, Southeast Asia: A Historical Encyclopedia, from Angkor Wat to East Timor, Vol I, ABC-CLIO, 2004, מסת"ב 1576077705.
• M.C. Ricklefs. A History of Modern Indonesia Since c. 1300, 3rd ed. Stanford University Press, 2002, מסת"ב 0804744807.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24967533סולטנות אצ'ה