סטפאנו לאנדי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. סטפאנו לאנדי (באיטלקית: Stefano Landi, נפטר ב-28 באוקטובר 1639) היה מלחין ומורה איטלקי באסכולה הרומאית של ראשית תקופת הבארוק. הוא נודע בהשפעתו כמלחין אופרה מוקדם, שכתב את האופרה הראשונה על נושא היסטורי: "ה"קדוש" אלסיו" (1632).
חייו
לאנדי נולד ברומא, בירת מדינות האפיפיור. בשנת 1595 הצטרף לקולג' הגרמני ברומא כסופרן במקהלת נערים וייתכן שלמד אצל אספריליו פאצ'לי. לאנדי הוסמך ככומר זוטר ב-1599 והחל ללמוד בסמינר הרומאי ב-1602. הוא נזכר ברשומות הסמינר כמלחין ומנהל "קרנבל פסטורל" בשנת 1607. בשנת 1611 מופיע שמו כנגן עוגב וזמר, אף כי היה כבר מאסטרו די קאפלה בכנסיית "סנטה מריה דלה קונסולאציונה" בשנת 1614. אגוסטינו אגאצארי כיהן כמאסטרו די קאפלה בסמינר הרומאי וייתכן שגם הוא היה בין מוריו של לאנדי.
בשנת 1618 עבר לאנדי לצפון איטליה והוציא ספר של מדריגלים בחמישה קולות בוונציה. כנראה קיבל משרת מאסטרו די קאפלה בפדובה. נוסף לכך כתב בפדובה את האופרה הראשונה שלו, "מות אורפיאו". סביר להניח, כי האופרה שימשה כחלק מחגיגות כלולות. הניסיון שצבר בפדובה ובוונציה היה חיוני להתפתחות סגנונו, שכן שם יצר קשר עם יצירותיהם של מלחיני האסכולה הוונציאנית המתקדמת, שרומא השמרנית נהגה להתעלם מן המוזיקה שלה.
ב-1620 חזר לאנדי לרומא. בין פטרוניו שם היו, בזה אחר זה, משפחת בורגזה, החשמן מאוריציו מסבויה ומשפחת ברבריני, שהיו למעסיקיו העיקריים בסוף שנות ה-20' ובמשך שנות ה-30' של המאה ה-17, אף כי ב-1629 הצטרף למקהלת האפיפיור בחצי משכורת. למשפחת ברבריני כתב ב-1632 את היצירה, שהביאה לו את פרסומו הגדול ביותר, "הקדוש אלסיו" מוקדשת לחייו של אלכסיוס ה"קדוש". במהלך תקופה זו הלחין בשפע, מיסות, אריות ורספונסוריות, בעיקר בסגנון הסקונדה פראטיקה של ראשית הבארוק, החלטה שהייתה שנויה במחלוקת בקרב כמה מן המוזיקאים השמרנים יותר, שסברו כי הפרימה פראטיקה - סגנון פלסטרינה - מתאים יותר למוזיקה נוצרית.
אחרי 1636, פחות או יותר, החלה בריאותו להתערער. הוא מת ברומא ב-1639 ונקבר ב"סנטה מריה אין ואליצ'לה".
מוזיקה והשפעה
מוזר, אך המוזיקה החילונית של לאנדי שמרנית יותר מרוב המוזיקה הדתית שלו, וספר המדריגלים הראשון שלו, לחמישה קולות ובסו קונטינואו, איננו נבדל כמעט במאום מקבצים רבים של שלהי המאה ה-16, פרט לתפקיד הבסו קונטינואו. שאר המוזיקה החילונית שלו כוללת שירים סטרופיים (בלחן החוזר בכל אחד מבתי השיר), אריות ושירים אחרים לקול ובסו קונטינואו.
המיסות של לאנדי, שתיים בסך הכל, כתובות בסגנון הפשוט של המאה ה-16 שהקונטרה-רפורמציה עודדה (ולעיתים אף דרשה). עם זאת, הוא משתמש בסגנון הקונצ'רטאטו הוונציאני באחדים מן המוטטים שלו, כמו גם במגניפיקט ובמוזיקה למזמורי תהילים לתפילת ערבית הנוצרית, כנראה כתוצאה מן השנים שעשה בצפון איטליה.
יצירתו המפורסמת ביותר ואחת האופרות החשובות ביותר מראשית הבארוק, Il Sant'Alessio ("הקדוש אלסיו") מתארת את חיי אלקסיס הקדוש בן המאה החמישית. לא זו בלבד, שזו האופרה הראשונה שנכתבה על נושא היסטורי, אלא שהיא אף מתארת בתשומת לב ובקפידה את חייו הפנימיים של הקדוש ושואפת להגיע לאפיון פסיכולוגי, שהיה חדש לאופרה. רוב הסצינות הקומיות, לעומת זאת, חורגות מזמן העלילה בהיותן לקוחות (באורח משעשע ביותר) מרומא של המאה ה-17.
תפקידו של ה"קדוש" אלסיו עצמו גבוה ביותר ונועד לשירת קונטראלטו. בהצגה הראשונה, חצי מן הזמרים באו ממקהלת האפיפיור וכמה תפקידי סופרן הושרו בפי קסטראטי. התזמורת המלווה הייתה מעודכנת - במקום הויולים הארכאיים נכללו בה כינורות, צ'לי, נבלים, לאוטות, תאורבים (לאוטה נמוכה) וצ'מבלי. האופרה כוללת קנצונות מבוא, המתפקדות כאוברטורות; למעשה, אלה הן האוברטורות הראשונות בתולדות האופרה. מחולות וקטעים קומיים משתלבים בין אריות רציניות, רצ'יטטיבים ואפילו קינה מדריגלית, ליצירת מכלול דרמטי מגוון שהיה רב-רושם, וראיה לכך התכיפות שבה הוצגה האופרה שוב ושוב בזמנה. "הקדוש אלסיו" הייתה אחת מיצירות הבימה הדרמטיות הראשונות ששילבו בהצלחה את הסגנון המונודי עם זה הפוליפוני.
לקריאה נוספת
- Margaret Murata: "Stefano Landi", Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed January 9, 2005), Grove Music Online
- Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era. New York, W.W. Norton & Co., 1947. מסת"ב 0-393-09745-5
- The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. מסת"ב 1-56159-174-2
- Donald Jay Grout, A Short History of Opera. New York, Columbia University Press, 1965. מסת"ב 0-231-02422-3
- F. Kennedy, The Musical Tradition at the Roman Seminary During the First Sixty Years (1564–1621), in Bellarmino e la Controriforma, Atti del simposio internazionale di studi, Sora 15-18 October 1986, pp. 629-660
- מרגרט מוראטה: "סטפאנו לאנדי", מילון גרוב המקוון למוזיקה בעריכת ל. מייסי
- מנפרד בוקופצר, "מוזיקה בתקופת הבארוק", ניו יורק, נורטון ושות' 1947
- "מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980
- דונלד ג'יי גראוט, "היסטוריה קצרה של האופרה", ניו יורק, הוצאת אוניברסיטת קולומביה 1965
- פ. קנדי, "המסורת המוזיקלית של הסמינר הרומאי בשישים שנותיו הראשונות (1564-1621)"
קישורים חיצוניים
