סטרונציום טיטנאט
 | |
| סטרונציום טיטנאט בצורתו הטבעית והנדירה - המינרל טאוסוניט | |
| שמות נוספים | STO |
|---|---|
| מסה מולרית | 183.49 גרם/מול |
| מספר CAS | 12060-59-2 |
| צפיפות | 5.11 גרם/סמ"ק |
| מצב צבירה | מוצק |
| מסיסות | לא מסיס |
| טמפרטורת היתוך |
2,080 °C 2353.15 K |
סטרונציום טיטנאט (נוסחה כימית: SrTiO3, מכונה לפעמים בקיצור גם STO) הוא חומר קרמי בעל מבנה פרובסקיט המורכב מהיסודות סטרונציום, טיטניום וחמצן. התרכובת היא פראלקטרית, ובטמפרטורות נמוכות החומר עובר מעבר פאזה לפאזה פרואלקטרית בעלת מקדם דיאלקטרי יחסי גבוה מסדר גודל של 10,000.
במשך תקופה ארוכה סברו כי סטרונציום טיטנאט קיים רק בצורתו המלאכותית, עד שבשנת 1982 החומר נמצא גם בצורה טבעית במינרל שנתגלה בסיביר, וזכה לשם טאוסוניט (tausonite). הטאוסוניט הוא מינרל נדיר ביותר ונמצא רק בגבישים זעירים, ולפיכך זה עוסק בחומר המלאכותי כל עוד לא צוין אחרת.
השימושים העיקריים של סטרונציום טיטנאט הם ביישומים אופטיים מדויקים, בנגדים משתנים, בחיקויים ליהלום ובחומרים קרמיים מתקדמים. גבישים יחידים של סטרונציום טיטנאט משמשים כמצע נפוץ לגידול מגוון של חומרים אלקטרוניים מתקדמים ליישומים מחקריים מגוונים. דוגמה בולטת למחקר בתחום זה היא היווצרות של גז אלקטרונים דו-ממדי (2DEG) על פני השטח של סטרונציום טיטנאט כאשר מגדלים עליו שכבה אפיטקסיאלית של לנתנום-אלומינט (LaAlO3) בעלת עובי של ארבעה תאי יחידה או יותר.[1]
אילוח של סטרונציום טיטנאט, למשל על ידי היסודות ניוביום או לנתן מגדילים את המוליכות (מסוג N) של החומר. בדומה לכך, גם פגמים נקודתיים של היעדרויות חמצן בגביש תורמים אלקטרון להולכה ומגדילים את המוליכות מסוג N של החומר. ניתן לגדל שכבות דקות אפיטקסיאליות של סטרונציום טיטנאט במגוון שיטות, כגון PLD, MBE ו-ALD. שכבות דקות כאלה משמשות למחקר בהתקני אלקטרוניקה מתקדמים ולחקר תופעות מגוונות בפיזיקה של חומר מעובה.
תכונות
לסטרונציום טיטנאט מקדם דיאלקטרי יחסי גבוה של כ-300 בטמפרטורת החדר ובשדות חשמליים נמוכים. בגבישים נקיים במיוחד ניתן להגיע להתנגדות סגולית גבוהה מאוד של למעלה ממיליארד אוהם-ס"מ[2]. סטרונציום טיטנאט הופך למוליך על בטמפרטורה של 0.35 מעלות קלווין וזוהי התחמוצת המבודדת הראשונה בה נתגלתה מוליכות-על[3]. לתחמוצת פער אסור לא-ישיר של 3.25 אלקטרון וולט ופער אנרגיה ישיר של 3.75 אלקטרון וולט.[4]
סטרונציום טיטנאט נקי הוא שקוף וחסר צבע, אולם תוספות קטנות של מאלחים, כגון מתכות מעבר או עפרות נדירות יכולים להקנות לו צבע אדום, צהוב, חום או כחול. בצורתו הטבעית, המינרל טאוסוניט בדרך אינו שקוף ויש לו גוון חום-אדמדם, אדום כהה, או אפור.
תמונות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר ברזולוציה גבוהה של סריג סטרונציום טיטנאט (התמונה צולמה בציר אזור <010>)
פיסת גביש סינתטי של סטרונציום טיטנאט
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A. Ohtomo, H. Hwang (2004). "A high-mobility electron gas at the LaAlO3/SrTiO3 heterointerface". Nature. 427. doi:10.1038/nature02308.
- ^ Strontium titanate, ESPI Metals
- ^ C. S. Koonce et al. (1967). "Superconducting Transition Temperatures of Semiconducting SrTiO3". Phys. Rev. 163 (2): 380. doi:10.1103/PhysRev.163.380.
{{cite journal}}: Explicit use of et al. in:|authors=(עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ K. van Benthem, C. Elsässer and R. H. French (2001). "Bulk electronic structure of SrTiO3: Experiment and theory". Journal of Applied Physics. 90: 6156. doi:10.1063/1.1415766.
