סיונג'י קינמוצ'י
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1849 קיוטו |
|---|---|
| פטירה | 24 בנובמבר 1940 (בגיל 91) |
| מדינה | יפן |
| מפלגה | ריקן סייוקאי |
|
| |
הנסיך סיונג'י קינמוצ'י (ביפנית: 西園寺 公望; 23 באוקטובר 1849 - 24 בנובמבר 1940) היה מדינאי יפני ופעמיים ראש ממשלת יפן.
ראשית חייו
סיונג'י נולד בקיוטו, בן למשפחת אצולה יפנית, וב-1851 אימצה אותו משפחת אצולה אחרת - סיונג'י. עם זאת, הוא גדל לצד משפחתו ביולוגית, שכן שתי המשפחות התגוררו בסמוך לארמון הקיסרי של קיוטו. בתור נער צעיר ממשפחת אצולה בקיוטו, שיחק סיונג'י עם יורש העצר של משפחת המלוכה, שלימים יהפוך לקיסר מוצוהיטו, והשניים הפכו לחברים קרובים.
אחיו הצעיר של סיונג'י אומץ גם הוא על ידי משפחה אחרת, משפחת סומימוטו, שבבעלותה היה זאיבצו סומימוטו. זאיבצו זה מימן את הקריירה הפוליטית של סיונג'י, וקרבתו לחצר הקיסר סיפקה לו את הקשרים להם הזדקק.
רסטורציית מייג'י
כבן למשפחת אצולה, נכנס סיונג'י לחיים הפוליטיים בגיל צעיר. הוא לקח חלק במלחמת בושין, שהסתיימה בהדחת שוגונות טוקוגאווה והצבת הקיסר מוצוהיטו בראש המדינה. בניגוד לחוגים מסוימים בקרב האצולה היפנית, שהחזיקו בדעה שהמלחמה היא סכסוך בין הסמוראים של צ'ושו ושל סצומה לבין השוגונות, טען סיונג'י שעל בני האצולה לנצל את המצב ולקח חלק פעיל במלחמה, ובהתאם לכך, לקח חלק במספר קרבות כנציג קיסרי.
המסע מסביב לעולם
לאחר רסטורציית מייג'י למד סיונג'י צרפתית בקיוטו, ולאחר מכן יצא למסע מסביב לעולם. הוא הפליג מיפן לסן פרנסיסקו, ומשם המשיך ל וושינגטון די. סי., שם פגש את נשיא ארצות הברית דאז, יוליסס גרנט. הוא חצה את האוקיינוס האטלנטי לאנגליה, שהה בלונדון כשבועיים, וסיים את המסע בפריז, לשם הגיע ב-27 במאי 1871. מכיוון שפריז הייתה נתונה לשליטת הקומונה הפריזאית באותה עת, נאלץ סיונג'י לעזוב את צרפת, ונסע לשווייץ ולניס, לפני שהתיישב במרסיי, שם המשיך את לימודי הצרפתית. לאחר דיכוי הקומונה, שם סיונג'י לפריז, והחל ללמוד משפטים בסורבון. היו אלה ימיה הראשונים של הרפובליקה הצרפתית השלישית, ותקופה של אידיאליזם בצרפת. סיונג'י, שהגיע מיפן עם דעות ריאקציונריות, הושפע מהאווירה והפך לאחד הפוליטיקאים היפנים הליברלים ביותר בזמנו. בעת שהותו בפריז, קשר סיונג'י קשרים חברתיים עם אושיות אירופאיות, כגון פרנץ ליסט וז'ורז' קלמנסו.
לאחר שובו ליפן, יסד סיונג'י את אוניברסיטת ריצומייקן ב-1869, ואת בית הספר למשפטים של מייג'י, שהפך לאוניברסיטת מייג'י ב-1880.
ב-1882 יצא איטו הירובומי לאירופה במטרה לבחון את החוקות השונות שם, וביקש מסיונג'י להתלוות אליו. לאחר מסע זה, התמנה סינג'י לשגריר יפן באוסרטה-הונגריה, ולאחר מכן גם בגרמניה ובבלגיה.
קריירה פוליטית
לאחר ששב ליפן הצטרף סיונג'י למועצה הקיסרית. הוא כיהן גם בתפקיד שר החינוך במהלך כהונותיו השנייה והשלישית של איטו בראשות הממשלה, ובכהונתו השנייה של מצוקטה מאסיושי. במהלך כהונתו הוא פעל להתאמת רמת החינוך ביפן לזו שהייתה נהוגה באירופה.
איטו יסד את מפלגת ריקן סייוקאי ב-1900, וסיונג'י היה אחד מחבריה הראשונים. בשל התנסויותיו באירופה, נחשב סיונג'י לפוליטיקאי ליברלי, ותמך בהקמת פרלמנט. באותה שנה החליף סיונג'י את איטו בנשיאות המועצה הקיסרית, והחליף אותו בנשיאות מפלגת ריקן סייוקאי ב-1903.
ראשות הממשלה
סיוג'י כיהן בתפקיד ראש ממשלת יפן מ-7 בינואר 1906 עד 14 ביולי 1908, ופעם נוספת מ-30 באוגוסט 1911 עד 21 בדצמבר 1912. שתי הקדנציות שלו התאפיינו במתח רב בין סיונג'י לפוליטיקאי השמרני יאמגאטה אריטומו. סיונג'י ואיטו ראו במפלגות פוליטיות כלי חיוני בממשלה מתפקדת, ואילו יאמגאטה ראה בהן כלים דמוקרטים שנועדו עורר ויכוחים ושחיתות.
בעוד סיונג'י נאבק על תקציב המדינה עם משאבים מוגבלים, תבע יאמגאטה תקציב גדול יותר לצבא יפן. בסופו של דבר נפלה ממשלתו הראשונה של סיונג'י על ידי גורמים שמרניים, בהנהגת יאמגאטה, שחששו מהתחזקות הסוציאליזם ביפן, וחשו שהממשלה הנוכחית לא דיכאה תנועות אלה כראוי.
נפילת ממשלתו השנייה של סיונג'י הגיעה בעקבות משבר חוקתי. משבר טאישו (שנקרא על שם הקיסר טאישו) פרץ בנובמבר 1912, ונבע מעימות מתמשך בנוגע לתקציב הצבאי. שר המלחמה, גנרל אואהארה יוסקו, התפטר מהקבינט לאחר שלא קיבל את התקציב שדרש, וסיונג'י חיפש מחליף. יאמגאטה הורה לכל קציני המטה בצבא ובצי לסרב למינוי, ומאחר שהחוק היפני קבע שרק קצין בשירות פעיל רשאי למלא תפקיד זה, לא נמצא מחליף, וסיונג'י נאלץ להתפטר.
משנתו הפוליטית של סיונג'י נשענה על עברו ועל חוויותיו מחוץ ליפן: הוא האמין שהחצר הקיסרית אינה צריכה להתערב בפוליטיקה, כפי שהיה נהוג במשך מאות שנים לאורך ההיסטוריה של יפן. גם על נקודה זו חלקו עליו השמרנים, שראו בקיסר שליט עליון, שעליו לקחת חלק נכבד בפוליטיקה, ובכך להחליש כל פרלמנט וממשלה אזרחית.
הגנרו
סיונג'י הצטרף לגנרו ב-1913. באותה עת דעכה השפעתה של המועצה, ותפקידה היחיד היה להמליץ לקיסר על מועמד לראשות הממשלה. מכיוון שהקיסר מעולם לא סירב לקבל את הצעת הגנרו, למעשה היא זו שהחליטה על זהות ראשי הממשלות. עם מותו של מצוקטה מאסיושי ב-1924 נותר סיונג'י הגנרו היחיד, וניצל את מעמדו להשפיע על בחירת ראשי הממשלה עד מותו ב-1940. לרוב בחר סיונג'י במנהיג מפלגת הרוב של הדיאט, אך תמיד היה עליו לרצות גם את הממסד הצבאי בבחירתו.
סיונג'י הוביל את המשלחת היפנית בועידת השלום בפריז ב-1919, אף על פי שתפקידו היה סמלי בלבד, בשל בריאותו הרופפת. עם זאת, הוא הציע ששוויון בין הגזעים יהווה אחד מערכי היסוד של חבר הלאומים שהוקם זמן קצר לפני כן, אך נתקל בהתנגדות מצד ארצות הברית ובריטניה. בשנת 1920 קיבל סיונג'י את תואר הקזוקו קושאקו (公爵, "נסיך"), כאות הוקרה על שירותו הציבורי הארוך.
סיונג'י היה דמות שנואה על מילטיריסטים ביפן, והוא נכלל ברשימת החיסול במרד הנפל של 26 בפברואר 1936. לאחר שקיבל מידע מקדים על ניסיון המרד, נמלט סיונג'י מביתו בטרם הגעו אליו החיילים.
לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו ניסה סיונג'י להפחית מהשפעתו של הממסד הצבאי על הפוליטיקה של יפן. הוא היה אחד מיעציו הליברלים ביותר של הקיסר הירוהיטו, והעדיף יחסי שלום עם ארצות הברית ובריטניה, על פני מלחמה. עם זאת, לעיתים הוא נאלץ לוותר, כשהיה ברור לו שלא יוכל לשנות את פני הדברים, וכך אירע שלא הצליח למנוע את החתימה על ההסכם התלת-צדדי.
לקריאה נוספת
- Clements, Jonathan. Prince Saionji, Japan. Haus Publishing, 2008. מסת"ב 9781905791682.
- Conners, Lesley. The Emperor's Adviser: Saionji Kinmochi and Pre-War Japanese Politics. Routledge, 1987. מסת"ב 9780709934493.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיונג'י קינמוצ'י |
