סיוניק (מחוז)
| מדינה |
 ארמניה |
|---|---|
| חבל ארץ | סיוניק (חבל ארץ) |
| מושל | רוברט גוסקיאן (מ-2022) |
סיוניק (בארמנית:Սյունիք או Սյունիքի մարզ - סיוניקי מארז) הוא המחוז (מארז) הדרומי ביותר של ארמניה. הוא גובל בצפון עם המחוז ואיוץ' דזור, במערב עם מובלעת של אזרבייג'ן הנקראת הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן, במזרח עם אזרבייג'ן ובדרום עם איראן. עיר הבירה של המחוז והעיר הגדולה בתחומה היא קפאן. שטח המחוז הוא 4506 קמ"ר (15% משטח המדינה - השני בשטח בין מחוזותיה). לפי המפקד משנת 2011 אוכלוסיית המחוז הייתה 141,771 תושבים (4.7% מתושבי ארמניה, המחוז השמיני בין המחוזות לפי אוכלוסייה). פרט לרפאן, עריה החשובות הן:גוריס, מגרי, סיסיאן, קג'רן, אגאראק, דסטקרט. המחוז סיוניק כולל את שטחי הראיונים לשעבר גוריס, קפאן, מגרי וסיסיאן. המחוז נקשר לחבל הארץ ההיסטורי סיוניק, סיוניה, זנגזור או זנדגזור, הידוע מן המאה השלישית.
שם
גלגולי השם ומקורותיו
אחד מחמש עשרה הפרובינקיות של ממלכת ארמניה העתיקה נקראה סיוניק. שמם של החבל סיוניה או סיוניק ושל המחוז סיוניק נגזר משם השושלת הארמנית סיוניה שנציגיה היו מושלים (נחרר) של חבל סיוניק עוד מהמאה הראשונה לספירה ההיסטוריון מובסס חורנאצי ייחס את מקור השם לדמות של סיסק, צאצא האב האגדי של הארמנים, האיק ואבי השושלת סיוניה או סיוניק.[1] עם זאת לפי ההיסטוריון רוברט היוסן סיסאק היה אפונים מאוחר יותר. בימי שושלת פרס הססאנית (637-225 ) האזור נקרא סיסאקאן והוזכר לראשונה בשם זה במאה השישית על ידי סופר סורי "פסאודו זכריה". סטראבון מזכיר בארמניה חבל ארץ בשם "פאוניטיס" אותוכמה מלומדים קראו "סאוניטיס" וקישרו אותו לסיוניק. אולם המקור המוקדם ביותר ביוונית הוא אצל אוסביוס במאה הרביעית - "סאוניה". מאוחר יותר, במאה השישית, ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מתייחס לתושבי הפרבוינקיה כ"סוניטאי". בקוסמוגרפיה מראוונה מסביבות שנת 700 חבל סיוניק נקרא בלטינית "סיאניה של הקווקז" (Siania Causasorum) ההיסטוריון ארמן פטרוסיאן שיער שמקור השם קשור לאל השמש סיוויני או שיוויני של האוררטים ששאלו אותו מהחתים וציין כי ישנם באזור ההיסטורי סיוניק מספר רב של שמות של מקומות בעלי שמות דומים הקשורים לשמש. במקורות גאורגיים סיוניק נקרא סיווניאטי. בעוד שהערבים ידעו אותו כ"סיסאג'אן", שם שאול מפרסית.
היסטוריה
ארמניה העתיקה
כתובות בשפה הארמית שנמצאו באזור מסביב הימת סוואן והמיוחסות למלך ארתאשס הראשון מעידות שחבל סיוניק היה במאה השנייה לפני הספירה חלק מממלכת ארמניה הארטשית.[2] [3]
סיוניק נשלטה על ידי אחת המשפחות החזקות ביותר של נחררים (מושלים) בארמניה הקדומה. לפי זורנמאק, הפנקס הממלכתי בו רשומיים הסדר והכמות של הצבאות במדינות הקדומות, בסיוניק רשום חיל פרשים הכולל 9400 פרשים בעת מלחמה. לפי הגהנמאק, פנקס משפחות האצולה בממלה הארמנית העתיקה, נסיך סיוניק נחשב לראשון בחשיבות בין אצילי החצר המלכותית. במאה הרביעית סיוניק התנצר יחד עם כל ארמניה. נסיכי סיוניק יחד עם מגנאטים ארמנים אחרים, ליוו את גרגוריוס המאיר לקסריה כדי לקבל את בסממני הקדושה.
אחרי חתימת הסכם השלום באקיסלנה ב-387 לספירה, סיוניק נותר חלק ממלכת ארמניה בת החסות. הלוקה של הממלכה הארמנית בין הביזנטים לפרס צמצמה בצורה דרסטית את שטח ארמניה. במחצית השנייה של שנות ה-390, המלומד המהולל מסרופ משטוץ יצא לחנך את אלינג'ה, הגאוואר של חבל סיוניק. אחרי שב-406 המציא את האלפבית הארמני הוא הקים בו את בתי הספר הראשונים בעזרת הנסיכים וגינאק וואסאק סיוני על מנת להפיץ את הכתב הארמני החדש בין חניכיו. השושלת הראשונה ששלטה בסיוניק, במאה הראשונה לספירה הייתה שושלת סיוניה. השליט - הנחרר הראשון, היה ואגינאק סיאק (בסביבות 330) ויורשו היה אחיו אנדוק או אנדובק (אנטיוכוס, לערך 340). ב-379 בביק (בגבן), בנו של אנדוק, הוחזר לשלטון כנחרר על ידי משפחת ממיקוניאן. לבביק הייתה אחות בשם פרנצזם שנישאה לנסיך הארשקי גְנֶל, אחיין המלך הארמני ארשק השני ומאוחר יותר התחתנה בשנית עם ארשק השני עצמו. שלטונו של בביק נמשך פחות מעשר שנים ובסביבות 386 או 387 הנחרר דארה הודח על ידי הפרסים הסאסאנים. [דרוש מקור]
אחרי הנחרר ואלינק (409-400) עלה לשלטון ואסאק (452-409). לוואסאק היו שני בנים:בביק (בגבן) ובקור וכן בת שהתחתנה עם וראזווהאן (472-452), יורשו של ואסאק. בנו של וארזוובהאן, גלהון שלט כשבע שנים (477-470) ומת ב-483. אחיו של וארזווהאן, בביק, הפך לנחרר ב-477. האדז, אחיו של גלהון, מת בספטמבר 482. המחוז סיוניק הונהג בהמשך על ידי ואהאן (בסביבות 570), פיליפו (לערך 580), סטפנוס (597-590), סחק (איסחק) (לערך 597) וגריגור (עד 640).
אחרי סופה של ממלכת ארמניה העתיקה ב-428 סיוניק סופח לאימפריה הסאסנית כחלק מהמארזפנות הארמנית. בשנות ה-440 מינו הסאסאנים את הנסיך ואסאק סיוני בתור שליט (מרזפן) של כל ארמניה. בקרב אוואראיר לא עמד ואסאק סיוני לצד הכוחות הארמנים בפיקודו של ורדן ממיקוניאן ובחר בצד הפרסים, מה שהכריע את הכף לזכותם של האויבים. התחייבו בערך באותה תקופה בני סיוני קיבלו את המשימה להגן על מבצר דרבנט כלחיזקו את מעמדם.
ימי הביניים
בגרטים (בגרטוני)
החל מהמאה התשיעית סיוניק היה לחלק ממדינת השושלת בגרטוני. בסביבות 800 ואסאק השלישי הותקף על ידי סאוואדה, האמיר הקאיסי ממלזגירט (מנזקרט). הוא הקים חיל מצב באחלט (צ'לט) במחוז דזולוק. הוא קרא לעזרה למנהיג המורדים הפרסים באבכ ח'ראמדין שנשא בת של המלך לאישה. [דרוש מקור] אחרי מותו של ואסאק השלישי ב-821, באבכ ירש את האזור ותהתושבים מרדו נגדו. באבכ דיכא את המרד אבל התקפות חוזרות של המוסלמים והארמנים לא נתנו לו שקט. בסופו של דבר ויתר, וילדי ואסאק, פיליפ וסחק חזרו לשלוט בסיוניק. פיליפ שלט במזרח סיוניק, כולל ואיוץ דזור ובאגק. סחק שלט במערב סיוניק, הידוע גם ככגארקוניק.
ב-826 סחק כרת ברית עם יריבו של פעם, סאוואדה, האמיר ממנזקרט - נגד המושל מטעם החל'יפה הערבי, אבל הובס ומת בקאוואקרט. בנו, גריגור-סופאן ירש אותו כנסיך של מערב סיוניק. במזרח סיוניק פיליפו מת באוגוסט 848. אותו ירשו במשותף שלושת ילדיו - בבגן, ואסאק - איצ'חניק ואצ'וט. בבגן לחם בגריגור סופאן והרג אותו בערך ב-851-849. אולם בבגן מת כעבור זמן קצר ב-851 וואסוק איצ'חאניק ירש אותו. לוואסאק - איצ'חאניק היו יחסים טובים עם ואסאק-גאבור, שליט מערב סיוניק, בנו של גריגור-סופאן. נרסה פיליפיאן, אחיו של בבגן, הוביל ב-823-822 מסע צבאי באגואניה, ניצח ובמורגוג רצח את הנסיך ואראז טרדט השני, שהשתייך לשושולת הפרסית המיחרנית.
בוגה אל כביר, גנרל שנשלח על ידי הח'ליפה מבגדד, החריב באותן השנים את ארמניה ואת אגואניה ושלח גדוד לוחמים גם למזרח סיוניק שנשלט אז על ידי ואסאק הרביעי ואחיו אצ'וט. בני סיוניק נמלטו למבצר באלק, אך ואסאק עצמו נמלט לקוטאיק, ואחר כך לאזור גארדמן על הגדה המזרחית של ימת סוואן. הנסיך (איצ'קאן) של גרדמן, קטריג' או קריצ'ן בגד בו והסגיר אותו לבוגה. (859). גם אצ'וט נתפס על ידי הערבים. אחר כך בוגה פלש בגרדמן ועצר גם את קטריג'. בהמשך פנה לאוטי ולקח בשבי גם את נסיך סטפאנוס קון של סוורדיק. [דרוש מקור]
הח'ליפות העבאסית ניסתה להשתלט בקביעות על כל האזורים האלה ובמטרה זו החליט בוגה לאכלס מחדש את העיר צ'מקור על הנהר קורה באוכלוסייה מוסלמית. מכיוון שצ'מקור הייתה קרובה לברדה ולגנג'ה היא נועדה לשמש נקודת הגנה אזורית. בפקודת הח'ליפה החדש ב-862, הנסיכים העצורים שוחררו והורשו לשוב לאחוזותיהם הקודמות בתנאי שיתאסלמו. אמנם יש אומרים שחזרו לנצרות אחרי שובם. [דרוש מקור] נסיך מערב סיוניק, ואסאק-גאבור, התחתן עם מרים, בת של הנסיך הבגרטי אשוט הגדול ותושבי סיוניק זיכו אותו בתואר איצ'קאן, תואר שקיבל מאשוט בשם הח'ליפה. יורשו היה בנו, גריגור-סופאן השני (909-887). נסיך מערב סיוניק, ואסאק הרביעי מת בסביבות 887 ובמקומו שלט אחיו, אצ'וט שמת ב-906. [דרוש מקור] בנו של ואסאק הרביעי, סמבט, שלט באזור ממושבו בוואיוץ דזור. צ'הפונק (ג'הוק) שלט בסיוניק בין 887 - 920 ואולי יותר.
ב-903 הוא מרד צ'הפונק (ג'הוק) בסמבט הראשון הבגרטי וסירב לשלם לו מיסים. אז הותקף על ידי הנסיך של וספוראקן, סרגיס-אשוט. לבסוף הוא נכנע, נסלח והתחתן עם אחות של הנסיך של וספוראקן, וקיבל את העיר והמחוז נחצ'יבאן שהפך אז לחלק מחבל סיוניק.
כעבור מספר שנים, הנסיך כרת ברית עם האמיר מסג'יד, יוסוף, נגד מזרח סיוניק ופלשו בו ביחד. סמבט מצא מפלט במבצר ארנדצ'אק (כיום אלינג'ה, בצפון-מזרח נחצ'יבאן) ויוסף נשאר השליט היחיד של מזרח סיוניק. סמבט חיפש מקלט אצל גיסו, חצ'יק-גג'יק. באותה שנה, 909, הנסיך של מערב סיוניק, גריגור סופאן השני, נכנע לאמיר יוסוף בדווין. רק תנועות צבא ביזנטיות ונסיגת הסג'ידים אשפרו לו לחזור כעבור זמן לכס השליט. סמבט עם שלושת אחיו, סחק, בבגן וואסאק, חזרו איפוא לשלטון. גם במערב סיוניק סחק, אשוט וואסאק, אחיו של גריגור סופאן השני, הגיעו לשלוט באזור. אחרי דעיכת השושלת של מערב סיוניק המוסלמים הכניעו את האזור.
מזרח סיוניק נשאר מחולק:סמבט, שהיה השליט הראשי, הנהיג את החלק המערבי של מזרח סיוניק עם ואיוץ דזור. סחק שלט בחלק המזרחי של מזרח סיוניק עד לנהר הקר. בבגן שלט בנפת בגק, וואסאק (שמת ב-922) שלט בעוד טריטוריה בלתי מוגדרת. נאצר, האמיר של אזרבייג'ן, כבש במרמה את השטח שבהנהגת בבגן וסחק. אבל סמבט הדיח אותו ושחרר את אחיו. אחרי סמבט שלט בנו, ואסאק, ואחרי סחק - בנו סמבט. המוסלמים העניקו לוואסאק את התואר מלך והוא נשא אותו עד שנת 963.
ממלכת סיוניק או באגק
כס המלכות נורש על ידי אחיינו סמבט (998-963) שהוכר כמלך על ידי האמירים של טרוריס ואראן. הוא התחתן עם נסיכת אסואניה, צ'הנדוחט. במותו, הוריש את המלכות לוואסאק (1019-998). אחרי ואסאק עלו על כס סיוניק שני אחיינים שלו (בני אחותו עם הנסיך אשוט), סמבט וגריגור (1019-1084). [דרוש מקור].
בתקופה זו היה סיוניק בחסות האימפריה הסלג'וקית. גריגור התחתן גם הוא עם נסיכה בשם צ'הנדוחט, בתו של סוואדה מאגואניה. היורשת היחידה של שני הנסיכים, הייתה בת של גריגור, שגם היא נקראה צ'הנדוחט. השלטון בסיוניק עבר לידי נסיך אגואניה, סנקרים יואן ששלט מ-1084 ועד מותו ב-1105. [דרוש מקור] אחרי סנקרים יואן שלט בנו גריגור, שליט סיוניק ואגואניה, עד שנת 1166 כשאזורים אלה נכבשו על ידי הטורקים הסלג'וקים.
ממלכות ואימפריות שונות
בהמשך חבל סיוניק נמצא בשליטתם העוקבת של הסלג'וקים מהמדאן, האלדיגוזים או האטאבקים של אזרבייג'ן, ממלכת גאורגיה, האימפריה הח'ווארזמית, האילחאנים, הצ'ופאנים, הג'לאירים, קארה קויונלו, האימפריה של טימור ואק קויונלו ובסוף נכבש על ידי פרס הספווית. השושלות החשובות ביותר שהנהיגו את סיוניק בתקופה זו היו אורבליאן ופרושיאן. השושלת האורבלית התחילה למשול בסיוניק כבני חסותם של הטימורים.
השליטה האיראנית
במחצית הראשונה של המאה ה-16 ארמניה והאזורים הסמוכים הפכו לזירת מלחמות בין האימפריה העות'מאנית לאיראן. הסכם אמאסיה ב-1555 ששם קץ למלחמה שנמשכה ארבעים שנה, הבטיח את סיפוח מזרח ארמניה לאיראן הספווי. ב-1590 טריטוריה זו חזרה לשליטה עות'מאנית עד 1639 כש לפי הסכם קסר-א-שירין חזר לספווים. במאות ה-16-17, על אף התיישבותם של שבטים מוסלמים במזרח ארמניה, האחוזות הפאודליות נותרו בסיוניוק ובקרבך השכנה תחת שליטתם של המליקים הארמנים, הנשענים על יחידות צבאיות משלהם. המליקים החשובים ביותר ביו מליק-שחנזר בגגרקוניק, מליק-אייקז בקאשאטג, מליק ספרז באנגגאקוט. בהתחלת המאה ה-17 עבאס שאה הראשון יישב שבטים כורדים בשטחים שבין ארצך לסיוניק בכוונה להחליש ולפלג את מליקים הארמנים. בעת ההגליה הגדולה (הסורגון הגדול) משנת 1604, כשהשאה עבאס גירש לפרס לפחות 250000 תושבים מארמניה המזרחית, אוכלוסיית סיוניק הצטמצמה מאוד.
בין אמצע המאה ה-18 לתחילת המאה ה-19 סיוניק היה חלק מהח'אנות קרבך במסגרת הטורקים העות'מאנים חזרו לאזור בין 1736-1722.
בתחילת המאה ה-18התבלט בחבל סיוניק הגבור הארמני דוד בק שהוביל בסיוניק התקוממות ארמנית נגד הפרסים הספווים ונגד הפולשים הטורקים העות'מאנים. דוד בק התחיל את מאבקו ב-1722 בעזרת אלפי פטריוטים ארמנים ששחררו את סיוניק. מרכזיו העיקריים של דוד בק הי מבצר באגאברד מצפון-מערב לקפאן ומבצר חלידזור דרום מערבית מקפאן, מקום פטירתו ב-1728.[4]
דמוגרפיה
אוכלוסייה
לפי מפקד האוכלוסין מ-2011 אוכלוסיית סיוניק מנתה 141,771 תושבים ( 69,836 ממין זכר ו-71,935 ממין נקבה) והיוותה 4.7% מאוכלוסיית ארמניה. 95,170 (67.13%) תושבים גרו בערים (רובן בקפאן וגוריס) ו-46,601 (32.87%) בכפרים. האוכלוסייה הכפרית התפזרה כך בין הנפות: סיסיאן - 29,768, נפת גוריס - 17,979, נפת מגרי - 14,341/ ונפת קפאן - 13,243. המחוז מנה 7 יישובים עירוניים ו-102 יישובים כפריים. העיר הגדולה ביותר היא בירת המחוז קפאן עם 43,190 תושבים. הכפר שינוהאיר עם 2,661 תושבים הוא הרשות הכפרית הגדולה ביותר.
ערים
לפי מספר התושבים ב-2010 :
| קפאן | 45 500 |
| גוריס | 23 000 |
| סיסיאן | 16 700 |
| קג'רן | 8500 |
| אגאראק | 4900 |
| מגרי | 4800 |
| דסטקרט | 300 |
הרכב אתני
לפי הנתונים הסטטיסטיים, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בשטח האזור סיוניק המודרני היו קיים מספר יישובים "טטריים" (כלומר אזריים) וכורדיים. לפי קודקס הנתונים הסטטיסטיים על אוכלוסיית עבר הקווקז בשנת 1886 היישובים אגודי (אגיטו) (903 תושבים), וגודי (וגטין) (926 תושבים), סיסיאן (633 תושבים) ושאקי או שקי (657 תושבים) היו במלואם מאוכלסים באזרים, בעוד כל תושבי באיאנדור (וגטור) היו כורדים. ב-1911 האזרים היו רוב גם בכפרים דסטקרט (היום עיר) ושיקליאר (טורוניק)[5] בימינו כמעט כל תושבי המחוז הם ארמנים אתניים.
הרכב לפי דתות
בימינו המחוז סיוניק מאוכלס כמעט לחלוטין בארמנים אתניים המשתייכים לכנסייה האפוסטולית ההארמנית. הכנסייה המקומית מאורגנת בדיוקסיית סיוניק ובראשה עומד הארכימנדריט זאוון יאזיצ'אן. מושב הבישופות הוא קתדרלת גריגוריוס הקדוש בגוריס.
קישורים חיצוניים
Tadevos Kh.Hakobyan, Stepan T.Melik-Bakhshyan, Hovhannes KhBarseghyan, Հայաստանի և հարակից շրջանների տեղանունների բառարան []. Vol. 4. Yerevan: Yerevan State University Publishing House.1998 p. 639.(בארמנית)
לקריאה נוספת
- Robert H.Hewsen, "The Primary History of Armenia: An Examination of the Validity of an Immemorially Transmitted Historical Tradition," History in Africa 2, 1975 : pp. 91-100
הערות שוליים
- ^ חקוביאן מילון לשמות ארמניים עמ' 639
- ^ A.Borisov "Inscriptions of Artaxia (Artashes), King of Armenia, 1946, No 2
- ^ A.G.Perikhanyan, Aramian Inscription from Zangezur,Historical-Philological Magazine, 1965, No 4
- ^ http://www.abp.am/armenia/city/kapan באתר abp.am]
- ^ 417317 בלוח שנה קווקזי לשנת 1912
