סילביה פנקהרסט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סילביה פנקהרסט
ידועה בשל ממנהיגות התנועה הסופרגיסטית לזכות הצבעה לנשים; פעילה קומוניסטית; פציפיסטית.
מקצוע עיתונאית
בן זוג סילבו קוריו

אסטל סילביה פנקהרסטאנגלית: Estelle Sylvia Pankhurst;‏ 5 במאי 1882 - 27 בספטמבר 1960) הייתה סופרג'יסטית, פעילה פוליטית, ופציפיסטית בריטית. היא הייתה קומוניסטית בולטת ופעלה נגד הקולוניאליזם.

תחילת דרכה

פנקהרסט נולדה במנצ'סטר, לד"ר ריצ'רד פנקהרסט, עורך דין שהיה סוציאליסט רדיקלי, ולאמלין פנקהרסט, מנהיגת התנועה הסופרג'יסטית בבריטניה. הוריה היו חברים במפלגת הלייבור העצמאית ועסקו רבות בזכויות נשים. בשנת 1888 מת אביה מכיב פפטי שגרם לנקב בקיבה.

מותו השפיע על פנקהרסט הצעירה, שהלכה בדרכו האידאולוגית.

פעילות באיגוד הנשים הפוליטי חברתי

פנקהרסט הייתה אומנית מוכשרת ובשנת 1900 היא זכתה במלגה ל"קולג' המלכותי לאומנות" בלונדון. בתקופה זו היא החלה להקדיש מזמנה לאיגוד הנשים החברתי והפוליטי (WSPU), ארגון זכויות נשים מיליטנטי, שנוסד בידי אימה בשנת 1903. בארגון זה הייתה גם אחותה, קריסטבל פנקהרסט, פעילה מרכזית. פעילות הארגון היו הראשונות שנודעו בתור סופרג'יסטיות. פנקהרסט עיצבה את פרסומי הארגון ותרמה לעיתון של ה-WSPU, והשתתפה לפעילות למען זכות ההצבעה, אך בניגוד לאחותה כריסטבל ולאמה, פנקהרסט שמרה על קשריה עם תנועת הפועלים, והתמקדה בקמפיינים למען זכויותיהן של פועלות. ב-1907 סיירה במפעלים בצפון אנגליה וסקוטלנד, וציירה פורטרטים של נשים ממעמד הפועלים בסביבות העבודה שלהן.

בשנת 1906 היא נאסרה לראשונה בעקבות פעילותה הפוליטית. במהלך חייה היא נאסרה מספר פעמים בשל פעילותה הפוליטית. מאסריה כללו שביתות רעב וכן האכלה בכפייה. בתקופה זו היא גם עבדה עבור מפלגת העבודה הבריטית והתיידדה עם קייר הארדי, ראש המפלגה בבית הנבחרים הבריטי. בשנת 1908 פרש הארדי מרשות המפלגה, התקרב לפנקהרסט והקדיש חלק גדול מזמנו למלחמה למען זכויות נשים.

בשנת 1911 פרסמה פנקהרסט ספר בשם "The Suffragette: The History of the Women's Militant Suffrage Movement" ("הסופרג'יסטית: היסטוריית התנועה המיליטנטית למען זכות ההצבעה לנשים").

הקמת פדרציית מזרח לונדון של סופרג'יסטיות

במהלך השנים הבאות, היו אי הסכמות רבות בין פנקהרסט לבין WSPU לגבי הכיוון של הארגון, אשר התנער מכל התקשרות עם מפלגות פוליטיות. ואילו פנקהרסט רצתה שהאיגוד יהיה סוציאליסטי באופן מוצהר, ויתקוף מגוון רחב יותר של נושאים מאשר זכות הצבעה בלבד. היא גם התנגדה לאמצעים האלימים שהפעילות החלו לנקוט בהם, לרבות הצתה. ב-1 בנובמבר 1913, היא תמכה בשביתת הפועלים בדבלין, והצהירה על כך בפגישה של האיגוד. אחותה קריסטבל וחברות אחרות התנגדו לדבריה, והדיחו אותה משורותיהן. בעקבות זאת, הקימה פנקהרסט את "פדרציית הסופרג'יסטיות מזרח לונדון" (ELFS), יחד עם איימי בול, שבמשך השנים התפתחה מבחינה פוליטית ושינתה את שמה בהתאם, ראשית ל"פדרציית סופרג'יזם לנשים" ואחר כך ל"פדרציית הפועלות הסוציאליסטית" (שניהם בעלי ראשית תיבות זהים - WSF). היא ייסדה את השבועון של WSF, "דרדנוט הנשים" (דרדנוט - ספינת קרב כבדה) שהפך מאוחר יותר ל"דרדנוט הפועלות". הארגון וכתב העת התארגנו נגד מלחמת העולם הראשונה, וחלק מבין חברותיו אף הסתירו סרבני מצפון מפני הרשויות.

פעילות אנטי מלחמתית

הקרע הסופי בינה ובין WSPU התרחש בעקבות תחילתה של מלחמת העולם הראשונה. הארגון תמך בחוזקה במלחמה ופנקהרסט הפציפיסטית התנגדה לה. אמה ואחותה השעו את הפעילות הסופרג'יסטית של הארגון כדי להתמקד בתמיכה במלחמה, וקמפיינים בעד גיוס חובה. פנקהרסט המשיכה להביע את התנגדותה, הן למלחמה והן לתמיכת WSPU ובנות משפחתה, ובתורן, אלו גינו אותה בפומבי, ותקפו אותה בעיתון הלאומני החדש של WSPU‏, "Britannia".[1] הארגון שהיא עמדה בראשו, WSF, פעל להגנת נשים עניות בתקופת המלחמה, ויסד "מסעדות עלות" בהם עניי העיר יכלו לאכול במחיר סמלי, אך ללא תחושת הבושה של קבלת צדקה. WSF גם פעל למען תעסוקת נשים שאיבדו מקומות עבודה בעקבות המלחמה. פנקהרסט וחברותיה גם נאבקו בעד זכויותיהן המשפטיות של נשים אשר בני זוגן נשלחו לחזית, כדי לקבל קצבאות וכן בקמפיינים למודעות לגבי העוני בו נשים רבות מצאו עצמן פתאום.

ב-1915, פנקהרסט תמכה באירוע "ליגת הנשים הבינלאומית למען חירות ושלום", שהתרחש בהאג. תמיכה זו גרמה לה לאבד תומכות נוספות, ועמדה בניגוד בולט לפעילותה של קריסטבל, שאחרי המהפכה הרוסית ב-1917, נסעה לרוסיה כדי לשכנע נגד פרישה מהמלחמה.[2] היא חברה לשארלוט דספרד והקימה יחד איתה את "צבא השלום הנשי", ארגון שדרש שלום באמצעות משא ומתן. "דרדנוט הנשים" היה בעל קו תקיף נגד המלחמה ותמך בארגונים שהתנגדו לה. ביולי 1917 העיתון פרסם הצהרה אנטי-מלחמתית מפורסמת מאת המשורר זיגפריד ששון.

גברים רבים נעדרו ואף נהרגו בזמן המלחמה, אך תינוקות המשיכו להיוולד, ונשים רבות נקלעו למצוקה כאשר התינוקות חלו. יחד עם ד"ר ברברה צ'ייקובסקי הקימה פנקהרסט ארבע מרפאות לאם-ולילד בלונדון.

פעילות קומוניסטית

WSF המשיכה לנטות שמאלה במפה הפוליטית, ואימצה לזמן קצר את השם "המפלגה הקומוניסטית (החלק הבריטי של האינטרנציונל השלישי)", שלא היה חלק מהמפלגה הקומוניסטית של בריטניה (CPGB) שהוקמה באותו זמן והייתה שונה ממנה בהתנגדותה לפרלמנטריזם. "דרדנוט הפועלים" פרסם את "החוקה לסובייטים בריטים" שחיברה פנקהרסט בתיאום עם אספת הבכורה של המפלגה. במאמר היא כתבה על התפקיד הפוטנציאלי של "סובייטים ביתיים", שמטרתם להבטיח ייצוג לנשים ובמיוחד אמהות בניהול החברה באמצעות התמקדות על המרחב הביתי ובנייתו.[3]

על אף ההבדלים ביניהן, שתי המפלגות הקומוניסטיות שיתפו פעולה, ולימים המפלגה הקטנה של פנקהרסט נטמעה בתוך המפלגה הקומוניסטית הרשמית והגדולה יותר. אך אחדות זו הייתה קצרת ימים, וכשמנהיגי CPGB הציעו לפנקהרסט לתת את העיתון למפלגה במקום לשמור עליו כישות עצמאית, היא מרדה. כתוצאה מכך היא נודתה מהמפלגה הקומוניסטית הבריטית וייסדה את "מפלגת העובדים הקומוניסטית" ששרדה אך לזמן קצר.

פנקהרסט נטתה בזמן זה לקומוניזם שמאלי או לקומוניזים מועצתני. היא הייתה דמות חשובה בתנועה הקומוניסטית בזמן זה והיא נכחה בישיבות של הקומינטרן ברוסיה ובאמסטרדם, וכן בישיבות של המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית. היא התווכחה עם לנין על צנזורה, ותמכה בקומוניסטים מרקסיסטים כמו אמדאו בורדיגה (Amadeo Bordiga) ואנטון פנקוק (Anton Pannekoek).

הולדת בנה ויחסיה עם משפחתה

ב-1918, פנקהרסט עברה לגור עם סילבו קוריו (Silvo Corio), סוציאליסט איטלקי. היא התנגדה למוסד הנישואים, ובמיוחד לפרקטיקה של אימוץ שם הגבר על ידי האישה, וסירבה לעשות כן. בשנת 1927, כאשר פנקהרסט בת 45, נולד בנה, ריצ'רד פנקהרסט. דבר זה העכיר עוד יותר את היחסים עם אמה, אמלין, שסירבה לפגוש את בתה ונכדה, עד למותה, בשל סירובה של סילביה להינשא.[4]

פעילות למען אתיופיה

קברה של סילביה פנקהרסט

בתחילת שנות ה-30, הפחיתה פנקהרסט את הפעילות הקומוניסטית שלה, ופעלה יותר בהקשרים של אנטי-פשיזם ואנטי-קולוניאליזם. ב-1932 היא הייתה אשת מפתח בהקמת המועצה הסוציאליסטית לבריאות הפועלים.[5] היא הגיבה לפלישה האיטלקית לאתיופיה על ידי פרסום כתב העת "ניו טיימס אנד אתיופיה ניוז" החל מ-1936, והפכה לתומכת של היילה סלאסי. היא גייסה תרומות לבית החולים להוראה הראשון באתיופיה, וכתבה באופן נרחב על אמנות ותרבות אתיופית; מחקריה פורסמו בספר "אתיופיה, היסטוריה תרבותית" בשנת 1955.

החל משנת 1936, MI5 שם את פנקהרסט תחת מעקב. ב-1940 היא כתבה לוויקונט סווינטון, שעמד בראש הוועדה לחקר גיס חמישי בבריטניה, ומסרה לו רשימת פעילים פשיסטים שעודם חופשיים, ופעילים אנטי-פשיסטיים שמצויים במאסר. עותק של מכתב זה נמצא בארכיון של MI5, עם הערה בכתב ידו של סווינטון, בה כתוב: "מדומני שזהו מקור מידע מפוקפק ביותר".[6]

עם שחרור אתיופיה מאיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה, פנקהרסט נהייתה לתומכת חזקה של איחוד אתיופיה עם סומלילנד האיטלקית לשעבר, ו-MI5 הגבירו את המעקב אחריה. ב-1948 סוכנות הביון בקשה לעצב אסטרטגיה ל"השתקת גב' סילביה פנקהרסט המאוסה". פנקהרסט, בינתיים, הייתה ליועצת של היילה סלאסי, ובהזמנתו, ב-1956 עברה לגור באדיס אבבה יחד עם בנה. היא ייסדה ירחון "אתיופיה אובזרבר" שדיווח על היבטים רבים של החיים באתיופיה והתפתחות המדינה.[7][8]

מותה

סילביה פנקהרסט נפטרה באדיס אבבה ב-1960, בגיל 78, ונקברה בטקס קבורה ממלכתי שבו כינה אותה היילה סלאסי "אתיופית של כבוד". פנקהרסט היא הזרה היחידה שקבורה לפני קתדרלת השילוש ה"קדוש" באדיס אבבה, אזור השמור לגיבורי המלחמה נגד איטליה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סילביה פנקהרסט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Edmund; Frow, Ruth (1994). The Battle of Bexley Square: Salford Unemployed Workers' Demonstration - 1st October 1931. Salford: Working Class Movement Library. ISBN 978-0-9523410-1-7.
  2. ^ Mary Davis, Sylvia Pankhurst: A Life in Radical Politics (Pluto Press, 1999); מסת"ב 0-7453-1518-6
  3. ^ Workers' Dreadnought, Vol. VII, No. 13, 19 June 1920.
  4. ^ www.spartacus.schoolnet.co.uk
  5. ^ "The Annual General Meeting". The Socialist Doctor. ביוני 1932. אורכב מ-המקור ב-2011-07-16. נבדק ב-2017-07-07. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Communists and Suspected Communists: Sylvia Pankhurst file ref KV 2/1570, mi5.gov.uk
  7. ^ Fifty Years Since the Death of Sylvia Pankhurst, Ethiopians Pay Tribute – Owen Abroad http://www.owen.org/blog/3915
  8. ^ "New Times and Ethiopian News - Oxford Reference". doi:10.1093/acref/9780192804396.001.0001/acref-9780192804396-e-301.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0