סלמאן חמוד פלאח
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1935 חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 12 באוגוסט 2016 (בגיל 81) |
| מדינה | ישראל |
| פעילות בולטת | טיפוח המורשת הדרוזית |
| ידוע בשל | מייסד תנועת הצופים הדרוזים |
| השכלה | ד"ר |
| תקופת הפעילות | 1959–2016 (כ־57 שנים) |
| תפקיד | סמנכ"ל משרד החינוך |
| בת זוג | כמיליה |
סלמאן חמוד פלאח (בערבית: سلمان حمود فلاح; 16 בפברואר 1935 - 12 באוגוסט 2016) היה איש חינוך, סופר, היסטוריון ומייסד תנועת הצופים הדרוזים בישראל. שימש כממונה על החינוך הדרוזי שנים רבות וכסמנכ"ל משרד החינוך והתרבות. פלאח כתב מעל 80 ספרים בערבית, עברית ואנגלית, בעיקר בתחומי ההיסטוריה והחינוך[1].
כנער עבר לגור בחיפה, שם סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר הריאלי העברי בשנת 1954.
עם סיום לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים (1963), השלים תואר דוקטור (PhD) באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית (1997).
ד"ר סלמאן חמוד פלאח הטמיע את לימודי המורשת הדרוזית כחלק מתוכנית הלימודים במשרד החינוך[2] ובהשכלה הגבוהה.
ב-2017 הוקם מרכז מורשת דרוזית על שמו בכפר הולדתו כסרא-סמיע.
ביוגרפיה
אילן היוחסין של משפחת פלאח קושר אותה למשפחת שאהין שבלבנון אשר היגרה לכפר סמיע בשנת 1711. שם המשפחה הוחלף לפלאח ועליה נמנים ארבעה בתי אב: פנדי, יוסף, סעיד ועלי.
פנדי פלאח, סבו של סלמאן היה מחד אוטודידקט, איש משכיל רחב אופקים, ומאידך סוחר שהיטיב להתמודד עם הממשל העות'מאני. בנו חמוד, אביו של סלמאן, היה אף הוא איש דת וספר שנהג להתפרנס מחקלאות, גידולי טבק וגידול עיזים וכבשים. אמו ח'דנה נהגה לסעוד חולים ולתמוך במשפחותיהם. המשפחה מונה ארבעה ילדים: הבכור פארס, סלמאן, פאטמה ותמימה.
סלמאן החל ללמוד בבית הספר היסודי שבכפר השכן פקיעין, והמשיך לימודיו בבית הספר טרה סנטה שבנצרת. בשנת 1953 החל ללמוד בריאלי העברי בחיפה.
ראש עיריית חיפה (1955), אבא חושי התעניין ועקב אחר התלמיד הדרוזי הראשון בריאלי, ובהמשך הציע לו להתמודד על מקום ברשימת מפא"י.
בסיום לימודיו ב-1956, נענה בשלילה להתגייס לשירות חובה ורק כשסיים תואר ראשון גויס למילואים כמרצה והמשיך 19 שנים.
לימים התחתן סלמאן עם כמיליה ולהם שישה ילדים.
חינוך, חברה, השכלה גבוהה ופעילות ציבורית
בשנים 1957–1959 במהלך לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, עבד כמורה בבית הספר בבית צפאפא.
ב-1959 המשיך פלאח ככתב פרלמנטרי בכנסת בעיתון אל-יום. בהמשך הרחיב פעילותו ככתב קול-ישראל בשפה הערבית.
הוא שימש חבר הנהלת "סובלנות" שפעל למען סובלנות בחברה הישראלית, חבר הנהלת המתנ"סים בישובי הדרוזים וחבר הוועד המנהל בבית הספר המקיף ירכא.
לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967 מונה למפקח על החינוך הערבי הארצי ופיתח תוכניות לימודים לבתי ספר בגדה המערבית ומזרח ירושלים, רצועת עזה והגולן[3].
בשנת 1975 מונה ליו"ר הוועדה לחינוך ותרבות הדרוזים ולמרכז ועדת מנכ"לים לענייני הדרוזים במשרד ראש הממשלה. בתפקיד זה שימש עד יציאתו לגמלאות בשנת 2000. בתפקידו זה, השיג הישג חשוב בהפרידו בין תוכניות הלימוד של החינוך הערבי לבין תוכניות הלימוד במערכת החינוך הדרוזית, ובכך יצר מערכת חינוך עצמאית למגזר הדרוזי[4].
סלמאן ייסד ב-1954 את תנועת הצופים הדרוזים בעזרתו של אריה כרוך, מייסד תנועת הצופים העבריים[5]. השיח' אמין טריף תמך ביוזמה זו ושבט הצופים הדרוזי הראשון הוקם בכפר סמיע. לאחריו הוקמו עוד שבטים בכפרי הדרוזים. פעילות השבטים שולבה בפעילות ארצית כפריצת דרך תרבותית בקרב הדור הצעיר, בין היתר מתוך שאיפה להרחיב אופקים אל מעבר לכפר ולעדה. ד"ר סלמאן חמוד פלאח היה יו"ר תנועת הצופים הדרוזים עד 1964. ב-1976 נבחר לכהן בתפקיד זה לתקופה בלתי מוגבלת.
אבן הדרך הראשונה במסלול האקדמי הייתה לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים כשסיים ללמוד לימודי המזרח התיכון ב-1959[6]. הוא המשיך לתואר השני בתרבות האסלאם וסיים ב-1963 בעבודת גמר על הדרוזים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית[7]. ובשנת 1997 העניקה ממשלת ארצות הברית לפלאח מלגה והוא קיבל את התואר PHD מאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית.
בשנת 1979 לימד מורשת דרוזית במכללת גורדון בחיפה.
בשנת 1986 היה מרצה למשפט מוסלמי ומורשת דרוזית באוניברסיטת חיפה.
בשנת 2006 קיבל את אישור המועצה להשכלה גבוהה ומונה לראש "החוג למורשת דרוזית לתואר ראשון" במכללת גורדון בחיפה.
ד"ר סלמאן חמוד פלאח שימש חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה.
על פעילותו, הוענקו לפלאח מספר פרסים:
- פרס הדו-קיום של ההסתדרות - 1990
- אות הנשיא למתנדב - 1998
- פרס הסתדרות המורים לחינוך - 1998
- פרס העובד המצטיין של ידיעות אחרונות - 1999
- פרס יקיר השירות של משרד החינוך - 1999
- עיטור יקיר העיר חיפה - 2005
פרסום ספרים ומאמרים
ד"ר סלמאן חמוד פלאח פרסם עשרה מחקרים בנושא חינוך ודרוזים בעברית, ערבית ואנגלית, כמו כן ארבעה ספרים בספרות יפה בערבית. פרסם מאות כתבות בעיתונות בישראל ומחוצה לה. כמו כן פרסם 80 פרסומים מתוכם 43 ספרים, 20 ספרי לימוד לבתי ספר ערבים ודרוזים ותרגום שלושה ספרים מעברית לערבית.
המרכז למורשת הדרוזית בכפר סמיע על שם ד"ר סלמאן פלאח
המרכז מנציח את תרומתו של אבי המשפחה, ד"ר סלמאן חמוד פלאח, שהיה איש רב פעלים, שמצד אחד שמר על ישראליותה של העדה הדרוזית ומהצד שני דאג לטפח את המורשת הדרוזית בעיקר בקרב בני הדור הצעיר של העדה[8].
מאפייני התצוגה:
במרכז ספרייה עשירה המתמקדת בתולדות המורשת הדרוזית וחדר עיון המאפשר לימוד במקום. ההדרכה במקום כוללת צפייה בסרטון המציג את פעלו של ד"ר סלמאן פלאח בהטמעת המורשת הדרוזית בתוכנית הלימודים.
פעילותו המגוונת מוצגת במרכז המורשת בתמונות, תעודות, פרסים ואותות שקיבל במהלך השנים.
התצוגה במרכז המורשת מתפרשת על פני שני אזורי תצוגה: הראשון בתצוגה המוקדשת לספרות עשירה הקשורה להיסטוריה של המזרח התיכון, מדעי הדתות ומדעי הרוח. כמו כן, מוצגים הפרסים והתעודות על פעלו בתחומים רבים. השני, ארכיון עשיר הכולל תיעוד מסמכים ועיתונות הנוגעים להיסטוריה של הדרוזים בישראל.
שימושי הספרייה: עיון במקום והשאלת ספרים, כמו כן ניתן לרכוש חלק מספריו של המנוח כמו המורשת שלי ותולדות הדרוזים במזרח התיכון.
כמיליה, אלמנתו של ד"ר סלמאן פלאח, מנהלת את המרכז ומדריכה את האורחים המגיעים לביקור.
סיפור חייו של ד"ר סלמאן חמוד פלאח הוא חזון והגשמה של בן העדה הדרוזית בחברה הישראלית שבניה ממלאים תפקידים בכירים בארצנו.
מספריו
- ד"ר סלמאן פלאח, תולדות הדרוזים בישראל, משרד ראש הממשלה, ירושלים 1974
- ד"ר סלמאן פלאח, ועליזה שנהר סיפורי עם דרוזים, מכון לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית ירושלים 1978[9]
- ד"ר סלמאן פלאח, צילו של קול-קובץ יצירות מחיי הדרוזים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984[10]
- ד"ר סלמאן פלאח, הדרוזים במזרח התיכון, הוצאה לאור של משרד הביטחון,ת"א 2000[11]
- ד"ר סלמאן חמוד פלאח, המורשת שלי, הוצאה לאור פרדס, 2015
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^
עופר אדרת, הדרוזי שצנזר את ההסתה מספרי הלימוד הערבים, באתר הארץ, 12 בינואר 2017
- ^ אגף מורשת > מורשת דרוזית, באתר משרד החינוך
- ^ גורי גרוסמן, מורה יהודיה בביה"ס הירושלמי על שם " עבדאלה אבן חוסייך', מעריב, 27 במרץ 1970
- ^ תכנית נסיונית ללימוד ההיסטוריה והמורשת הדרוזית, דבר, 26 ביוני 1977
- ^ טובה הראל, הצופים הדרוזים בישראל, דבר, 6 בינואר 1961
- ^ סטודנט דרוזי זכה בפרס מאגנס, הארץ, 18 במרץ 1959
- ^ ה"דוקטור" הדרוזי הראשון, דבר, 2 בספטמבר 1965
- ^ שירין פלאח סעב, התקווה לוודאות ב-2021 החזירה אותי לכפר סמיע, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2020
- ^ ספר לימוד על המורשת הדרוזית, מעריב, 21 בפברואר 1979
- ^ מתתיהו פלד, עיסוי לאגו עדתי, כותרת ראשית, 15 בפברואר 1984
- ^ דני רובינשטיין, קיום הלאום וטשטוש האמונה, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2002
