סנג'ר אל-ג'וואלי
סנג'ר אבן-עבדאללה עלאם אל-דין אבו סעיד אל-ג’וואלי היה האמיר של עזה ופלשתינה בשושלת הממלוכית משנת 1311 עד 1320, תחת הסולטאן מוחמד בן קלאוון, ולאחר מכן שוב בשנת 1342 בתקופת שלטונו של בנו, א-סאליח איסמעיל. שימש גם כמושל כרכ, אמיר שובכ בעבר הירדן וכמושל מחוז חמה.
בתקופת שלטונו בעזה ופלשתינה בנה מבנים רבים, במיוחד בעזה, שהפכה בהנהגתו מעיירה קטנה וחסרת כוח פוליטי לעיר גדולה ומשגשגת. לאחר מכן מונה למפקד צבאי בקהיר, ודיכא בהצלחה מרד שפרץ בשנת 1344 בכרכ נגד השלטון. אל-ג’וואלי היה מלומד אסלאמי, ולפני מותו ב-1345 פרסם ספר ובו פרשנות על עבודתו של מוחמד אבן אידריס א-שאפעי.
קורות חייו
סנג'ר אל-ג’וואלי נולד בשנת 1255 והיה כנראה כורדי שהתאסלם. השם אל-ג’וואלי מציין שהוא היה חייל בצבא השושלת הבחרית תחת פיקודו של ביברס. לאחר מכן לחם תחת הסולטאן קלאוון ותחת שלטונו של בנו, ח'ליל בן קלאוון. בשנת 1290 הוצב בכרכ, ובשנת 1294 עבר לשרת בצבא הסולטנות הממלוכית בקהיר. בשנת 1299 תפס מוחמד בן קלאוון את השלטון בקהיר, אך בשנת 1309 הוא הופל על ידי אל-ג’וואלי ועוזרו הצבאי סלאר. במקומו מונה ביברס אל-ג'אשנכיר לשליט קהיר, וזה גזר על מוחמד בן קלאוון גלות בכרכ. אף על פי שנלחם נגד בן קלוואן, אל-ג’וואלי היה נאמן לשושלת הבחרית והחליט להגר לכרכ יחד עם בן קלאוון. השניים התיידדו, ובשנת 1310 עזר אל-ג’וואלי לבן קלוואן לשוב לשלטון, ובתמורה הוא מונה למושל כרכ. הוא פיתח את העיר, ובנה בה ארמון, בית מרחץ, מדרסה, חאן, מסגד ובית חולים.
בשנת 1311 בן קלאוון מינה את אל-ג’וואלי לאמיר של עזה ופלשתינה, אזור בו נכללו בין היתר ירושלים, חברון, יפו ושכם. כמו כן היה המנהיג הדתי העליון של "שני הקודשים של פלשתינה", הלא הם מסגד אל-אקצה ומערת המכפלה. על פי ההיסטוריון אל-מקריזי, אל-ג'אוולי בנה מבנים רבים בפלשתינה ובמיוחד בעזה, שהפכה בתקופתו למטרופולין מרכזי. הוא בנה בה טירה, בית חולים, שוקי מסחר, חאנים, בתי ספר מוסלמיים, מסגדים, מרחצאות ומסלול למרוצי סוסים.
בשנת 1313 היה אחראי על סקר הקדסטר, גבולות הקרקע המחוזיות בפלשתינה, למעט חלב וטריפולי (שם שלט תנכיז). בראשית שנת 1314 הגיש את דו"ח הסקר למוחמד בן קלאוון בקהיר.
בשנת 1320 פרץ ריב בין אל-ג'אוולי לבין תנכיז, שהיה מעוניין לרכוש בית בדמשק שהיה בבעלותו של אל-ג’וואלי אך הוא סירב למכרו. באותה שנה נכלא אל-ג’וואלי לשמונה שנים לאחר שהורשע בשחיתות וניצול לרעה של כוח. הוא הואשם בשימוש לא-חוקי בכספי האקטאע בזמן סקר הקדסטרים בסוריה. לאחר שחרורו בשנת 1329 הוענק לו התואר אמיר ארבעין (מפקד של ארבעים חיילים ממלוכים) וזמן קצר לאחר מכן הוענק לו התואר אמיר מי-מקדאם אלף (מפקד של אלף חיילים).
בשנת 1341 נפטר הסולטן מוחמד בן קלאוון ולאחר מאבק ירושה בין בניו תפס את השלטון א-סאליח איסמעיל. בשנת 1342 מינה איסמעיל את אל-ג’וואלי למושל חמה למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הוא מונה שוב למושל עזה למשך שלושה חודשים. לאחר מכן הוא מונה למפקד צבאי בקהיר, בירת השושלת הממלוכית, ובשנת 1344 נשלח לכרכ, שם דיכא בהצלחה מרד שפרץ נגד השלטון. הוא הטיל מצור על הטירה בכרכ, השמיד חלק מהחומה סביבה ואילץ את מנהיג המרד להיכנע. הוא ערף את ראשו ושלח אותו לאיסמעיל.
אל-ג’וואלי היה מלומד אסלאמי מכובד, בעל סמכות לפסוק פתוות על פי המד'הב. לפני מותו פרסם ספר ובו פרשנות על עבודתו של המלומד מוחמד אבן אידריס א-שאפעי.
אל-ג’וואלי נפטר ב-14 בינואר 1345 בגיל 90. הוא נקבר במוזוליאום בתוך המדרסה שבנה בקהיר ב-1304, לצד עוזרו הצבאי סלאר.
מורשת אדריכלית
בתפקידיו כאמיר עזה ופלשתינה יזם אל-ג'אוולי שורה של פרויקטים אדריכליים, במיוחד בעזה ובקהיר.
בקהיר ייסד מדרסה, בה נקבר מאוחר יותר. במתחם המדרסה, המעוצב בסגנון חלבי, פועל גם מסגד סופי.
בעזה בנה אל-ג’וואלי את מסג'ד אל-חילווה ("המסגד היפה") שנהרס מאוחר יותר. מהמסגד שרד לוח הכולל את ההיסטוריה של המסגד, והועבר למסגד אל-שאמה, שנמצא בחלק אחר של עזה. בשנת 1318 הורה אל-ג'וואלי לשחזר את המסגד הגדול בעזה שנהרס בידי המונגולים בשנת 1260. בשנת 1320 הקים את "חמאם השומרונים" ברובע זייתון בעזה, הפעיל עד היום. כמו כן בנה בעזה מדרסה בה נלמד המד'הב לפי שיטת האסכולה השאפעית, חאן ובית חולים על שם מוחמד בן קלאוון.
בנוסף, הוא בנה בחברון את מסגד אל-ג'וואלי, הקרוי על שמו, בתכנון אדריכלי חלבי. ההיסטוריון המצרי אל-מקריזי, בן המאה ה-15, מציין בכתביו כי תקרת המסגד עשויה "אבן מלוטשת להפליא". בשנת 1320 הקים את "מדרסה אל-ג'וואליה" בירושלים. כמו כן בנה מספר חאנים בקאקון, ארסוף ובית שאן.
