סנטור (כלי נגינה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כפילויות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
סנטור

סנטור (בפרסית: سنتور) הוא כלי נגינה עתיק ממשפחת כלי המיתר שהיה נפוץ בממלכת פרס.[1] הסנטור הוא אבי הפסנתר.

הסנטור בנוי מתיבת עץ לרוב מעץ אגוז בצורת טרפז, מעליה פרושים מיתרים רבים - 72 מיתרים.[1] על מנת להפיק את הצליל מקישים על המיתרים עם שני פטישי עץ דקים המגולפים בצורה ייחודית ונקראים מזרבים. צליל הסנטור הרמוני, עדין ועשיר ביותר הוא גם משופע בצלילים עיליים, אוברטונים, שמוסיפים לכל תו ותו צבע וגוון מיוחד. לסנטור כ-120 מיתרים. אלה באים בקבוצות של 4 מיתרים אשר מתוחים ב-2 כוונים, מימין לשמאל. בצד האחד פרוסים מיתרים מפליז ובצד השני פרוסים מיתרים ממתכת. כלומר, 15X4 מצד אחד ממתכת ועוד 15X4 מצד שני מפליז. את המיתרים ניתן למתוח על ידי מחוונים הנמצאים בצד האלכסוני של הטרפז. לכל "מקאם" או "דסתגאה" יש כוון משלו ולעיתים המעבר בין שירים שאינם מאותו מקאם, מצריכים כוון מחדש של המכשיר. תיבת התהודה כאמור, עשויה מעץ. פטישי העץ אשר מפיקים את הצליל, מכונים בפרסית: "מיזראב" והגשרים שעליהם המיתרים מונחים נקראים "חרק" בפרסית חמור קטן מאחר שהם נושאים את המיתרים על גבם כפי שהיה נהוג בפרס להעמיס על גבי החמורים את מרכולתם של סוחרים. בישראל נגני הסנטור המפורסמים הם אלי ששון ובתו מיכל ששון קיהן נאמן, יצחק רפואה ובנו איתן רפואה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנטור בוויקישיתוף

הערות שוליים


P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0