סערון צווארון

סערון צווארון
	סערון צווארון במופע בהיר ממזרח לטסמניה
מצב שימור
	ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	יסעוראים
משפחה:	יסעוריים
סוג:	סערון
מין:	סערון צווארון
שם מדעי
	Pterodroma mollis; ‏גולד 1844
תחום תפוצה
	מפת התפוצה של סערון צווארון

סַעֲרוֹן צַוְארוֹן (שם מדעי: Pterodroma mollis) הוא עוף ימי קטן מהסוג סערון, המצוי בחצי הכדור הדרומי. בישראל ישנה תצפית בודדת של האורניתולוג הדורם שיריחי מ-25 במרץ 1997 במפרץ אילת, המהווה בנוסף את התצפית הראשונה למערב הפלארקטי.^[1]

טקסונומיה ואטיומולוגיה

סערון לבן-חזה, סערון דזרטש, וסערון מדיירה מצפון האוקיינוס האטלנטי נחשבו בעבר לתת-מינים של מין זה.

שמם העממי באנגלית של הסערונים הוא "יסעורי זבוב-סוס" (בתרגום חופשי מ-"gadfly petrels"). הם נקראים כך בשל סגנון התעופה המהיר והתזזיתי שלהם, כאילו הם מתחמקים מזבובים. צורת התעופה הזו מונצחת גם בשם השם המדעי של הסוג, Pterodroma, המגיע מיוונית עתיקה מהלחם המילים pteron, "כנף" ו-dromos, "רץ". שם המין הספציפי mollis מגיע מלטינית ומשמעותו "רך" או "עדין".^[2]

תיאור

סערון צווארון הוא סערון בגודל בינוני, עם אורך גוף של 32–37 ס"מ, מוטת כנפיים של 83–95 ס"מ, ומשקל של 250–380 גרם.^[3] הניצוי שלו אפור כהה ולבן, וכנפיו צרות עם זנב מחודד הבולט בתעופה. הוא בעל ראש אפור כהה עם ניצוי לבן בולט על הלחיים והגרון. יש לו כתם לבן על המצח יחד עם כתם עין כהה בולט. חלקיו התחתונים לבנים ברובם, והופכים לאפור כהה בכנפיים. המקור שחור ואורכו כ-25–32 מ"מ ובעל כיפוף חד בקצהו. רגליו ורודות עם צבע שחור בקרומים ובקצות האצבעות.^[4] מסביב לצווארו יש ניצוי כהה המקנה לו את שמו העברי.

שני הזוויגים קולניים ומשמיעים קריאות גונחות וחריקות צווחניות.

אקולוגיה

תפוצה

הוא מתרבה באיים בחצי הכדור הדרומי, מקנן בין השאר על איים בטריסטן דה קוניה, האי גוף, איי הנסיך אדוארד, איי קרוזה, האי מקווארי ובאיי האנטיפודה של ניו זילנד. מספרים קטנים מתרבים בנוסף בקבוצת איי מאצוייקר שבדרום טסמניה. הוא משוטט מחוץ לעונת הקינון, ומגיע למזרח דרום אמריקה צפונה עד לברזיל, אפריקה הדרומית ואוסטרליה. הוא הזדמן כמשוטט לישראל, נורווגיה וירדן.

בית גידול

הסערון נודד לאורך הים הפתוח, המתקרב ליבשה לעיתים רחוקות בלבד, למעט במושבות הקינון. הוא ניזון בעיקר מסילוניות אך ילקט גם סרטנים ודגים, הנאספים בעיקר מפני הים. עונת הקינון מתחילה בספטמבר ומתרחשת במושבות באיים באוקיינוסים. הוא מקנן במדרונות תלולים עם עשב או שרכים, בדרך כלל לאורך החוף אך גם באזורים פנימיים יותר. הזוגות בונים את קיניהם במחילות ארוכות.^[5]

סטטוס

למין זה טווח תפוצה נרחב ואוכלוסייה גדולה ויציבה. בשל כך המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN). אוכלוסיית המין העולמית נאמדה בשנת 2004 בלמעלה מ-5,000,000 פרטים.^[5]