ספינלונגה

ספינלונגה
נתונים מדיניים
אוכלוסייה	שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).)

המבצר הוונציאני בספינלונגה

סמל האריה הוונציאני המכונף במבצר ספינלונגה

השער של ספינלונגה

ספינלונגה (ביוונית: Σπιναλόγκα) הוא אי סלעי קטן במפרץ אלונדה, ליד החוף הצפון-מזרחי של כרתים, שבעבר שכנה בו מושבת מצורעים. שטחו של האי הוא 0.085 קמ"ר. הונצאינים ששלטו באזור קראו לו כי הוא דומה לקוץ (spina) ארוך (longa). הם גם קראו כך לאי בצורה דומה בוונציה (כיום-ג'ודקה). כדי להבדיל בין שני האיים קבעה ממשלת יוון את השם קאלידון (Καλυδών), אך השם הקודם עדיין פופולרי ביוון ומחוץ לה.

היסטוריה

ספינלונגה נמצא בקצהו של חצי אי ספינלונגה הגדולה. בעבר הוא היה מחובר ליבשה אבל הוונציאנים שהשתלטו על המקום בעיקר בגלל מכרות מלח, ניתקו את האי מהיבשה ובנו עליו ב-1578, מבצר גדול הקיים עד היום. בשנת 1630 היו במבצר 35 תותחים.

הטורקים העות'מאנים כבשו את כרתים ב-1669. אך הוונציאנים החזיקו בספינלונגה עד 1715 שאז המבצר הועבר לטורקים בהסכם. הטורקים גורשו מכרתים ב-1897 אבל כ-1100 תושבים טורקים ברחו לספינלונגה וסירבו לעזוב. הם עזבו ב-1903 כאשר היוונים החלו לשלוח לאי חולי צרעת.

צרעת נחשבת כמחלה מידבקת המועברת על ידי תרסיסי חיידקים מהאף ומדרכי הנשימה. לא היה טיפול למחלה זו שפגעה בעיקר בעור ובמערכת העצבים. החולים הושטו למקום בסירות ועברו דרך שער במבצר שנקרא "שער דנטה" היות שחשבו שהתופת מחכה להם בפנים. אבל למעשה מצבם הוטב באי. הם לא נחשפו להתעללוית מצד בריאים והממשלה דאגה לשלוח להם אספקה שוטפת דרך הים. המצורעים ניהלו משטר פנימי עם מנהיגים נבחרים. עם הזמן נשלחו לאי גם מצורעים מיוון. עם פינוי האי היו גם כאלה שסירבו להיתפנות.

הגרמנים ששלטו באי במלחמת העולם השנייה בשנים 1941–1945, לא העזו לעלות לאי ולהתערב בחיי המצורעים.

עם תחילת השימוש בתרופות יעילות נגד הצרעת פסקו החולים להיות מדבקים ופסק הצורך לבודדם. משנת 1950 לא נשלחו יותר חולים לאי. החולה האחרון עזב ב-1957. האחרון שעזב את האי היה הכומר בשנת 1962 בהתאם למסורת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית האומרת שיש לעלות לקברו של המת עד לאחר חמש שנים ממותו.

כיום משמש ספינלונגה כאתר תיירות פופולרי בכרתים. הפופולריות שלו עלתה לאחר פרסום ספרה של הסופרת הבריטית ויקטוריה היסלופ שתורגם לעברית בשם "האי של סופייה". בספר יש תיאור נרחב של חיי קהילת המצורעים בספינלונגה. על האי אין שירותי הארחה והתיירים מגיעים בקבוצות עם מדריך ומסיירים במבצר, בכנסייה ובבתים הנטושים.