עטלף נקוד-כנף
 עטלף נקוד-כנף
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי עטלפי פרי |
| משפחה: | עטלפי פרי |
| סוג: | עטלף נקוד-כנף |
| מינים | |
|
2 | |
| שם מדעי | |
 Balionycteris
| |
| תחום תפוצה | |
| |
עטלף נקוד-כנף (שם מדעי: Balionycteris) הוא סוג של עטלף קטן במשפחת עטלפי הפירות ובו 2 מינים שחיים בדרום-מזרח אסיה. הסוג הוקם בשנת 1899 על ידי הזואולוג הגרמני פאול מטשי, ועד העשור הראשון של המאה ה-21 נחשב לטקסון מונוטיפי. על פי מחקרים משנת 2008 ו-2017, האוכלוסיות בחצי האי המלאי ובאיים מפגינות שונות גנטית גבוהה שמצדיקות פיצול לשני מינים. הסיווג החדש מוכר אומנם על ידי הרשימה האדומה של IUCN, אך ברוב הטקסונומיות העטלף נקוד הכנף עדיין מופיע כמין יחיד בסוגו עם 2 תת-מינים.
תיאור
העטלף נקוד הכנף מתאפיין בגוף קומפקטי, ראש גדול ורחב, גולגולת עגולה ומסיבית וחרטום קצר מאוד דמוי צבוע. הכנפיים קצרות ורחבות ומקנות לו יכולת תמרון מצוינת בצמחייה צפופה. האוזניים עגולות וקירחות, העיניים גדולות, והאף רחב, מחורץ ובעל נחיריים צינוריים בולטים. הסוג חסר זנב, וקרום התעופה האחורי מצומצם. נוסחת השיניים שלו היא: בכל אחד מצדדי הלסת. החותכות העליונות הפנימיות ארוכות מהחיצוניות, וכולן מופרדות בצורה ניכרת מהניבים.
אורך הראש והגוף של העטלף נקוד הכנף 50–74 מ״מ, אורך הזרוע 38–43 מ״מ ואורך האוזן 7–11 מ״מ; משקל המינים 9–14 גרם ומוטת הכנפיים כ-28 ס״מ. בכך, מדובר באחד הסוגים הקטנים ביותר במשפחת עטלפי הפירות. הסוג הקרוב אליו ביותר מבחינה אנטומית וגנטית הוא עטלף פירות שחור-ראש.
הפרווה של העטלף נקוד הכנף עבה, רכה וקצרה יחסית. צבעה הכללי פיח, חום אפרורי או חום-שחרחר בצד העליון, וקרם-צהבהב, לבנבן או בז׳ בצד התחתון. הראש שחרחר. הכנפיים בצבע שחור פיח, ערמוני או שחום, והן מכוסות בנקודות צהבהבות, ורודות או לבנבנות שמאפשרות לזהות אותו בנקל מעטלפי פירות קטנים אחרים. הנקודות מופיעות בעיקר על המפרקים והדפוס שלהן משתנה מעטלף לעטלף. מלבד הכתמים על הכנפיים, יש כתמים בודדים גם על האוזניים וסביב העיניים. הדפוס המנוקד משמש כנראה להסוואה מפני טורפים.
תפוצה
העטלפים נקודי הכנף מצויים בדרום-מזרח אסיה; טווח התפוצה שלהם כולל את דרום חצי האי המלאי (דרום תאילנד ומערב מלזיה), חלקים מהאי סומטרה, החלק הצפוני של האי בורנאו (כולל קלימנטן האינדונזית, סאראווק המלזית ושטחה של ברוניי), וארכיפלג רייאו האינדונזי שסמוך לסינגפור. בית הגידול שלהם מורכב מיער גשם טרופי, יער מנגרובים ויער עננים עד רום 1,500 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
המינים בסוג פעילים בעיקר בלילה, אך עשויים להגיח מדי פעם גם בשעות היום. הם לנים בבדידות או בקבוצות הרמון קטנות וארעיות שמורכבות מזכר ועד 9 נקבות וצאצאיהן. מקומות הלינה של הסוג אינם אופיינים לעטלפי פירות וכוללים תילי טרמיטים, כפות דקלים, חללים בתוך אפיפיטים ושרכים ומערות גיר. הזכרים מחזיקים טריטוריה סביב אתרים שופעים במזון כדי לשפר את סיכויי הרבייה שלהם, ומגינים עליה מפני זכרים אחרים. הנקבות נעות בין הטריטוריות השופעות במזון, ועשויות לבקר מדי לילה לא פחות מ-3 זכרים.
התזונה של העטלף נקוד הכנף מורכבת בעיקר מפירות (בפרט תאנה, סטריכנוס, איגניה, ואפרסמון) אך הוא מגוון את תזונתו גם בצוף, אבקנים, חרקים ועכבישאים. העטלף משחר אחר מזון בגפו ולא בקבוצה ואינו מתרחק ממקום הלינה יותר מקילומטר אחד. במהלך החיפוש אחר מזון, הוא משמיע קולות ציוץ חדים או סדרות מורכבות יותר של צלילים שנועדו לתקשורת עם עטלפים אחרים. העטלף מאתר את מזונו באמצעות חוש הריח והראיה, והלסתות החזקות שלו מותאמות לאכילת מגוון רחב של פירות. הוא נוהג למצוץ את המיץ והעיסה הרכה ולירוק את הסיבים. המין נטרף לעיתים על ידי קופיף מערבי שאורב לו בעלווה הצפופה.
הנקבה ממליטה גור יחיד פעם או פעמיים בשנה, בדרך כלל בין יוני לינואר. הגורים נולדים עיוורים במשקל 3.5 גרם, לאחר תקופת היריון של 135 ימים. הם נגמלים בגיל 40–80 יום ומסוגלים להתעופף בהגיעם למשקל 5 גרם. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 10 חודשים, והזכרים בגיל שנה. תוחלת החיים המינימלית 4 שנים, והמקסימלית איננה ידועה.
העטלפים נקודי הכנף מסווגים על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC) לאור תפוצתם הרחבה, אולם הם מאוימים במידה רבה מצד בירוא יערות לצורך מטעי שמן דקלים. המינים נמצאים במספר אזורים מוגנים.
מינים
בסוג זה 2 מינים:
- עטלף נקוד-כנף מצוי (Balionycteris maculata) - בורנאו, סומטרה וארכיפלג רייאו.
- עטלף נקוד-כנף סימונד (Balionycteris seimundi) - חצי האי המלאי.
קישורים חיצוניים
