עלייתו של אדולף היטלר לשלטון
עלייתו של אדולף היטלר לשלטון החלה ברפובליקת ויימאר בספטמבר 1919, כאשר היטלר הצטרף למפלגת הפועלים הגרמנית. היטלר קיבל תפקיד בולט במפלגה עוד בשנותיה הראשונות של המפלגה. בשל היותו אחד הדוברים הטובים ביותר של המפלגה, הוא מונה למנהיג המפלגה, לאחר שאיים לעזוב אם לא יקבל את התפקיד.
בשנת 1920 שינתה המפלגה את שמה ל"מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית" (הידועה יותר בכינוי המפלגה הנאצית). היטלר בחר בשם זה, במטרה לזכות בתמיכת העובדים הגרמנים. למרות שהמפלגה הייתה מפלגת ימין, היו לה אלמנטים אנטי-קפיטליסטיים ואנטי-בורגניים רבים. מאוחר יותר יזם היטלר טיהור של גורמים אלו, ואישר מחדש את העמדה הפרו-עסקית של המפלגה הנאצית. עד 1922 שליטתו של היטלר במפלגה הייתה ללא עוררין. בשנת 1923 ניסו היטלר ותומכיו לבצע הפיכה, במטרה להחליף את השלטון בכוח. אירוע מכונן זה נקרא מאוחר יותר הפוטש במרתף הבירה. בעקבות הכישלון של ניסיון זה, ברח היטלר, ובהמשך הוא נעצר, והועמד למשפט בגין מעורבותו בניסיון ההפיכה. המשפט שהתקיים נגדו פעל בפועל לטובתו של היטלר, שכן תשומת הלב התקשורתית לה הוא זכה במהלך המשפט, תרמה לכך שהיטלר זכה באותה העת לתהילה לאומית. היטלר נידון לחמש שנות מאסר, אך לבסוף הוא ריצה בפועל רק שמונה חודשים. במהלך תקופה זו כתב היטלר את ספרו מיין קאמפף, בו הוא פירט את משנתו הפוליטית, ותוכניותיו לעתידה של גרמניה. לאחר ששוחרר, החליף היטלר טקטיקה - הוא החליט לתפוס את השלטון באמצעים חוקיים ודמוקרטיים.
במהלך שנות ה-20 המצע של המפלגה הנאצית היה מבוסס על אנטי-קומוניזם, אנטישמיות ולאומיות קיצונית. מנהיגי המפלגה הנאצית מתחו ביקורת רבה על הממשל הדמוקרטי ששלט בגרמניה באותה העת ועל חוזה ורסאי, תוך הדגשת רצונם להפוך את גרמניה למעצמה עולמית. באותה העת מרבית הגרמנים היו אדישים לרטוריקה של היטלר, שכן הכלכלה הגרמנית החלה להתאושש במידה רבה עקב הלוואות שגרמניה קיבלה מארצות הברית במסגרת תוכנית דוז. הפוליטיקה הגרמנית הושפעה באותה העת באופן דרמטי מקריסת וול סטריט ב-1929, אשר שיבשה את המשך הסיוע הכלכלי שניתן לגרמניה. השפל הגדול השפיע רבות על הכלכלה הגרמנית ותרם רבות לכך לקיטוב של הפוליטיקה הגרמנית. היטלר והנאצים החלו לנצל את המשבר וביקרו בקול רם את הממשלה השלטת. בתקופה סוערת זו החלה גם המפלגה הקומוניסטית הגרמנית לקדם מהפכה בחברה הגרמנית. מנהיגים עסקיים, שחששו מהשתלטות קומוניסטית, החלו לתמוך בעקבות כך במפלגה הנאצית. בעקבות הבחירות הפדרליות בגרמניה (נובמבר 1932) החזיקו הנאצים במספר המושבים הגדול ביותר ברייכסטאג, על אף שלא היה להם רוב מוחלט. בניסיון לרכב על ההצלחה האלקטורלית העולה, היטלר החליט להתמודד על הנשיאות ב-1932 אך הוא הובס על ידי הנשיא המכהן פאול פון הינדנבורג.
שנת 1933 הייתה שנה מכרעת עבור המפלגה הנאצית. עד אותה העת, באופן מסורתי, מנהיג המפלגה שזכה במרבית המושבים ברייכסטאג מונה לקנצלר גרמניה. עם זאת, הנשיא פאול פון הינדנבורג היסס למנות את היטלר לתפקיד הקנצלר. לאחר קיומו של משא ומתן בו השתתפו בין היתר תעשיינים, בנו של הינדנבורג, הקנצלר לשעבר פרנץ פון פאפן והיטלר – הינדנבורג הסכים לבסוף למנות את היטלר לתפקיד הקנצלר של גרמניה, וב-30 בינואר 1933 הוא מינה רשמית את אדולף היטלר לתפקיד של קנצלר גרמניה ובכך גרם לעליית הנאצים לשלטון. אף על פי שהיה קנצלר, היטלר עדיין לא היה דיקטטור בעל שליטה מוחלטת על גרמניה.
האירוע שהוביל לבסוף לכך שגרמניה הפכה לדיקטטורה נאצית היה שרפת הרייכסטאג בפברואר 1934. משום שהוא האמין שהקומוניסטים עמדו מאחורי ההצתה, פאול פון הינדנבורג אישר את צו שרפת הרייכסטאג, אשר צמצם באופן מהותי את החירויות והזכויות של אזרחי גרמניה. באמצעות הצו החל היטלר לחסל את יריביו הפוליטיים. בעיניו של היטלר הדבר לא היה מספיק ובשל כך הוא החל לקדם את חוק ההסמכה של 1933 שהסמיך את ממשלת גרמניה לעקוף את זכויות הפרט שנקבעו בחוקה הגרמנית. החוק העניק גם לקנצלר (היטלר) סמכויות חירום לחוקק חוקים ללא שיתוף הפרלמנט הגרמני. באפריל 1934 היטלר החזיק בסמכויות דיקטטוריות דה פקטו והורה על בניית מחנה הריכוז הנאצי הראשון בדכאו עבור קומוניסטים ומתנגדים פוליטיים אחרים. עלייתו של היטלר לשלטון הושלמה באוגוסט 1934 כאשר הנשיא פאול פון הינדנבורג נפטר. בעקבות כך היטלר מיזג את תפקיד הקנצלר יחד עם תפקיד הנשיא ובעקבות כך הפך לפיהרר של גרמניה.
בדיעבד, נכונותו של היטלר להשתמש באלימות על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות ולגייס חברי מפלגה המוכנים לעשות זאת עבורו תרמו רבות לעלייתו של היטלר לשלטון. יתר על כן, היטלר יצא מגדרו על מנת למצוא תמיכה כספית מאנשי עסקים עשירים, שבלעדי תמיכתם ההשתלטות על השלטון לעולם לא הייתה אפשרית. היטלר הגדיר את שותפותם כגורם חיוני בהבסת האיום הגובר של הקומוניזם.
לאחר שהדיקטטורה הנאצית התבססה היטב, הנאצים עצמם יצרו מיתולוגיה סביב עלייתם לשלטון. התעמולה הגרמנית תיארה תקופת זמן זו כ"זמן המאבק" (Kampfzeit) או "שנות המאבק" (Kampfjahre).
גלריית תמונות
אדולף היטלר נואם ברייכסטאג ב-23 במרץ 1933
