עלילת הדם בגרודנו (1816)
עלילת הדם בגרודנו התרחשה בשנת 1816 בעיר גרודנו. במסגרת העלילה, הואשמו יהודי העיר בחטיפה וברצח של נערה נוצרייה למטרות פולחן. בעקבות המקרה, הוציא הצאר אלכסנדר הראשון צו האוסר לטפול עלילות דם על היהודים .[1]
רקע היסטורי על עלילת דם באימפריה הרוסית
באימפריה הרוסית, התאפיינה המאה ה-19 בהאשמות נרחבות נגד יהודים בשימוש בדם נוצרי למטרות פולחן. על פי ההיסטוריונים, הגל הראשוני של עלילות הדם באימפריה החל לאחר מלחמת רוסיה–צרפת (1812). פולנים שנלחמו לצד הצבא הצרפתי של נפוליאון הפיצו עלילות דם נגד היהודים באזורים שבהם עבר הצבא בזמן המלחמה.[2]
עלילת הדם
ב-31 במרץ 1816, ערב חג הפסח, דיווח תושב גרודנו בשם אדמוביץ' למשטרה על היעלמותה של בתו מריאנה בת ה-14. ב-23 באפריל נמצאה גופתה בשדה מחוץ לעיר. על הגופה נמצאו סימני התעללות קשים, וחלק מידה הימנית נכרת. מיד עם מציאת הגופה, החלו שמועות להתפשט בקרב האוכלוסייה, לפיהן הילדה נרצחה על ידי יהודים לצורך שימוש בדם נוצרי בהכנת מצות לפסח.[1]
הרשויות עצרו באשמת הרצח את אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בגרודנו, הרב שלום לפין, שביתו היה צמוד לבית משפחת אדמוביץ'. ילדיו היו חברים של מריאנה. במהלך חיפוש בביתו של לפין, נמצאו פטיש וחנית, אשר לפי עדותו שימשו אותו מתוקף תפקידו בקהילה. עם זאת, לא הייתה הוכחה לאשמתו ברצח.[1]
אף על פי שלא היו הוכחות לביצוע הרצח על ידי חברי הקהילה היהודית, החליטה ועדת חקירה מיוחדת שהוקמה בעיר גרודנו לבדוק את הטענות בדבר שימוש יהודי בדם נוצרי למטרות פולחן, וכן לבדוק מיהו הרוצח של הנערה. את החקירה ניהל קצין יהודי מומר בשם יאנישבסקי. יאנישבסקי קבע כי היהודים זקוקים לדם נוצרי כדי למרוח את משקופי בתיהם לפני חג הפסח. כמו כן, הוא טען כי בעבר שמרה כל קהילה יהודית חבית מיוחדת לצורך הריגת ילד נוצרי. עוד הצהיר יאנישבסקי כי הוא מוכן להוכיח את טענותיו אם הרשויות יסייעו לו.[1]
בפברואר 1817 נדחה התיק, לאחר שלא נמצא כל ביסוס למעורבותו של הרב לפין ברצח. דחיית התיק התאפשרה בעיקר בזכות התערבותם של שני אישים רמי דרג: הרוזן ניקולאי נובוסילצב, אשר ניהל עסקים משותפים עם היהודים במחוז והכיר אותם היטב, והשר לענייני דת, הנסיך אלכסנדר גוליצין.[1]
תגובות באימפריה הרוסית
הנסיך אלכסנדר גוליצין פנה לראשי הפרובינציות הרוסיות עם צו מתאים, שבו הבהיר את מעמדן של האשמות עלילת דם. בצו זה, הוא ציין כי כבר במאה ה-16 הוצאו מסמכים האוסרים על האשמת יהודים בעלילות דם, כדוגמת הצו של מלך פולין זיגמונד השני אוגוסטוס. גוליצין הדגיש כי כל האשמות עלילת הדם משמשות לרוב כתירוץ לרדיפה ולרצח יהודים. נוסף על כך, הוא כתב כי גם חקירות הכנסייה לא מצאו ראיות התומכות בדעה הקדומה הזו.[3]
ב-28 בפברואר 1817, בעקבות הפרשה בגרודנו, הוציא קיסר רוסיה אלכסנדר הראשון צו שאסר על פתיחת תיקים נוספים באשמת עלילת דם נגד יהודים. נוסף על כך, המושל, הנסיך דרוצקי-ליובצקי, ננזף על ניהול החקירה שהתבססה על האשמות עלילת דם נגד יהודים.
חידוש הפרשה
למרות הצו האוסר על עלילות דם נגד יהודים, פתחו הרשויות המקומיות את התיק מחדש עשר שנים מאוחר יותר. במסגרת הפתיחה החוזרת, נעצרו שוב הרב לפין ובתו באשמת הרצח. לבסוף, לאחר ארבע שנות חקירה נוספות, ובהיעדר כל ראיה, החליטו הרשויות להותיר את התיק פתוח (לסגור אותו ללא הכרעה). זהות הרוצח של מריאנה אדמוביץ' מעולם לא התגלתה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Grodno, Belarus, www.jewishgen.org
- ↑ Eugene M. Avrutin, Jews Watch Out: Russian Officials Have Revived the Ancient Blood Libel Against Jews, HNN, 2017-12-03
- ↑ François Guesnet, Constitutio in actu? Eliezer Dileon’s Letter to the Minsk Kahal, 1817, Brill Publishers, 28 December 2021
עלילת הדם בגרודנו (1816)42375813Q16640031