על השחיטה
על השחיטה הוא שיר שנכתב על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1903, מיד לאחר פרעות קישינב.
כתיבת השיר
השיר נכתב על ידי ביאליק בה' באייר תרס"ג[1] כתגובה רגשית ספונטנית, לאחר ששמע על פוגרום קישינב שהחל כשבועיים קודם לכן. לאחר מכן שהה במשך כשבועיים באזור כחלק מוועדה היסטורית שהוקמה לשם איסוף עדויות על מנת לברר את שאירע[2]. לנוכח הטבח חש ביאליק תדהמה, אך גם כעס בשל אי הצדק שנעשה,[3] דבר שבא לידי ביטוי גם בשיר עצמו.
בעקבות הטבח ובזמן שהותו בקישינב כתב ביאליק גם את הפואמה "בעיר ההרגה"[2].
פרסום השיר
כשהתקבל השיר לפרסום בכתב העת "השילוח", חשש הצנזור בוורשה – נחמיה זק"ש – לאשר את פרסומו. עורך "השילוח", יוסף קלוזנר, שלח את השיר, בצירוף שטר של 25 רובל, לאישורו של הצנזור הראשי בסנקט פטרבורג, ישראל לנדא, שהיה חסיד חב"ד שהמיר את דתו כדי לקבל היתר לגור בסנקט פטרבורג[1]. פרסומו של השיר התעכב במשך חודשיים, ולבסוף אושר לפרסום תוך שינוי הכותרת: "על השחיטה" והמילים: "דמי מותר", משום שהביעו ביקורת כנגד המשטר. השיר פורסם תחת הכותרת: "שמים בקשו רחמים עלי", והמילים: "דמי מותר" הוחלפו למילים: "הנף גרזן". ביאליק נאלץ לאשר את השינויים, בלית ברירה, אך עם כינוס שיריו בספר הוחזרו המילים המקוריות.[4]
תוכן השיר
כותרת
ניתן לראות בכותרת ובשיר כולו יותר משמץ של האשמה כלפי מעלה. אופיים הסיסמתי העז של משפטי הקריאה הממלאים את השיר גרם לכך ששורות לא מעטות מתוכו (כגון: 'ואם יש צדק - יופע מיד! או 'נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן') נחרתו בזיכרונם הקולקטיבי של קוראי העברית ודובריה, וחוזרות ומצוטטות עד היום בהקשרים אקטואליים שונים בפי רבים, שאף אינם מודעים למקורן.[4]
ההרוגים בטבח מדומים בשיר לחיות המובאות לשחיטה, מבלי כל יכולת להתנגד[5]. ההֶרְמֵז של ביאליק בכותרת השיר לברכת השחיטה ("בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה") מחזק דימוי זה.
הרמזים מן המקורות
ש"י עגנון היטיב לתאר, במילים ששם בפי אחד מגיבורי הרומן "שירה", את התופעה של קישורים אינטרטקסטואלים בין היצירה לבין ארון הספרים היהודי, שהרבו להופיע בתקופת ההשכלה והתחייה.[6]
לא כשאר כל הלשונות לשון עברי ולא כשירה הלועזית השירה העברית. אילו מצאנו בשיר לועז צירוף של שלוש ארבע תיבות שהן ידועות לנו ממקום אחר, מה היינו אומרים? יוצא הוא בכלים שאולים ואילו בעברית כל המרבה בצירופים ידועים הרי זה משובח. לפי שאין העברית לשון מדוברת וכל קנייניה משוקעים בספרים, בהכרח מי שנוטל דבר מלשון הספר ונותנו בספרו נותן לו חיים חדשים שמולידים והולכים בצלמם ובדמותם . [...] יום אחד נזדמן לידי השיר שמים בקשו רחמים עלי. קראתי ועמדתי מרעיד ומשתומם, שכל כך יש בידו של המשורר, שפונה לשמים שהם יבקשו רחמים עליו שרואה את עצמו כראוי והגון להטריח שמים עליו. פעמים הרבה חזרתי על אותן ארבע המלים וכל אימת שחזרתי עליהן דממה עלי נפשי מחמת תפארת כחן.
— ש"י עגנון, שירה, הוצאת שוקן, 1999, עמ' 257
נחיצותם של ההרמזים מן המקורות מתפרשת בדברי עגנון בשני אופנים: ראשית, עקב דלותה של העברית המדוברת בתקופה הנדונה, יש צורך להיעזר במילים הידועות מהמקורות, ושנית, מילים אלו מעשירות את היצירה ומעניקים לה ממד נוסף[7]. לא פלא, אפוא, שגם בשיר זה, כברוב שיריו האחרים, נעזר ביאליק בטקסטים נרמזים מתוך המקורות היהודיים.
לחנים וביצועים
השיר הולחן ובוצע, באופן חלקי (שני הבתים הראשונים בלבד), על ידי לייב גלנץ[8]. לחן נוסף חיבר המלחין גבריאל גראד[9].
במקרים אחדים שימשה הקראת השיר לצורך רטורי:
- ועידת "העובד הציוני" שנערכה בסוף 1942, לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על השואה, החלה בהקראת השיר "על השחיטה"[10].
- במשפט רצח ילדי משפחת ארויו, שנערך בשנת 1971, הקריא התובע את השיר "על השחיטה" בשלמותו, כחלק מהטיעון לעונש[11].
עם מינויו של יוסף לפיד לשר המשפטים הוא הורה שבכל המשרדים השייכים למשרד המשפטים ייתלה שלט ובו הציטוט מ"על השחיטה": "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!"[12].
לקריאה נוספת
- פישל לחובר, ביאליק חייו ויצירותיו, דביר, תש"ד, עמ' 424–426
- אריה לודוויג שטראוס, בדרכי הספרות, מוסד ביאליק, תשי"ט, עמ' 105–111
- דן מירון, חיים נחמן ביאליק, שירים תרנ"ט-תרצ"ד, מהדורה מדעית, מכון כץ, דביר, 155-154
- מרדכי פנחסי, ניגודים וסינתזה, אור-עם, עמ' 84–93
- משה אונגרפלד, "מכתבי קלוזנר אל ביאליק", מאזנים כח/ב, ינואר 1969. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ישראל לוין, "ביאליק על הנקמה ב'על השחיטה' ו'ידעתי בליל ערפל', בתוך ספרו: תנים וכנור, הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 192–195
- רלה קושלבסקי, 'שמים בקשו רחמים עלי' : מקונוונציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני. בתוך: מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י״ז (תשנ״ט 1999), עמ' 59–75 <על ״על השחיטה״> (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- דבורה לוי, "על השחיטה", אתר התיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית'
- דוד ארן, שלושה שירים של ח. נ. ביאליק באספקלריות שונות, על המשמר, 20 באפריל 1956
- משה שמיר, מחריד השלוה, מעריב, 23 בפברואר 1973
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 משה אונגרפלד, שבעים ל"על השחיטה", מעריב, 15 בדצמבר 1972
- ^ 2.0 2.1 רלה קושלבסקי, " 'שמים בקשו רחמים עלי': מקונוונציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני", מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ז (תשנ"ט), עמוד 59 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 85
- ^ 4.0 4.1 חיים נחמן ביאליק, השירים; ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, דביר, 2004, עמ' 248
- ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 86
- ^ דליה חושן, עגנון: סיפור (אינה) סוגיא בגמרא, ראובן מס, 2006, עמ' 9-8; ההבלטה לא במקור.
- ^ וראו בערך בנימין ברנר את עדותו על עגנון, שכאשר בא ללמוד בביתו גרמנית, מצאו "שרוע [...] על בטנו על הרצפה וסביבו כל מיני ספרים: מדרשים, שאלות ותשובות, מסכתות של תלמוד וקבצים של פתגמים ומאמרי חכמה, והוא שוכב ומלקט מתוכם ניבים ופניני לשון" - מתוך: בנימין ברנר, גדולה הייתה הבדידות, עמ' 40
- ^ מילות השיר "על השחיטה" והאזנה לו, באתר זמרשת
- ^ לנשף הקומפוזיטור גראד בירושלם, דואר היום, 21 ביולי 1925
- ^ מעשים להצלת יהדות הגולה, הארץ, 27 בדצמבר 1942
- ^ מאסר עולם לרוצחי ילדי ארויו בעזה, דבר, 14 במאי 1971
- ^ נחום ברנע, השמש והענן, באתר ynet, 5 ביולי 2004
