עמינדב אשבל
עמינדב אשבל (18 באפריל 1897, גדרה – 19 ביולי 1975, ירושלים), בן להורים חברי תנועת ביל"ו, יו"ר הדירקטוריון של חברת הכשרת היישוב, מומחה ארצי לענייני רכישת קרקע ופיתוחה, סופר, מורה ואיש ציבור ישראלי.
ביוגרפיה
אשבל נולד במושבה גדרה בשנת 1897 להוריו יוסף מנחם הלוי (מצאצאי רבניה של העיירה לובביץ') ורוחמה אשבל,[1] חברי תנועת ביל"ו.[2] בילדותו עברה המשפחה כמה גלגולים: מגדרה עברו לגור בחדרה, ולאחר שאחד הבנים חלה במלריה עקרו לראשון לציון; משם עברו לגור בבאר טוביה, חזרו לגדרה ורק לבסוף השתקעו בפתח תקווה. עמינדב למד את לימודיו היסודיים בבית הספר של פיק"א, ואת לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון החקלאי במושבה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח אשבל מהארץ בעקבות דרישת השלטונות העות'מאנים לגייסו לשירות צבאי. לאחר שהייה קצרה במצרים, הגיע לקפריסין, שם שימש כמורה לבני משפחה יהודית; הייתה זאת התנסותו הראשונה בהוראה. לאחר מכן חזר למצרים, ועבד שם בבית חרושת לביסקוויטים. בהזדמנות הראשונה חזר אשבל לארץ ישראל, והתנדב להגדודים העבריים.
לאחר שחרורו מהשרות הצבאי עבד עמינדב אשבל תקופה מסוימת בחקלאות, ולאחר מכן עסק שוב בהוראה, ולימד עברית לחלוצים ששהו במחנה אוהלים בעיר לוד.
בשנת 1922 עבר אשבל להתגורר בירושלים, שם נשאר לגור עד פטירתו, שם נישא לשרה, חברתו מילדות, ומשם פעל את פעולתיו החשובות להתפתחות הארץ וההתיישבות. בשנה זאת הצטרף אשבל לחברת הכשרת היישוב. באותם ימים החל להתעורר מחדש מפעל ההתיישבות בארץ, שנפסק לחלוטין בימי מלחמת העולם הראשונה, וחשיבותה של חברת הכשרת היישוב הלכה וגדלה. אשבל החל לעבוד במחיצתם של ארתור רופין ויהושע חנקין, שאותם כיבד ולמד מהם רבות.
אשבל החל לפעול לרכישת קרקעות להתיישבות חקלאית, שאותן העביר באופן מיידי לקרן הקיימת לישראל. כמו כן רכש קרקעות לבניית שיכונים עירוניים עבור ותיקים ועבור עולים חדשים.
לדבריו של אריה דולצין, מי שהיה גזבר הסוכנות היהודית ונשיא ההסתדרות הציונית, לאשבל היה חלק נכבד בכך שגם בתקופות של עלייה המונית לישראל, לא חסרו עתודות קרקע לבנייה.[2]
אשבל התקדם בחברת הכשרת היישוב, ובשנת 1942 נתמנה כחבר בהנהלתה. בשנת 1949 צורף לדירקטוריון של החברה, ובשנת 1964 נתמנה ליו"ר הדירקטוריון. בנוסף כיהן עמינדב גם כיו"ר דירקטוריון "הירקון בישראל בע"מ", כמנכ"ל "אזורים" - חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ, כחבר בדירקטוריון של החברה לפיתוח טבריה, סגן יו"ר לשכת המסחר בירושלים ועוד.
למרות עיסוקיו הציבוריים היה אשבל אדם צנוע ומופנם שסלד מפרסומת, עם זאת היה בעל גישה חמה וחביבה אל הזולת, ואל כל הנושאים בהם עסק. אשבל נפטר בשבת נחמו, שנת ה'תשל"ה.
בתו, ד"ר רחל בילורי, הייתה מומחית בספיגת חלבון בבעלי חיים. אחיו, דב אשבל, היה פרופסור למטאורולוגיה.
הכשרת היישוב - פרשיות ומפעלים בערי הארץ
ספר זה יצא לאור כשנה לאחר פטירתו של המחבר, והוא השלמה לשני ספריו הקודמים: "חמישים וחמש שנות הכשרת היישוב", שיצא לאור בשנת 1958, ו"ששים שנות הכשרת היישוב", שיצא לאור בשנת 1969. הספר מתאר את חלקה של חברת הכשרת היישוב בנושא גאולת קרקע, בערים הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה.
בספר מתוארות פרשיות של רכישת קרקעות, כאשר כל פרשה מגובה ביומנים, תעודות ומסמכים מקוריים.
הספר יצא לאור, על פי כתב יד שהשאיר המחבר, שאותו כתב אף בתקופה בה שכב על ערש דווי.
ספריו
- חמישים וחמש שנות הכשרת היישוב, ירושלים: הוצאת חברת הכשרת היישוב, 1958.
- ששים שנות הכשרת היישוב, ירושלים: הוצאת חברת הכשרת היישוב, 1969.
- הכשרת היישוב: פרשיות ומפעלים בערי הארץ; ירושלים, תל אביב וחיפה, ירושלים: הוצאת חברת הכשרת היישוב, 1976.
- דפי זיכרון: שרה אשבל ז"ל, חמו"ל.
הערות שוליים
- ^ אבות המשפחה ובניה
- ^ 2.0 2.1 מדברי אריה דולצ'ין גזבר הסוכנות, ביום השלושים לפטירתו של ע' עמינדב, מובא בספר הכשרת היישוב: פרשיות ומפעלים בערי הארץ, ירושלים, תל אביב וחיפה.
