עני המהפך בחררה
עני המהפך בחררה הוא עקרון מנחה בהלכה היהודית הקובע כי משהתחיל אדם לזכות בחפץ כלשהו ("מהפך בחררה"), אף על פי שעדיין לא ביצע בו קניין פורמלי, אסור לאדם אחר לזכות בחפץ עד שהראשון יוותר עליו.
מקור
בתלמוד הבבלי מסופר שהאמורא רבי אבא הקדים את רב גידל בקניית קרקע שרב גידל כבר התעסק בקנייתה. המקרה הגיע לידיעתו של רבי יצחק נפחא, וכדי להעיר לו על מה שעשה הוא שאל את רבי אבא: אם עני מהפך בחררה (עוגת קמח צלויה על גחלים), ובא אחר ולוקחה ממנו, מה הדין? רבי אבא ענה: הוא נקרא רשע. רבי יצחק המשיך ושאל את רבי אבא מדוע אם כך הוא נהג כפי שעשה.
רבי אבא ענה שהוא לא ידע שרב גידל כבר התחיל להתעסק בקניית קרקע זו, ועכשיו שהוא יודע את הרקע הוא מסכים לתת אותה לרב גידל במתנה אך לא למכרה לו, משום שמכירת הקרקע הראשונה נחשבת לסימן רע. רב גידל סירב לקבלה במתנה, על פי הפסוק ”שונא מתנות יחיה” (משלי, ט"ו, כ"ז). כיוון ששניהם סירבו להשתמש בקרקע, היא נשארה הפקר, והייתה מכונה "ארעא דרבנן" (הקרקע של הרבנים).[1]
היקף האיסור
יש שתי דעות לגבי היקף האיסור: רש"י סובר שהאיסור חל בין על חפץ שנקנה ובין על הפקר (כמו מציאה).[2] לעומתו, רבנו תם מגביל את האיסור רק למסחר, וכן לעבודה בשכירות. בדרך זו רבנו תם מסביר את המקומות בתלמוד בהם נאמר שהראשון שמבצע מעשה קניין פורמלי בהפקר זוכה בו, גם כאשר אחר ביצע קודם פעולה אחרת בהפקר, שאינה מספקת לקניין מבחינה הלכתית.[3]
הנימוקים המוסריים לאיסור
רש"י מסביר שהעובר על האיסור נקרא רשע מכיוון שהוא "יורד לחיי חבירו".[4] המושג לרדת לחיי חבירו מתפרש במספר מקומות בפירוש רש"י כפגיעה במזונותיו או פרנסתו של חבירו והתחרות בו.[5] כלומר, לפי רש"י אף שאין כאן איסור מבחינה משפטית, מכיוון שמבחינה מוסרית האדם שטרח בדבר נפגע, אין אחר רשאי לגרום לפגיעה זו.
לעומת זאת, לפי רבינו תם האיסור חל רק במכירה או עבודה בשכירות, מכיוון שאז האחרים יכולים להשיג את אותו החפץ במקום אחר או להשתכר במקום אחר, ולכן אין זה מוסרי לעשות זאת על חשבון הראשון. אבל במציאה או מתנה אין לראשון זכות בחפץ יותר מלכל אחד אחר, מכיוון שגם עבור כל אחד אחר "אם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת".[3]
מהות האיסור
מחלוקת נוספת קיימת בין הראשונים לגבי חפץ הנמכר במחיר נמוך ממחיר השוק, לפי הדעה שהדין חל רק במכירה ולא במתנה או במציאה. לפי הרמב"ן, גם כאן יש איסור של עני המהפך בחררה.[6] מאידך, הרד"ך סובר שבמקרה זה לא יחול הדין של עני המהפך בחררה, כי במקרה זה לא ניתן להשיג את הפריט באותו מחיר נמוך במקום אחר.[7]
הרב משה פיינשטיין הציע שהמחלוקת בין הרמב"ן לרד"ך מבוססת על שתי הבנות שונות בנוגע להבדל בדין זה בין מכירה למתנה (או מציאה): הרד"ך סובר שאנחנו שוקלים את ההפסד של שני האנשים שמעוניינים לזכות בחפץ. במכירה רגילה, ההפסד של מי שטרח גדול יותר מההפסד של האחרים מאי קניית החפץ, שכן הם יכולים לקנות את החפץ במקום אחר. אמנם במתנה או מציאה או מכירה במחיר מוזל, ההפסד של מי שטרח לא גדול יותר מההפסד הכספי של האחרים מאי האפשרות של קניית החפץ.
לעומת זאת, לפי הרמב"ן ההבדל בין מכירה למתנה (או מציאה) הוא סופיות הקניין. במכירה המוכר מוכן ורוצה להקנות את החפץ לכל מי שמוכן לשלם עבורו, ולכן כאשר אדם סיכם עם המוכר שהוא יקנה את החפץ, החפץ נחשב כשלו מבחינה מוסרית (למרות שאינו שלו משפטית). מבחינה זו, אין הבדל אם מדובר במחיר מוזל או רגיל. ואילו במתנה יש יותר אפשרות שהנותן יתחרט כל עוד לא היה קניין, וכן במציאה אין מי שמקנה את החפץ, ולכן עד מעשה הקניין החפץ לא נחשב של הקונה אפילו מבחינה מוסרית.[8]
סנקציות
הרמב"ן כתב: "ושמענו שדעתו של רבנו תם ז"ל לומר שמכל מקום שנקרא רשע, בית דין מחייבים אותו להחזיר את הכסף".[9] אמנם הרבה ראשונים חולקים על דין זה, וקובעים שהסנקציות הן מוסריות בלבד ולא כלכליות. בספר הגהות מיימוניות כתוב שבית הדין מכריזים על העובר ברבים שהוא רשע, וכתוצאה מכך הוא הופך להיות פסול לעדות ולהישבע: "שפוסקים דינו כן לקרותו רשע, ופסול לעדות, ושכנגדו נשבע ונוטל, עד שישוב מרשעו ויקבל דין... שיש לחזן הכנסת להכריז עליו בבית הכנסת ברבים".[10]
מגבלות
המרדכי מביא שהדין של עני המהפך בחררה קיים רק אם המוכר והקונה כבר סיכמו את כל פרטי העסקה, כולל המחיר, ולא נותר אלא לבצע את מעשה הקניין. "אבל אם לא גמר ראובן המקח... ודוחק אותו שמא יוזיל לו... וקדם שמעון וקנאו, לא מקרי עני המהפך בחררה".[11]
כמו כן, המרדכי כותב שעל פי שיטת רבנו תם מותר לאדם לקנות קרקע שסמוכה לקרקע שלו, גם אם אחר כבר התעסק בקנייתה, מכיוון שקניית קרקע עם יתרון כזה אינה שכיחה, והדבר דומה למציאה.[12]
פסיקתו של השולחן ערוך
השולחן ערוך מביא קודם את שיטת רבנו תם, ואחר כך את שיטת רש"י:
הרמ"א פוסק שעיקר הדין כשיטת רבנו תם, והאיסור מוגבל למקרים של מכר, ולא למקרים של זכייה מן ההפקר (כמו מציאה) או מתנה. בנוסף, הוא פוסק להלכה את המגבלות המוזכרות במרדכי, לפיהן הדין חל רק כאשר המוכר והקונה כבר סיכמו את המחיר, ואינו חל במקרה של אדם המעוניין לקנות קרקע בסמוך לקרקע שלו.[13]
שימוש בדין זה בספרות השו"ת
בספרות השו"ת הפוסקים הרחיבו את יישומו של העיקרון של עני המהפך בחררה מדיני ממונות לדינים אחרים. להלן כמה דוגמאות מתשובות מהמאה ה-20:
- הרב משה פיינשטיין דן במקרה של אדם שאירס בחורה (בצורה לא פורמלית מצד ההלכה), ואחר כך בא אדם שני וגנב את לב הבחורה. השאלה הייתה, האם במקרה זה חל איסור של עני המהפך בחררה? הרב פיינשטיין קובע שבעיקרון, הנושא תלוי במחלוקת רש"י ורבנו תם: לפי רש"י האיסור של עני המהפך בחררה רלוונטי גם במקרה זה; ואילו לפי רבנו תם, היות שגם במקרה זה מדובר על דבר מיוחד שאי אפשר להשיגו במקום אחר, אין כאן איסור של עני המהפך בחררה.[14]
- הרב יחיאל יעקב ויינברג דן במקרה שקרה בעיר קניגסברג: שתי הקהילות היהודיות בעיר - הייקים והרוסים - החליטו להתאחד כדי לחסוך עלויות משותפות. כתוצאה מן האיחוד, היו מוכרחים לפטר אחד משני החזנים. כל קהילה רצתה להגן על החזן שלה, אבל היה טבעי לפטר את האיש ששימש רק כחזן ולהשאיר את האיש ששימש גם כשוחט ובודק. כדי להציל את משרתו, מיהר החזן השני ולמד שחיטה ואף קיבל תעודת שוחט ובודק מוסמך. אחד מן הנושאים עליהם דן הרב ויינברג היה האם האיש הזה הפר את הדין של עני המהפך בחררה. הרב ויינברג פסק שהוא פעל כשורה, היות שהחוזה של הקהילה עם החזן הראשון נגמר, ואין נוהגים לחדשו בצורה אוטומטית. במקרה כזה, לשני האנשים יש אותה זכות להתחרות על המשרה.[15]
- הרב משה פיינשטיין דן במקרה של שני מורים, שאחד "חטף" את המשרה מן השני ללא כוונה. תשובתו של הרב פיינשטיין עסקה בשאלה: האם הדין של עני המהפך החררה חל גם במקרה שהשני פעל ללא כוונה רעה (הוא לא ידע שהראשון "מהפך"), או שהדין חל רק אם השני פעל בזדון? הרב פיינשטיין פסק שהדין קיים גם במקרה שהשני לא ידע כלל על מאמציו של הראשון.[16][17]
שונות
הרמב"ם לא מזכיר את הדין של עני המהפך בחררה כפשוטו, אלא רק דין דומה המוזכר באותה סוגיה בתלמוד:
הנותן מעות לחברו לקנות לו קרקע או מיטלטלין, והניח מעות חברו אצלו, והלך וקנה לעצמו במעותיו – מה שעשה עשוי, והרי הוא מכלל הרמאין.
— משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק ז', הלכה י'
הרמב"ם לא מזכיר את המקרה המקורי של "עני המהפך בחררה" וגם לא את המסקנה "נקרא רשע", אלא כותב "הרי הוא מכלל הרמאין". החת"ם סופר הקשה עליו, שמשמע משאר הפוסקים שיש הבדל בין הרי זה בכלל רמאי ובין נקרא רשע.[18]
קישורים חיצוניים
- הערך "עני המהפך בחררה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא עני המהפך בחררה, באתר אסיף
- הרב בנימין תבורי, עני המהפך בחררה, באתר תורת הר עציון
- הרב נחום אליעזר רבינוביץ, עני המהפך בחררה, שיעור באתר ישיבת ברכת משה
- שמואל שילה, עידוד המסחר והכלכלה בפסיקת רבנו תם, באתר "דעת"
- שמואל חגי, יסודות מוסריים בהלכות והליכות המסחר, באתר דעת
- תשובה הלכתית בנושא עני המהפך בחררה, באתר ישיבת מצפה יריחו
- הרב אוהד פיקסלר, עני המהפך בחררה, באתר תורת הר עציון
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ט עמוד א'
- ^ רש"י, מסכת קידושין, דף נ"ט עמוד א', ד"ה עני המהפך בחררה
- ^ 3.0 3.1 תוספות, מסכת קידושין, דף נ"ט עמוד א', ד"ה עני המהפך בחררה
- ^ רש"י, מסכת קידושין, דף נ"ט עמוד א', ד"ה נקרא רשע
- ^ ראו: רש"י, מסכת קידושין, דף כ"ח עמוד א'; רש"י, מסכת יומא, דף ע"ה עמוד א'; רש"י, מסכת גיטין, דף ז' עמוד א'; רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ע"א עמוד א'
- ^ חידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נ"ד, עמוד ב', ד"ה נכסי הכותי הרי הן כמדבר. הובא בפירוש הש"ך על חושן משפט, סימן רלז, סעיף א, סעיף קטן ג
- ^ הרג דוד הכהן, שו"ת הרד"ך, בית כז. הובא ברמ"א בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"ז, סעיף א'
- ^ הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן צא, עמוד רמ, באתר היברובוקס
- ^ חידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נ"ד, עמוד ב', ד"ה נכסי הכותי הרי הן כמדבר
- ^ הגהות מיימוניות להלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ב (אות א)
- ^ מרדכי על מסכת בבא בתרא רמז תקנ"א, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ מרדכי על מסכת בבא מציעא רמז רל"ו, על פי שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן רע"ו
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"ז, סעיף א'
- ^ הרב משה פיינשטיין, בענין איסור מהפך בחררה בשידוכים, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן צא, באתר היברובוקס
- ^ יחיאל יעקב ויינברג, שו"ת שרידי אש, חלק ג, סימן ע
- ^ הרב משה פיינשטיין, בענין מהפך בחררה בלא ידע, שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק א, סימן ס, באתר היברובוקס
- ^ אמנם בעל השו"ת חמדת שלמה פסק שהדין חל רק במקרה של מזיד ולא במקרה של שוגג. הוא מסביר שבמקרה שמובא במסכת קידושין, שם רבי אבא פעל בשוגג, רבי אבא ויתר על הקרקע ממידת חסידות ולא מצד הדין. (מובא בפתחי תשובה לשולחן ערוך חושן משפט סימן רל"ז, ד"ה נקרא רשע).
- ^ חידושי החת"ם סופר, בבא בתרא, דף כ״א, עמוד ב, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
