עע"מ 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה
עע"מ 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים משנת 2017. ביהמ"ש העליון הורה בפסק הדין למסור למערערים – העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10, את התיעוד ביומן לשכת ראש הממשלה לגבי שיחות טלפון שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שלדון אדלסון ועמוס רגב, בעל השליטה והעורך הראשי של עיתון "ישראל היום", בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה. זאת חרף קבלת הטענה שהמידע המבוקש מתייחס לשיחות פרטיות ולא בשיחות הנוגעות לעיתון. נקבע כי הפגיעה בזכות לפרטיות של המשיבים היא קלה, בשוליה של הזכות לפרטיות, בעוד האינטרס הציבורי בחשיפת המידע המבוקש הוא בעל משקל משמעותי, הגובר, בנסיבות, על זכותם לפרטיות.
רקע
ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק חינם (חינמון) ואתר חדשות בעברית ובאנגלית. העיתון, שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007, הפך ב-2010 לעיתון היומי בעל התפוצה הרחבה ביותר בישראל. מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי-יהודי שלדון אדלסון.
המחלוקות סביב העיתון
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מתח ביקורת בפני בעל העיתון, שלדון אדלסון, שנחשב למקורבו של נתניהו, בטענה שהיומון נוקט עמדה פוליטית. ביקורת על "ישראל היום" נמתחה גם מפי פוליטיקאים המצויים ימינה ממנו: אביגדור ליברמן השווה אותו לעיתון הרוסי "פראבדה" וטען כי הוא עיתון פרסונלי ולא אידאולוגי. דברים דומים טען גם נפתלי בנט. בתחקיר תוכנית הטלוויזיה "המקור" ששודר בפברואר 2013 נטען כי העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, מתערב בתכנים של כתבי העיתון כדי שיסקרו באופן חיובי את נתניהו. שבועון החדשות "האקונומיסט" טען שהכותרות של "ישראל היום" מאושרות בקביעות בלשכת ראש הממשלה, אך "ישראל היום" ולשכת ראש הממשלה הכחישו טענה זו.
תחקיר של מורן ראדה שפורסם באתר "העין השביעית" ב־2008 גרס כי "מעריב", ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מפגינים כלפי נתניהו יחס ש"אינו הוגן במיוחד" ואף שמחים במפלותיו. לעומת זאת "ישראל היום" מגלה העדפה ברורה לנתניהו "כמעט בכל בחירה עריכתית... העיתון מצניע אירועים שאינם תורמים ליצירת תדמית חיובית עבור נתניהו, ומנגד, מגדיל ומרומם אירועים שבאים לסייע לו ולקדם אותו ואת הליכוד".
בינואר 2017, במסגרת חקירת תיק פלילי של להב 433 המכונה "תיק 2000", נחקרו תחת אזהרה בנימין נתניהו וארנון מוזס, בעליו של העיתון ידיעות אחרונות. על פי פרסומים, המשטרה תפסה הקלטות שנעשו ביוזמת נתניהו ובהן הציע מוזס כי "ידיעות אחרונות" יסקר את נתניהו באופן אוהד ואף ימנה לעיתון כתבים לפי בחירת נתניהו, אם ידאג האחרון לפגוע בהצלחתו של ישראל היום, הפוגעת קשות ברווחי "ידיעות". המשטרה גבתה בעניין גם את עדותם של העורך עמוס רגב והבעלים של העיתון שלדון אדלסון.
ב-26 ביולי 2017 הופיעה בעיתון כותרת ראשית, אשר יצאה נגד החלטת נתניהו להסיר את גלאי המתכות בכניסה להר הבית, שהוצבו שם יומיים לאחר שהתרחש פיגוע במקום. רבים בעולם התקשורת התייחסו לכותרת כהחלטה תקדימית של העיתון לצאת מפורשות נגד נתניהו.
בקשת חופש המידע
רביב דרוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1970) הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי, שהחל לעבוד עבוד ערוץ 10 בשנת 2003 (הערוץ בהמשך הפך לערוץ 13) עד שנת 2020. ביום 11.2.2015 הוגשה מטעם רביב דרוקר וחדשות 10 בע"מ (להלן: המערערים) בקשה לפי סעיף 7 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק) לממונה על חופש מידע במשרד ראש הממשלה (להלן: הממונה) במסגרתה התבקש התיעוד ביומן לשכת ראש הממשלה לגבי שיחות טלפון שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שלדון אדלסון ועם עמוס רגב, בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בשלוש השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה. הממונה השיב המערערים כי בקשתם למידע נדחתה על בסיס סעיף 9(א)(3) לחוק, לפיו אין למסור מידע המהווה פגיעה בפרטיות המשיבים.
ההליכים בבתי המשפט
המערערים עתרו נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 2.12.2015 (להלן: פסק הדין הראשון) נקבע כי אף ש"המידע המבוקש נכלל בתחום ה'אפור' של 'עניינים פרטיים' המוחרגים בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע" ואין מדובר במסגרת העניינים "המובהקים" הנכללים תחת הזכות לפרטיות, כגון נתונים הנוגעים למצבו הבריאותי או הכלכלי של אדם, או דעותיו ואמונותיו, עדיין יש לראות את המידע המבוקש בגדר עניינים העשויים להיכלל בגדר "ענייניו הפרטיים של אדם" (פסקה 12). עם זאת, ציין בית המשפט כי כאשר מדובר באיש ציבור כדוגמת ראש הממשלה, ייתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים "פרטיים". בית המשפט קיבל את העתירה ואף חייב את המשיבים בהוצאות העותרים. ואולם נקבע כי טרם חשיפת המידע יהא על הממונה לפעול לפי סעיף 13 לחוק ולהודיע לאדלסון ולרגב על תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע. לאחר מתן פסק הדין הראשון, הגישו אדלסון ורגב עתירה משלהם לביטול פסק הדין בשל כך שלא צורפו כמשיבים להליך (עת"מ 44200-12-15), תוך שהביעו התנגדותם למסירת המידע. ביום 30.12.15 דחה בית משפט קמא את העתירה על הסף נוכח העובדה שנקבע באופן מפורש בפסק הדין כי טרם חשיפת המידע יש לקיים הליך לפי סעיף 13 לחוק ולשמוע את עמדתם, ולאחר מכן יהיה על הממונה לשקול מחדש את עמדתה בהתחשב בכך. בעקבות הדחיות השונות הממונה וראש הממשלה ערערו על פסק הדין הראשון, ואילו אדלסון ורגב ערערו על פסק הדין שדחה את עתירתם לביטול פסק הדין הראשון (עע"מ 56/16 ועע"מ 49/16, בהתאמה). בפסק דינו מיום 10.2.2016 הורה בית משפט על החזרת העניין לבית משפט קמא. ביום 26.7.2016 ניתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא, הוא פסק הדין מושא ערעור זה (להלן: פסק הדין השני). בפסק דינו בית המשפט דחה את העתירה ובניגוד לפסק הדין הראשון, נקבע כי אין לחשוף את המידע שביקשו המערערים.
הדיון
טענת המערער
לטענת דרוקר וערוץ 10 אין פגיעה בפרטיות כלל שכן המידע המבוקש אינו נוגע לתוכן השיחות אלא למועדיהן, והמידע אינו פוגע בפרטיות משום שאינו חושף פרטים שאינם ידועים על אודות "החברות האישית" הנטענת עליה הצהירו בבית המשפט ראש הממשלה, אדלסון ורגב. כן נטען, כי אף אם מסירת המידע פוגעת בפרטיות, האינטרס הציבורי גובר וזאת נוכח זהותם של הגורמים המעורבים בדבר, והאינטרס ציבורי במסירת המידע ("קשרי הון-שלטון-עיתון"). לטענתם, אדלסון ורגב הם בעליו והעורך הראשי של עיתון בעל תפוצת ענק התומך תמיכה בלתי מסויגת בראש הממשלה ומקורביו, ויש עניין ציבורי רב "ביחסי הקח-ותן" בין ראש הממשלה לבין אדלסון ורגב.
טענות המשיבים
המשיבים חולקים על החלטתו של בית משפט קמא, בשני פסקי הדין, כאשר טענותיהם מתמקדות באיזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד) לחוק בנוגע לראש הממשלה, אף כי התוצאה הסופית היא שהמידע לא יימסר. הובהר כי אינם טוענים להיעדר כל אינטרס ציבורי במידע המבוקש, אלא שבאיזון מול האינטרס הציבורי גוברת במקרה זה הזכות לפרטיות של ראש הממשלה. לטענתם, הפסיקה מבחינה בין פעילותו הפרטית של איש ציבור לבין פעילותו הציבורית, ומטבע הדברים היקף ההגנה לה זכאי איש ציבור בפעילותו הפרטית רחב יותר מזו לה הוא זכאי בפעילותו הציבורית. עוד נטען כי בפסק הדין קמא יש משום קביעה עובדתית לפיה שיחותיו של ראש הממשלה עם אדלסון ורגב הן שיחות בין חברים אישיים, והמערערים לא הצביעו על כל עילה להתערבות בקביעה זו. בנוסף טענו המשיבים כי מדובר במידע שמסירתו אסורה לפי סעיף 23ב לחוק הגנת הפרטיות. לחלופין, נטען כי איזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד) לחוק מחייב לדחות את בקשת מסירת המידע, כפי שפסק בית משפט קמא. כן הועלתה שוב הטענה כי אין למסור את המידע גם מטעמים של חיסיון עיתונאי שכן נתוני תקשורת של עיתונאי עם מקור פוטנציאלי הם הגרעין של החיסיון העיתונאי. לבסוף נטען כי אין למסור את המידע המבוקש בשל פגיעה בתפקוד תקין של הרשות.
פסק הדין
פה אחד
- השופט מני מזוז קיבל את הערעור של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות 10 על כך שיש לבטל את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן לכך שהרשות תמסור לידי המערערים את בקשתם למידע עד שלוש שנים מיום הבקשה. השופט מזוז קבע כי קיימת פגיעה בזכות לפרטיות של ראש הממשלה ושל אדלסון ורגב, ואולם מדובר בפגיעה קלה, בשוליה של הזכות לפרטיות. מאידך, הוא סבור כי משקלו של האינטרס הציבורי לחשיפת המידע בענייננו הוא בעל משקל משמעותי. שכן, שאלת קיומם של קשרים בין נושא משרה שלטונית לבין גורמים מקרב הציבור בעלי אינטרסים בהחלטותיו, לרוב אינטרסים עסקיים, ומהותם של קשרים כאלה, היא שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה. לקיומם של קשרים כאלה עשויות להיות השלכות משמעותיות שונות, ובהן לעניין מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא המשרה לטול על עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו, וכן השלכות בהיבטים של טוהר המידות, והדברים ידועים. מכאן שכאשר מדובר בגורם שהוא "שחקן בזירה הציבורית", היינו אדם שיש לו אינטרסים – בין כלכליים ובין אחרים – בהחלטות של גורמי שלטון מסוימים, מעבר לאלה של כל אזרח מן השורה, קיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת עצם הקשר של גורם כזה עם גורמי השלטון, כמו גם מהות הקשר ועוצמתו. מדובר בשיחות שבין ראש הממשלה לבין שני הגורמים החשובים ביותר בעיתון "ישראל היום" – בעל השליטה בעיתון ועורכו הראשי (בעת הנדונה). אמנם נטען –וזו הנחת ביהמ"ש – שהמידע המבוקש מתייחס לשיחות פרטיות ולא בשיחות הנוגעות לעיתון, אך גם בעצם קיומו של קשר אישי בין ראש הממשלה לבין בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון, ומידת האינטנסיביות של קשר כזה, יש עניין ציבורי רב. כמו כן יש לתת משקל גם לעובדה כי בענייננו מדובר מחד גיסא, בראש הממשלה, היינו הגורם השלטוני הבכיר ביותר, שבתקופה הרלוונטית החזיק גם בסמכויות מיניסטריאליות במשרדים נוספים, כולל משרד התקשורת; ומאידך גיסא, מבקשי המידע אינם "אזרח סקרן" גרידא אלא עיתונאי בכיר וכלי תקשורת מרכזי שערכו בשעתם תחקיר בסוגיית הקשרים שבין ראש הממשלה לבין העיתון ובעליו, בו הוצג העיתון כ"שופר לקידום העמדות והאינטרסים של ראש הממשלה", והמבקשים להעמיק ולאשש את ממצאי התחקיר; תחקיר עיתונאי הוא כלי שלא ניתן להפריז בחשיבותו הן כאמצעי פיקוח וביקורת על רשויות השלטון והן כאמצעי להשגת מידע וחשיפתו לציבור כבסיס לשיח ציבורי.
- השופט אורי שהם הסכים לפסק דינו של השופט מזוז
- השופט ניל הנדל גם הוא הסכים לפסק הדין. השופט הנדל אף הוסיף כי תוצאה זו היא בלתי נמנעת נוכח הכובע הנוסף שחבש ראש הממשלה, במהלך חלק ניכר מן התקופה הרלוונטית – הלא הוא כובעו של שר התקשורת, האמון על התחום הרחב בו פועלים משיבים אדלסון ורגב. לגישתו, אלמלא חבש ראש הממשלה את כובעו הנוסף, אפשר ומן הראוי היה לכבד את זכותו של ראש הממשלה למרחב פרטי – על אף האינטרס הציבורי המסוים בחשיפת המידע לגבי שיחותיו הפרטיות עם חבריו משכבר הימים.
ההחלטה
בית המשפט העליון ביושבו כבית משפט לערעורים מנהליים קיבל את הערעור במובן זה שפסק דינו השני של בית משפט קמא יבוטל וכן הורו למשיבים הממונה לחופש המידע במשרד ראש הממשלה וכן לראש הממשלה למסור למערערים את המידע שבידם מושא הבקשה, היינו בהתייחס לתקופה של 3 שנים שקדמו למועד הבקשה למידע מיום 11.2.2015. בנוסף נקבע כי המשיבים הן הממונה וראש הממשלה והן אדלסון ורגב יישאו בהוצאות המערערים בסכום כולל של 10,000 ₪ כל אחד (סך הכול 20,000 ₪).
השלכות פסק הדין
בעקבות החלטת בית המשפט העליון על כך שראש הממשלה מחויב למסור לידי רביב דרוקר וחדשות 10 את השיחות שהתנהלו בינו לבין שלדון אדלסון ועמוס רגב, עתר ראש הממשלה כנגד פסק הדין וביקש לקיים בנושא דיון מורחב. בבקשה כתבו עורכי דינו של נתניהו, ד"ר יעקב וינרוט ועמית חדד כי "פסק הדין חידש הלכה בנושאים מרכזיים העומדים בבסיסו של חוק חופש המידע שמפאת חדשנותה והשלכות הרוחב שהיא מעוררת ראוי כי בית המשפט הנכבד יידרש אליה בהרכב מורחב". בית המשפט העליון דן בבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של 7 שופטים. שופטי ההרכב- חנן מלצר, ניל הנדל, יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, מני מזוז וג'ורג' קרא דחו את הבקשה לדיון נוסף בין השאר בטענות שראש הממשלה פרסם בעצמו בחשבון הפייסבוק שלו בתגובה לפסק הדין "כי ראש הממשלה משוחח, מעת לעת, עם אנשי תקשורת שונים והוא נוהג כך כמו פוליטיקאים אחרים ומציג בפניהם את עשייתו, ומציע לעיתונאים להביא את הדברים לפרסום". טענה זו קבעו השופטים, סותרת את טענת עורכי דינו של ראש הממשלה ששיחות אלו הם פרטיות.
לקריאה נוספת
- זאב סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות", עיוני משפט, כרך ט (תשמ"ג-תשמ"ד) 175
- הלל סומר, "חוק חופש המידע: הדין", המשפט, כרך ח (תשס"ג) 435
קישורים חיצוניים
- כתבה בdemarker על דחיית הדיון הנוסף.
- הבלוג של רביב דרוקר על תשובת אדלסון ורגב לבקשה לדחיית העתירה.
- בקשת נתניהו לדיון נוסף בערוץ 13.
