הדרים
ערך זה עוסק בסוג עצים מניבי פרי. אם התכוונתם לבית סוהר בישראל, ראו  הדרים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | הדרים |
| שם מדעי | |
 Citrus
| |
הדרים (שם מדעי: Citrus) הם סוג עצים ירוקי עד ומניבי פרי ממשפחת הפיגמיים.
היסטוריה
מקור ההדרים בדרום-מזרח אסיה, והם נפוצים בעיקר בארצות שבהן אקלים סובטרופי, באגן הים התיכון ובמקומות אחרים.
המושג "הדר" מקורו בפסוק המתייחס למצוות ארבעת המינים: ”וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל” (ויקרא, כ"ג, מ'). כיום המשמעות כפולה: שם עברי הרומז על הדרם של הפירות ומשמעות רווחת נוספת כיום היא כי בהיות עלי העץ דרים (גרים) בו כל ימות השנה.
עם ההדרים נמנים התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הקלמנטינה, האתרוג, הפומלו, הפומלית, התפוזינה ורבים אחרים. בטבע ידועים חמישה מיני הדרים בלבד: פומלו, אתרוג, קי ליים, מנדרינה ו-Citrus halimii שהתגלה ב-1973. הם צמחו בדרום מזרח אסיה באזור סין והודו ומשם הועברו אל המזרח התיכון, אירופה ואמריקה. כל שאר מיני ההדרים נוצרו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים שונים מהסוג. כך למשל הלימון נוצר מהכלאה של אתרוג וליים.[1]
מאפיינים
פרי ההדר מתאפיין בשתי קליפות צבעוניות (בדרך כלל בצבעי צהוב או כתום). בפרי 10–20 פלחים, המכילים בקבוקוני מיץ ועטופים בקליפה דקה. הגרעינים קרובים למרכז הפרי. טעמם של פירות ההדרים נע בדרך-כלל בין מתוק לחמוץ והם מכילים מיץ רב. כשפירות ההדר אינם בשלים, טעמם חמוץ ומר. שמו המדעי של טיפוס הפרי הוא הספרידיום (Hesperidium) שהוא מין ענבה והוא ייחודי לענף במשפחת הפיגמיים.
עצי ההדר נוחים להרכבה. ניתן להרכיב זנים שונים של הדרים באותו העץ, כך שענף אחד יניב פרי הדר אחד וענף אחר יניב פרי הדר אחר. גובהו של כל עץ נע בין 5 ל-15 מטרים.
המסחר בהדרים
מטעי הדרים נקראים גם פרדסים.
רוב היבול המסחרי של פירות הדר מגודל באמריקה הצפונית (פלורידה וקליפורניה), דרום אמריקה (ברזיל), יפן, ספרד ואיטליה.
על-פי נתוני ענף ההדרים במועצת הצמחים, תושבי מדינת ישראל צורכים 200 אלף טון פרי הדר מדי שנה. נכון ל-2010, פועלים בארץ 2,800 מגדלי פרי הדר והם עושים זאת על-פני 177 אלף דונם .[2]
הדרים בישראל
ענף ההדרים בישראל החל באמצע המאה ה-19. במהלך התקופה הזאת ידע הענף עליות ומורדות תלולים שנבעו בעיקר מתנאי שוק, תחרות, מלחמות, ומחסור באמצעי ייצור והתערבויות שלטוניות כאלה ואחרות.
תקופת הזוהר של הענף היתה בשנות השישים ועד סוף שנות השבעים של המאה ה-20, כאשר מדינת ישראל הרחיבה את שטחי הפרדסים לכ-420,000 דונם ונשענה על מוצרים יחודיים בשוק האירופי כמו התפוז השמוטי והאשכולית הלבנה, בתקופה הזאת הגיע הייצור הכללי של ההדרים ל-1.6 מיליון טון. צרוף גורמים אלה גרם לירידת רווחיות וקשיי שוק והענף הצטמק במהירות עד למצב של-170,000 דונם ולייצור של 440,000 טון בלבד[3]
גלריה
חנות פרי הדר בכניסה לעתיקות פומפיי
בול שיצא בשנת 1956, לרגל הקונגרס הבינלאומי של מגדלי הדרים באזור הים התיכון
פירות הדר
לקריאה נוספת
- שאול חומסקי, עץ פרי למינהו, הפירות הגדלים בישראל, גבעתיים, 1984, עמודים 42–53
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פְּרִי הָדָר |
- מאמרים
- אבא בנדויד, פרי הדר, לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ Xiaomeng Li et al; The Origin of Cultivated Citrus as Inferred from Internal Transcribed Spacer and Chloroplast DNA Sequence and Amplified Fragment Length Polymorphism Fingerprints; Journal of the American Society for Horticultural Science July 2010 vol. 135 no. 4 341-350
- ^ הנתונים על סמך "קחו מספר - ריח הדרים" בשער מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, 15 בדצמבר 2010
- ^ טל עמית מנהל ענף ההדרים, ענף ההדרים בישראל, באתר מועצת הצמחים