פאניקה מוסרית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון בעייתי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון בעייתי. |
פאניקה מוסרית היא תאוריה סוציולוגית של החוקר הבריטי סטנלי כהן, אותה תיאר לראשונה בספרו Folk Devils and Moral Panics משנת 1972.
על פי כהן, המושג מבטא תחושת פאניקה רחבת היקף אשר אוחזת בחברה, לפיה קיימת בעיה מוסרית אשר עלולה להחריב את המוסר הקולקטיבי. הבעיה מוצגת, לעיתים תוך שימוש בדמגוגיה או דמוניזציה, על ידי אמצעי תקשורת מסורתיים או אחרים, כמו גם לעיתים על ידי בעלי אינטרסים שונים (אותם מכנה כהן "יזמי המוסר") והטיפול בה מועלה על ידם לראש סדר העדיפויות. הפאניקה יכולה להתרחש הן עקב תופעה חדשה, או תופעה קיימת אשר מקרה מסוים בה הצית את אמצעי התקשורת, לדוגמה תאונת דרכים קטלנית בה היו מעורבים נהגים שיכורים.
כהן טוען כי לעיתים ניתן להבחין בגורמים אשר יוזמים תופעה זו כדי לצבור רווח אישי כלשהו בעקבות הפאניקה. מנגד, לעיתים "יוזמי המוסר" מאמינים באופן שלם ולא ציני בהצדקה המוסרית לפאניקה.[1]
התאוריה מסבירה כי לא אחת, הבעיה המוסרית מדווחת בצורה שאינה פרופורציונלית ביחס לממדיה המציאותיים של הבעיה, ולעיתים אף מוצגים נתונים שאינם נכונים כדי להגדיל את הפאניקה המוסרית שאוחזת את החברה[2].
מאפייני הפאניקה המוסרית
- דאגה רחבת היקף בקרב כלל שכבות האוכלוסייה
- תחושת עוינות כלפי קבוצות נון-קונפורמיסטיות
- תפיסה מוגזמת של ממדי האיום
- עוצמה בלתי יציבה - הפאניקה יכולה להוביל לקמפיינים חברתיים או מהלכים חקיקתיים נרחבים, או להעלם כלעומת שבאה
כאמור, כהן טוען כי את הפאניקה יוצרים יוזמי המוסר. הוא ממיין את זהותם לשלוש קבוצות - ה"המון" (האזרחים הפשוטים), ה"אליטה" (בעלי הממון והשררה) ובעלי האינטרס. בנוסף מחלק כהן את יוזמי המוסר לקבוצות מוגדרות נוספות: יוזמי מוסר פוליטיים, מוסדיים, עסקיים ועוד. כל אלו יכולים להיות בעלי אינטרס משל עצמם - הפוליטיים יכולים להבטיח את תפיסת הציבור כי יש צורך בהם להילחם בבעיה המוסרית; המוסדיים יכולים ליצור הפאניקה כדי להדגים שיש צורך לתקצבם או להתיר להם מעשים כלשהם בנושא; העסקיים יכולים להשתמש בפאניקה כדי להעלות מכירותיהם.
רדיפות
כתוצאה מהפאניקה המוסרית לא אחת מוצאים עצמם אישים או קבוצות, לרוב מיעוט, נרדפים על ידי הממסד או ההמון. כדוגמה לכך מביא כהן את ציד מכשפות[דרוש מקור], שבעקבותיו הוצאו להורג אישים אשר נחשדו בכפירה או במעשי כישוף. גם מדענים אשר יצאו כנגד הסבריה של הכנסייה הקתולית לתופעות פיזיקליות, כגון גלילאו גליליי, אשר תמך בתאוריית המודל ההליוצנטרי לפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש, ונדרש על ידי הכנסייה לחזור בו מדבריו, בהם ראו ככפירה.
לפי תאוריה זו, ניתן לראות גם את האנטישמיות לאורך ההיסטוריה, כפאניקה מוסרית (מצד הגויים) אשר התעוררה לא אחת כאשר נדרש שעיר לעזאזל או בעקבות פיתוחן של תורות גזעניות. מקרים מודרניים יותר כוללים את המקארתיזם, ויש הרואים גם בטענת המצאות נשק להשמדה המונית בעיראק, אשר הובילה למלחמת עיראק והתבררה כלא נכונה, בניסיון מצד מנהיגי ארצות הברית ליצור פאניקה מוסרית[דרוש מקור].
טיעונים נגד התאוריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "פניקה מוסרית", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- יעקב הכט, סיכון ופאניקה ערכית ברשת, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
הערות שוליים
- ^ בן יהודה, נחמן (1982): "מדיניות חברתית בנושא התמודדות עם תופעת השימוש לרעה בסמים: סקירת מודל וניתוח סוציולוגי השוואתי". עבריינות וסטייה חברתית, חוברת 2-1, עמ' 43-7
- ^ ניתן לראות לדוגמה במאמר פאניקה מוסרית מאת פקד הילה בן-ברוך בבטאון משטרת ישראל "מראות המשטרה" השוואה בין רמות הפשע הנמוכות בישראל לעומת ניו יורק לתחושת הביטחון הנמוכה אף היא של אזרחי ישראל לעומת תושבי ניו יורק; הבדל שנוצר, לטענת בן-ברוך, בעקבות הסיקור התקשורתי.
