ועידת אנדאי
 | |
| פרנקו והיטלר צועדים בתחנת הרכבת אנדיי, המדינה הספרדית, 23 באוקטובר 1940 | |
| מיקום | תחנת הרכבת אנדיי |
|---|---|
| עיר | אנדיי |
| מדינה |
 המדינה הספרדית |
| תאריכים | 23 באוקטובר 1940 |
| עילה | שינוי מדינות ספרד במלחמת העולם השנייה |
פגישת אנדיי התקיימה ב-23 באוקטובר 1940 בין אדולף היטלר, הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית, לבין הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו, ראש המדינה הספרדית, בתחנת הרכבת אנדיי בגבול ספרד–צרפת. במהלך הפגישה ניסה היטלר לשכנע את פרנקו לחבור למדינות הציר נגד האימפריה הבריטית. בייחוד בכדי להוציא מהכוח אל הפועל מבצע לכיבוש גיברלטר, במה שייכונה בעתיד מבצע פליקס. בדרך זו תכנן היטלר להשיג שליטה על מצר גיברלטר, ולחסום את תנועת כלי השיט של הצי המלכותי הבריטי מפני כניסה אל הים התיכון. בדרך זו ישבש לחלוטין את נתיבי השיט של הצי הסוחר וכלי השייט הצבאיים העוברים מהאוקיינוס ההודי ותעלת סואץ אל בריטניה.
רקע
בספטמבר 1940, שר החוץ הספרדי רמון סראנו סונייר (אנ'), ביקר בברלין כדי לפגוש את שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ. סראנו סונייר היה בעל עמדה אוהדת במיוחד כלפי הרייך השלישי ותמך מאוד במדינות הציר. פגישתו עם ריבנטרופ, נועדה להכשיר את הקרקע לקראת כניסת ספרד למלחמה בצורה הטובה ביותר, לצידן של מדינות הציר. במהלך הפגישה הציג סראנו סוניר רשימת דרישות לריבנטרופ. בין דרישותיו עלו כיבוש גיברלטר מהבריטים; שליטה במרוקו הצרפתית ואלג'יריה הצרפתית, במה שראה "מרחב המחיה" של ספרד, ועל פורטוגל אמר כי מבחינה גאוגרפית, אין לה זכות קיום. בנוסף, ציפה סראנו סוניר להבטחות נדיבות מצד גרמניה, בעיקר בקשר לתמיכה צבאית וכלכלית, בתמורה לכניסת ספרד למלחמה.
סראנו סוניר וריבנטרופ לא הסתדרו, ובמהרה הם פיתחו שנאה הדדית עזה זה לזה. ריבנטרופ אמר כי בתמורה לסיוע צבאי וכלכלי ולאפשר את החזרת גיברלטר, הכוונת גרמניה לספח לפחות אחד מהאיים הקנריים. למעשה, אמר, כי הוא מעדיף לגרמניה את כל האיים הקנריים, אך מתוך נדיבותו ייקח רק אי אחד. בנוסף דרש: לאפשר לגרמניה בסיסי אוויריים וימיים במרוקו הספרדית, עם זכויות חוץ-טריטוריאליות; שחברות גרמניות יקבלו שליטה על המכרות במרוקו הספרדית; ולבסוף רצה ריבנטרופ הסכם כלכלי שיהפוך את ספרד למושבה כלכלית של גרמניה.
סראנו סוניר בעל העמדה האוהדת כלפי הציר, ציפה שהגרמנים יתייחסו לספרד כבעלת ברית שווה. הוא הזדעזע לגלות שהם רואים בה קצת יותר ממדינת לווין. במהלך ביקוריו בברלין, סראנו סוניר החל לשקול מחדש את כדאיות הצטרפותה של ספרד למלחמה. החלטה זו הוכרעה לבסוף על ידי פרנקו, שהיה להוט להיכנס למלחמה בהקדם האפשרי לצד מדינות הציר, לפני תבוסת בריטניה[1]. פרנקו, במכתביו לסראנו סוניר, שיבח את היטלר כמדינאי חכם, וביטל את דרישותיו של ריבנטרופ כאדם שלא מצליח להעריך כראוי את מה שיש לספרד להציע לציר.
מהלך הפגישה
בפגישה השתתפו גם שרי החוץ רמון סראנו סונייר מספרד הפרנקואיסטית ויואכים פון ריבנטרופ מגרמניה הנאצית. מטרת הפגישה הייתה לנסות לפתור חילוקי דעות על התנאים להצטרפות ספרד למדינות הציר במלחמה נגד האימפריה הבריטית, שהתפתחה למלחמת העולם השנייה.
היטלר שאף לנתק את בריטניה מהים התיכון באמצעות חסימת מצר גיברלטר. אולם לאחר מלחמת האזרחים בספרד, המדינה הספרדית נחלשה מאוד, ופרנקו לא שש להשתתף במלחמה נוספת. לאור זאת הציג בפני היטלר דרישות גבוהות במשא ומתן, בתמורה למעורבות מועטה יחסית בלחימה[2]. לאחר שבע שעות שיחה, הדרישות הספרדיות נראו סחטניות בעיני היטלר: מסירת גיברלטר לאחר התבוסה הבריטית; ויתור על מרוקו הצרפתית וחלק מאלג'יריה הצרפתית; איחוד קמרון הצרפתית עם המושבה הספרדית גינאה; ואספקה גרמנית של מזון, דלק ונשק כדי להקל על המצב הכלכלי והצבאי הקריטי שעמד בפני ספרד לאחר מלחמת האזרחים שעברה. בנוסף, היטלר לא רצה לפגוע ביציבות המשטר בצרפת של וישי, בראשה עמד גיבור מלחמת העולם הראשונה, מרשל אנרי פיליפ פטן, ולכן לא נענה לדרישותיו של פרנקו.
התוצאה הקונקרטית היחידה הייתה חתימה על הסכם סודי לפיו פרנקו היה מחויב להיכנס למלחמה במועד שיבחר, והיטלר נתן רק ערבויות מעורפלות שספרד תקבל "שטחים באפריקה". כמה ימים לאחר מכן בגרמניה, היטלר אמר למוסוליני, "אני מעדיף לעקור שלוש או ארבע משיניי מאשר לדבר שוב עם האיש הזה!"[3]. קיימת מחלוקת היסטוריים בשאלה האם פרנקו ניסה למקסם את הישגיו במשא ומתן, כשדרש מהיטלר יותר מדי עבור כניסת ספרד למלחמה, או אם מלכתחילה דרש יותר כדי להימנע מהצטרפות למלחמה[4].
הפרוטוקול הסודי
במהלך הפגישה שקיימו שרי החוץ הם הסכימו לערוך פרוטוקול סודי. הגרמנים הציגו טיוטה, אבל סראנו סונייר ופרנקו הכינו הצעה חדשה בין שתיים לשלוש לפנות בוקר בארמון אייטה בסן סבסטיאן, לשם חזרו לאחר הפגישה. הטקסט נלקח לאנדיי על ידי שגריר ספרד בגרמניה, גנרל אוגניו אספינוסה דה לוס מונטרוס, אף על פי שהתיקונים שהוכנסו לטקסט הגרמני לא התקבלו על ידי ריבנטרופ, שסראנו סונייר הסתיר מפרנקו. הפרוטוקול חייב את ספרד להצטרף למדינות ציר בתאריך "שייקבע בהסכמה משותפת של שלוש המעצמות", אך לאחר שיושלמו ההכנות הצבאיות, מה שבפועל גרם לכך שפרנקו יהיה זה שיחליט מתי ייכנס למלחמה. היטלר מצדו הבטיח הבטחה נחרצת לגבי גיברלטר אך היה מאוד מעורפל לגבי קבלת התביעות הספרדיות בצפון אפריקה. שלושה עותקים של הפרוטוקול הסודי הגיעו למדריד ב-9 בנובמבר ונחתמו על ידי סראנו סונר, שהחזיר את העותקים הגרמניים והאיטלקיים באמצעות שליח מיוחד. שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס כתב ביומנו: " לפיהרר אין דעה טובה על ספרד ופרנקו. מהומה רבה על כלום. שום דבר מוצק. בכל מקרה, הם בכלל לא מוכנים למלחמה. הם אידלגוים של אימפריה שכבר לא קיימת. מצד שני, צרפת זה עניין אחר. בעוד שפרנקו היה מאוד לא בטוח בעצמו, פטן נראה בטוח ואסוף".
בזכות פרוטוקל זה, הפגישה לא הייתה כישלון מוחלט, והיטלר הצליח לסיים עם הבטחה ספרדית לכניסה למלחמה תחת פיקודו. אילו היטלר היה מפעיל לחץ תקיף על ספרד, ניתן להניח שבמוקדם או במאוחר הוא היה מביא להצטרפותה למלחמה לצד מדינות הציר. אבל, עסוק בעניינים דחופים יותר, שינה היטלר את תוכניותיו. גם בהתחשב בכך שאגן הים התיכון לא היה אזור בעל חשיבות רבה להתפשטות מצד הרייך השלישי, והיטלר היה צריך להימנע מחיכוכים בין צרפת של וישי לאיטליה הפשיסטית בצפון אפריקה. התרחיש במזרח אירופה לעומת זאת היה שונה. שם כבר היו לגרמניה בעלות ברית (הונגריה, רומניה, סלובקיה) שייאלצו לשתף פעולה עם הרייך השלישי במקרה של הרחבת הלחימה אל הבלקן או לברית המועצות, הלחץ ממנו ספרד הייתה פטורה, בזכות ריחוקה הגאוגרפי.
העותק הספרדי של הפרוטוקול הסודי הושמד, ככל הנראה לאחר 1945. היה חשש שכך עלה בגורלו גם של העותק הגרמני, אולם הוא התגלה לבסוף ב-1960 על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Preston, Paul "Franco and Hitler: The Myth of Hendaye 1940" pages 1-16 from Contemporary European History, Volume 1, Issue # 1, March 1992 page 5.
- ^ סטיוארט כהן, היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 כרך ג' (עמ' 90), האוניברסיטה הפתוחה, 1998
- ^ Was Spain Neutral or a Nazi Ally in World War Two?, History is Now Magazine | Modern International and American history, בספטמבר 2016 (באנגלית)
- ^ Eder, Richard. "Germany's ambivalent ally". Boston.com.
