פורטל:החלב/מאמר נבחר/רשימה
מאמרים נבחרים
לעריכת קטע מסוים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
שתיית חלב בגלל חשש תערובת חלב שנחלב בשבת - הרב אברהם שלזינגר, מפקח בד"צ ועדת מהדרין תנובה
האם כשנמצאים במקום בו יש חלב שאיננו מהדרין בגלל חשש תערובת חלב שנחלב בשבת באיסור האם יש עניין להימנע משימוש בו או שבמצב כזה אפשר לשתותו לכתחילה? מה הדין כשמציעים לישיבות תרומות של מוצרי חלב בכשרות רגילה?
ראשית נביא את העובדות. רוב החליבה בשבת ברפתות בארץ נעשית בהיתר על ידי גוי ולא על ידי ישראל. ישנם רפתות מועטות שיש שם חולבים יהודים שלצערנו חולבים בשבת כמו בימות החול. מכיוון שבד"צ ועדת מהדרין תנובה לא מקבל חלב כמהדרין ממקומות בהן החליבה נעשית ללא השגחה גם אם החליבה נעשית ע"י נכרים וחלב המקומות הללו מופנה לכשרות רגילה הרי שבפועל חלק גדול מהחלב בכשרות רגילה הינו למעשה חלב שנחלב בשבת בהיתר.
גם לגבי החלב שנחלב באיסור נפסק בשולחן ערוך שחלב זה מותר במוצאי שבת (או"ח סי' שיח סעי' א) "המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), במזיד- אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד. ובשוגג – אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד". המשנה ברורה שם (ס"ק ה') כתב, שבמוצאי שבת החלב מותר גם למי שהמלאכה האסורה נעשית עבורו. והחלב אסור עולמית רק למי שחלב בעצמו באיסור.
למהדרין אנו חוששים לדעת הכתב סופר, שכל ההיתר להשתמש בדבר במוצאי שבת למי שהמלאכה נעשתה עבורו, הוא דווקא כשאירע הדבר במקרה. אולם כשהדבר נעשה בקביעות, קנסו חכמים את מי שנעשתה המלאכה בשבילו, ואסור לו ליהנות מהמלאכה, כפי שאסור למי שעשה את המלאכה. לכן מכיוון שיש מהפוסקים שסוברים שהחלב נאסר גם לאחרים כאשר יודעים בוודאות שיש לפנינו חלב שנחלב באיסור, ודאי שיש להימנע מלשתות חלב זה. אך כאשר יש לנו ספק אם החלב נחלב בשבת באיסור, ניתן להקל ולשתות חלב זה.
2
כשרות מי גבינה ומוצרים המופקים מהם - הרב דוב לנדאו, חבר בד״צ ועדת מהדרין
במפעלים שונים בארץ ובעולם מקובל לאסוף את המים המופרשים בעת עשיית הגבינות, ולהפיק מהם אבקת חלבוני מי גבינה ואבקת לקטוז שהוא סוכר החלב. חלבוני מי גבינה אלו מגיעים למוצרי מזון שונים – תחליפי חלב תינוקות, שוקולד, גלידות, לפתנים, יי"ש, תרופות וויטמינים, ועוד. בעבר הם נמצאו גם בנקניקיות פרווה! להלן נבחן מהו המעמד ההלכתי של אותם מים ותוצרתם;
האם הם מותרים בשתייה ואכילה? האם יש חילוק בין בני אשכנז ובני ספרד? ואם הם מותרים – האם הם חלביים או שמא הם פרווה ומותר להשתמש בהם בנקניק פרווה ,האם מותר לשתות בסעודה בשרית יי"ש העשוי ממי חלב אלו והאם מותר לקחת כדור הומאופתי המכיל חלבונים אלו במהלך סעודה בשרית או מיד לאחריה?
א. מי גבינה נחשבים למשקה אך לא נחשבים לחלב
משקה מכשיר כל מאכל לקבלת טומאה. כלומר, אם מאכל כלשהו הורטב על ידי משקה ולאחר מכן נגעה בו טומאה – הוא נטמא, ובלא שמשקה יבוא עליו – אינו נטמא אף אם טומאה נגעה בו. ולא כל משקה אמרו אלא שבעה משקין בלבד המנויים במשנה מכשירין (פ"ו מ"ד): הטל ומים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים. רש"י במס' חולין קיד מביא את המקור לכך שחלב נחשב למשקה מסיסרא, שביקש מיעל שתשקהו מים והכתוב מעיד"…ותפתח את נאוד החלב ותשקהו…" (שופטים ד, יט).
לגבי הכשרה לקבל טומאה מפורש במשנה (שם ו, ה ובפירוש המשנה לרמב"ם), שמי הגבינהנחשבים למשקה כחלב. אלא שלא כך הם פני הדברים כאשר אנו באים לדון באיסור בשר בחלב. בתוספתא חולין (פ"ח הלכה ג') נאמר: המבשל בשר במי חלב – פטור. ובגמ' (קיד.) אמרו "מסייע ליה לריש לקיש דתנן (מכשירין פ"ו מ"ה) מי חלב כחלב. אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים, אבל לעניין בישול בשר בחלב – מי חלב אינו כחלב". ודייקו בעלי התוספות, שאין הכוונה שאין בכלל איסור לבשל בשר במי חלב אלא שאין לוקים עליו מדאורייתא, שהרי בגמ' (קיא, ב) מובא שאסור לאכול כותח העשוי ממי חלב יחד עם בשר. וכ"ה בריטב"א.
הרא"ש (סי' נ"א) הביא את דברי התוס', והוסיף: ואני אומר דנסיובי דחלבא אסור מדאורייתא, ומי חלב דפטור היינו שהוציאו ממנו כל האוכל דאחר שעשו הגבינה מבשלין החלב (מי הגבינה) והאוכל צף למעלה, ולא נשאר בו אלא מים בעלמא, והוא הנקרא מי חלב. כלומר, הרא"ש בא לומר שמי חלב שאמרו שאין לוקין עליו משום בשר בחלב, אין הכוונה למים הראשונים שיוצאים מהחלב בתעשיית הגבינה, אלא המים שנותרו אחר בישול מי הגבינה הראשונים והוציאו מהם את האוכל שעדיין מצוי בהם ולא נותרו אלא מים בעלמא. ופסק הרמ"א בשם ספר איסור והיתר הארוך: מי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמו, ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה.
3
הרב זאב וייטמן - רב תנובה - תגובה למאמרו של הרב דוב לנדאו, חבר בד"צ ועדת מהדרין
ההנחה שמניח הרב דוב לנדאו היא, שאם לא ניתן להפיק ממי הגבינה המשמשים לייצור לקטוז וחלבוני מי גבינה חריצי גבינה, הרי שדינם כמו מימי חלב שהם המים הנשארים לאחר ייצור גבינה ממי הגבינה הראשונים.
גבינת הריקוטה המיוצרת ממי הגבינה בתהליך החמצה ובישול של מי הגבינה, מורכבת מהחלבונים שנותרים במי הגבינה ממעט השומן שנותר ומהלקטוז. הסינון שנעשה במחלבה נועד לסלק שאריות של הגבינה המקורית שנשארו בתוך מי הגבינה ושאריות אלו אינן חלק מהרכיבים הנחוצים לתהליך יצירת גבינת הריקוטה. הדבר היחיד שמוציאים שבמהלך ייצור גבינת הריקוטה הופך להיות חלק מהגבינה הוא השומן שנותר במי הגבינה. המשמעות היא שאם ייצרו כעת מהמים ריקוטה היא תהיה ריקוטה דלת שומן או חסרת שומן. ובכל אופן ברור, שהרכיבים העיקריים מהם מייצרים את גבינת הריקוטה – החלבונים והלקטוז נשארים במי הגבינה והם הם החומרים אותם מפיק המפעל ממי הגבינה ושמיועדים לכל רשימת מוצרי המזון שנמנו בפתח מאמרו של הרב לנדאו.
אשר על כן פשיטא שהמים מהם מייצרים את מוצרי מפעל מי הגבינה – נחשבים למי חלב ולא למימי חלב והם מותרים לכל הדעות ולכל העדות ודין הלקטוז והחלבונים הללו כדין החלב או כדין מי החלב. כל השאלה היא רק לגבי המים הנותרים אחר הוצאת החלבונים והלקטוז, שהם בדרך כלל מים טהורים ללא כל רכיבי חלב.
4
כלי שנבלע בו חלב שנחלב בשבת - הרב יעקב מאיר שטרן, יו"ר בד״צ ועדת מהדרין לשעבר
מחלבה שמפסטרת חלב, ומגיע אליה חלב שנחלב באיסור בשבת – האם מותר לכתחילה לפסטר חלב מהדרין באותו מתקן, שמקודם פיסטרו בו חלב איסור, ולא עבר שום הכשרה, ואפילו לא נפגם ע"י שהות של כ"ד שעות?
בראשית דברנו יש לברר, האם חלב שנחלב באיסור כדי למכרו לאחרים, האם הוא נאסר בשתיה לעולם? בשו"ע או"ח שיח, א: "המבשל בשבת, או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד – אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצ"ש מיד." הא דשרי לאחרים מסיק המגן-אברהם (ס"ק ב), וכן פסק המשנה-ברורה (ס"ק ה), דאפילו למי שנתבשל בשבילו שרי, משום דליכא למיחש דע"י שנתיר לו במוצ"ש מיד, יבוא פעם אחרת לומר לישראל לעשות לו מלאכה. וע"ש דלא דמי לדיני ביטול. אכן זה מיירי בעושה מלאכה במקרה; משא"כ במומר לחלל שבת בקביעות, אז דינו שגם לאחרים שנעשה בעבורם המלאכה במזיד אסור להם לעולם, וכמש"כ בשו"ת כתב-סופר סי' נ.
והיכא שנעשה מלאכה לאחרים שלא ברצונם, תליא בפלוגתת הפוסקים לענין ביטול (שו"ע יו"ד צט,ה). דדעת הרש"ל, וט"ז (שם ס"ק י), פרי-תואר (ס"ק ט) ופרי-מגדים (משב"ז ס"ק י), דאם לא ניחא ליה להמתבטל, אף שהמבטל עשה במזיד, מ"מ שרי ליה, דהו"ל כשוגג. ומאידך, דעת הפרי- חדש (ס"ק יג), יד-יהודה, ערך-השלחן ועוד שנאסר גם לאחרים – ע"ש בדרכי-תשובה ס"ק סז. גם רעק"א הביא בשם שו"ת הריב"ש סי' תצח, דאם ביטל על סתם למי שירצה לקנות, הרי הוא כמו שנעשה בשבילם ביחוד, ואסור לכולם. וציין מזה רעק"א, דמשמע דאף אם מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה, מ"מ אסור, דלא כט"ז – עכ"ד.
5
דין חליבה על ידי המכונה - הרב מרדכי גרוס, יו"ר בד"צ ועדת מהדרין
א. היתר כשהלבשת הצינורות נעשית בשעה שהמכונה אינה פועלת
חילוק מתי מלביש הצינורות לעטינים
הנה באופן שמלביש את הצינורות בשעה שמכונת החליבה כבר פועלת, כתב החזו"א (סי' נ"ה סק"ו ד"ה וכן מותר) "שלבישה זו אינה גרמא אלא מלאכה ממש כיוון דבכוח ראשון כבר נעשה החליבה, וכה"ג חייב על רציחה ג"כ". אך יש להתיר באופן שמכוונים את הפעלת המכונה לשעה מסויימת ע"י שעון ומלבישים את הצינורות [של מכונת החליבה] על עטיני הבהמה לפני השעה שהמכונה מתחילה לפעול, דבכה"ג כתב החזו"א (סי' ל"ח סק"ד) דהלבשת הצינור על עטיני הבהמה נחשבת כגרמא כיון שבשעה שעשה את המעשה שלו, לא נעשתה חליבה, ורק אחרי זמן בעקבות סיבוב השעון נעשית חליבה וכדכתב שם (סק"ב) "דעדיין חסר מעשה של הילוך השעון ונולד כוח שני" ובגרמא מבואר בשו"ע והרמ"א (סי' של"ד סכ"ב) דמותר במקום הפסד. ובענינינו יש לצרף דהוי צער בע"ח (חזו"א שם ד"ה ואם לענין גרמא שע"י שעון).
עדיפות היתר דגרמא מהיתר אמירה לעכו"ם
הנה יש עדיפות בהיתר דגרמא טפי מבהיתר דאמירה לעכו"ם, כיון דבגרמא ישנם הסוברים דאין איסור כלל, משא"כ אמירה לעכו"ם הוא ודאי איסור מדרבנן. וביותר דאף למאי דקיי"ל דאסור, הרי גרמא קל איסורו טפי מאמירה לעכו"ם, דהרי גרמא הותר אף במקום הפסד וכנ"ל, ואמירה לעכו"ם לא הותרה אף במקום הפסד וכמבואר במתני' (שבת דף קכ"א, א) ונפסק בשו"ע (סי' של"ד סכ"ו). ועי' ביאור הגר"א (יו"ד סי' קנ"ז סק"ד) שצריך ליתן כל אשר לו על שבות דרבנן כאמירה לנכרי.
6
חימום פיצה גבינה בשבת - הרב פינחס לייבוש פדווא, רב דחסידי בעלזא קרית גת, חבר בד״צ ועדת מהדרין
בנידון השאלה האם מותר לחמם פיצה קפואה בשבת על גבי קדירה מלמעלה, והיינו במקום שאין איסור מצד מניח לכתחילה בשבת.
שאלה זו מתחלקת לכמה ענפים, ואפרטם אחד אחד: א. חשש לאיסור בישול הגבינה שבפיצה; ב. חשש איסור המסת גבינה קשה בשבת; ג. חשש לאיסור צלי אחר בישול, שאולי חימום למעלה על גבי הקדירה נקרא צלי.
הנה על תחתית הפיצה שהיא עיסה שנאפתה ונגמר אפייתה, לית דין צריך בושש, דמותר להחם על גבי קדירה מלמעלה כמו דמותר להחם חלה שמוציאים מהמקפיא בשבת. וכל הנדון הוא רק על פירורי הגבינה המפוזרות על גבי הפיצה מלמעלה, והם עדיין לא עברו אפייה ומתחממים יותר משיעור יד סולדת על גבי הקדירה. אך אף שלא עברו אפייה אחר שנעשתה הגבינה והפיצה, מ"מ הגבינה מיוצרת מחלב מפוסטר, והיינו שמבשלים החלב לחום של לפחות 70 מעלות.
לפי המבואר בשו"ע והרמ"א בסי' שי"ח סעי' ט"ו, וכפי הסכמת רוב הפוסקים, בדבר יבש אין בישול אחר בישול, אבל בדבר לח שנצטנן לגמרי יש בו משום בישול אחר בישול. על כן חלב מפוסטר צונן, אף שעבר פיסטור, דחשיב כבישול, אסור להרתיח בשבת, אפי' על גבי קדירה.
7
כשרות מוצרי החלב בשנת שמיטה - הרב דוב לנדאו, חבר בד״צ ועדת מהדרין
בשמיטות האחרונות פועלים אנשים שמצוות השמיטה יקרה לליבם לנסות לצמצם את הזריעה שנעשית בארץ בשנת השמיטה לצורך מאכל הבהמות והעופות. בין השאר הועלתה גם הטענה שיש איסור הלכתי לשתות חלב מפרות שאוכלות ספיחי שביעית. בשאלה זו יעסקו הדברים שלהלן – האמנם יש חשש איסור בצריכת מוצרי חלב מחלב שנחלב מפרות שהאביסו אותן בספיחין, ויותר מכך, האם יש חשש איסור באכילת עופות שהואבסו בספיחין או באכילת ביצים שהוטלו מאותם עופות, שהואבסו בספיחין.
תרכובת מאכל הבהמות
מנת אוכל יומית של פרה חולבת מכילה שני סוגי מזונות, מזון גס ומזון מרוכז. המזון הגס מכיל תחמיץ שחת קש וכו'. והמזון המרוכז מכיל גרעינים שונים כגון: תירס, חיטה, גלוטן, סובין וכופתאות שונות המורכבות מרכיבים שונים. התחמיץ עשוי מחיטה או מתירס או מסורגום או גידול ירוק אחר כאשר בירק ממנו מיוצר התחמיץ יש מעט מאד גרעינים. הירק נכבש ע"י טרקטור עד שלא יהיה בבור התחמיץ כיסי אויר, מוסיפים חומר משמר, מכסים את הבור בו נכבש הירק בניילון שמונחים עליו צמיגים, הירק תוסס ומגיע למצב בו ניתן לשמור אותו לתקופה ארוכה כשלאחר מספר שבועות כבר ניתן להאכיל איתו את הפרות.
במזון המרוכז, כאמור, ישנם גרגירים שונים, וכופתאות העשויות מכוספה, שהוא מוצר לואי לאחר עצירת השמן מתוך גידולים שונים, כגון שומשום, חמניות, תירס, סויה או מפירות וירקות שעובדו בתעשיה.
8
ביצוע ניתוחי בהמות באופן שלא יאסר החלב - הרב מרדכי גרוס, יו"ר בד"צ ועדת מהדרין תנובה
ההתקדמות הטכנולוגית ושמירת מסורת ההלכה בשלימות
א. אין חוששים לטרפות הבהמה בלא שיש ריעותא ב. שינויים ביולוגיים ואנטומיים ג. הבעיות בניתוחים השונים ד. השגחה באמצעות מצלמות ה. חליבה בטכנולוגיה מתחדשת
"ואנשי קודש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב, ל). הווי אומר; הימנעות מאכילת טרפה היא היוצרת מציאות של 'אנשי קודש', כי ענין מאכלות אסורות שייך אצל הקדושה, וכדמצינו שהרמב"ם שיבץ הלכות אלו בחלק 'קדושה'.
א. אין חוששים לטרפות הבהמה בלא שיש ריעותא
אף שהיוצא מן הטרפה (כחלב) אסור, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' פא סעיף א) במקום שאין טעם לחשוש, אזלינן בתר רובא שרוב הבהמות כשרות, ואין לחשוש שמא בהמה מסוימת טרפה היא וחלבה אסור. ואף שיש סרכות רבות וכיו"ב, אין הטרפות מן הדין אלא מחמת חומרות שאינן מעיקר דין־תורה וכמבואר בפר"ח (סי' לט סק"ג) וכ"ה בתבואות שור (סי' לט סק"א) שמעיקר הדין רוב הבהמות כשרות הן, וריבוי הטרפות אינו אלא מחמת הספקות והחומרות, שאין אנו בקיאים בבדיקה בכמה דברים. ואף במחלבה, שיש בה חלב מבהמות רבות, ובתוכם אף טרפה, ויתכן שאין שיעור שישים כנגד החלב האסור, אזלינן בתר רובא והחלב מותר, כמבואר ברמ"א (שם ס"ב) שכשיש שישים בהמות בעדר, אף שהן חיות ולא נבדקו עדיין מטרפות, ויש בהן גם חלב של טרפה, מכל מקום החלב מתבטל בהם, ויסוד העניין כבר התבאר בשו"ת משכנות יעקב שבשונה מן הבשר שיש עליו חזקת איסור, על חלב .הבהמה אין חזקת איסור, ואין לחשוש בו לטרפות כל זמן שאין ריעותא או טעם לחשוש. כשפרה נצרכת לעבור ניתוח, עשוי להיווצר חשש טרפה. על כן, יש לתת את הדעת כיצד להבטיח שלא יגרם לה דבר המטריף, ולא יאסר חלבה מחמת כן.
9
חשש תערובת חלב טריפות - הרב לוי יצחק הלפרין, ראש מכון מדעי טכנולוגי בענייני הלכה
כידוע, לפי הנהוג כיום חולבים את החלב במשקים שיש בכל אחד מהם עשרות או מאות פרות, ובמכוני החליבה מתערב יחד החלב של כולן, ולאחר מכן, במחלבות עצמן, מתערב שוב החלב עם חלב של משקים אחרים, כך שבכל שקית חלב מעורב חלב של פרות רבות. האם יש לחוש בזאת לתערובת של חלב טריפות? והאם יש מקום להחמיר, בשל כך, לצרוך חלב שנחלב מפרה אחת בלבד ולא התערב עם חלב של פרות אחרות?
הנה קיי"ל שחלב של בהמה טריפה אסור, וכמש"נ בשו"ע (יו"ד, סי' פ"א, ס"א), ואפ"ה חלב של בהמה שלא נשחטה ולא נבדקה מותר, ולא חיישינן שמא טריפה היא, דאזלינן בתר רוב בהמות שהן בחזקת כשרות. אלא דאפשר שכל זה רק לגבי חלב שנחלב מבהמה אחת, דאזלינן בתר רובא שרוב הבהמות בחזקת כשרות, ונקטינן שגם בהמה זו היא מן הרוב וחלבה מותר, משא"כ במקום שמערבים יחד חלב של הרבה בהמות, ומבחינה סטטיסטית יש לנו להניח בודאות שבתוך כמות כזו של בהמות ישנן גם כמה שהן טריפות, דמהכ"ת דגם בכה"ג אזלינן בתר רובא לומר על כל בהמה ובהמה בפנ"ע שהיא מן הרוב כשרות, דמאחר שלפי הנתונים הסטטיסטיים בודאי יש בתוך הבהמות הללו גם מן המיעוט טריפות, אולי יש לנו לדון את החלב שמעורב מחלב כולן כחלב שמעורב בו גם חלב טריפות, שצריך ששים של חלב היתר כדי לבטלו, כדין תערובת לח בלח שאפי' מין במינו אינו בטל אלא בששים, וכמש"נ בשו"ע (שם, סי' צ"ח ס"א), וכן נתבאר בשו"ע (שם, סי' פ"א ס"ב) לענין חלב טריפה שנתערב בחלב כשרות שצריך ששים כנגדו כדי לבטלו.
מאחר שודאי שאחוז הטריפות המצוי בבהמות הוא מעבר לאחד מששים, א"כ אם נתייחס לכל כמות הבהמות שמהן מעורב החלב כאילו יש בתוכן גם מיעוט טריפות הרי אין לנו ששים בחלב הכשרות כדי לבטל את חלב הטריפות. נוסף על כך, קיימים נתונים המצביעים על כך שבמקומות מסוימים ששוחטים בהם פרות מבוגרות (ולא עגלים) אחוזי הטריפות עלולים להגיע לסביבות ה- %50 ,דבר שלכאורה יכול להעמיד בספק את ההסתמכות על רוב בהמות כשרות.
10
כשרות החמאה וייצורה - הרב עמרם אדרעי, חבר בד"צ ועדת מהדרין
חמאה וחובצה
החמאה היא שומן החלב שעובד עד להתמצקות ע"י חביצה. בייצור ביתי אפשר להעמיד את החלב לאחר החליבה עד שהשמנת נפרדת וצפה על גבי החלב. בשלב זה, קולטים את השמנת ומנערים אותה עד שהיא נהפכת לחמאה. בייצור תעשייתי מופרד השומן מהחלב ע"י מפרדה, השמנת עוברת פסטור ולאחר מכן חביצה במחבצה תעשייתית.
החביצה היא תהליך בו השומן המפוזר בכדוריות זעירות מתלכד לגוש אחיד באמצעות סיבוב וניעור השמנת בתוך המחבצה שהיא מיכל מסתובב. מי חובצה הם המים המופרשים מהשמנת לאחר הפיכתה לחמאה.
כדי לקבל ק"ג חמאה שמכילה מעל 80 אחוז שומן יש צורך בכ-25 ליטר חלב! חמאה יכולה להשתמר במשך חודשים ארוכים בקירור ובהקפאה.
טעם המתירים והאוסרים
טעם המתירים: חז"ל לא גזרו על חמאה שנעשתה ע"י גוי אלא על חלב בעין ועל גבינות, ולתערובת חלב טמא אין לחוש, שחלב טמא אינו עומד ואי אפשר לעשות ממנו חמאה, ואיסור גבינת גויים הוא מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה וטעם זה לא שייך בחמאה, לפי שאינה צריכה העמדה בעור הקיבה. וכן אין לחוש בחמאה לגילוי.
11
אלכוהול הנעשה ממי חלב - הרב חנוך בלייער, מחבר ספר 'חלב ישראל כהלכתו'
שמעתי לפני כמה שנים, שיש השגחה אחת הנותנת הכשר לאלכוהול המיוצר ממי גבינה, וכותבים עליו שהוא כשר פרווה. ונימוקם עימם, שמי הגבינה עברו תהליך ונשתנו להיות זיעה בעלמא, שאין בה לא טעמו ולא ריחו ולא ממשו של חלב, ועל כן אמרינן פנים חדשות באו לכאן, ונחשב כמאכל חדש שהוא פרווה. ויש לעיין אם נכונים הדברים.
א. אם זיעת המאכל נחשבת כמאכל עצמו
ההקדמה לנידון זה, צריכה להיות בירור בגדר חשיבותה של זיעה ,אם הזיעה נחשבת כמאכל עצמו, או שהיא נחשבת רק כשלב שני מן המאכל (והמאכל – העיקר, נשאר במקומו, והוי כאילו טעם שנפרד מן העיקר). ועוד צריך לברר אם יש לדמות מילתא למילתא, דין זיעה באיסורים לדין זיעה בהלכות ברכות במשקין היוצאין מפירות שנחשבים "זיעה בעלמא". ואבאר: כתב הרא"ש (שו"ת כלל כ' סימן כ"ו) אם מונחת קדירה רותחת מלאה חלב בכירה, והיא למטה מקדירה של בשר, אסורה "כי הזיעה העולה מן האילפס (קדירה) הוא כמו חלב". וכדבריו נפסק בשו"ע (יו"ד סימן צ"ב סעיף ח', וע' שם בפרי מגדים משבצ"ז ס"ק כ"ט ד"ה והנה) דזיעה כממשו, כלומר שזיעה נחשבת כאוכל ממש. ולא מצינו בכל הלכות איסור והיתר, סברא להקל בזיעה יותר מן האוכל גופא (אם לא מכח סיבות צדדיות, כגון במקום פתוח שהזיעה מתפשטת או מחמת שנתקררה).
12
קיטור וכשרות - הרב יוסף מרדכי זילבר, יועץ בד"צ ועדת מהדרין לחומרי גלם
הקיטור הוא הכוח העיקרי המניע את כל הסובב אותנו הן מהצד האנרגטי (כי בדרך כלל רוב רובם של תחנות הכח בעולם המספקות חשמל מונעות ע"י קיטור) והן כספק חום לרוב התעשיות בעולם ובפרט לתעשיית המזון. הקיטור הפך לאחד הנושאים הקובעים את כשרות המזון. וצריך להביאו בחשבון כמדד חשוב ביותר במתן כשרות למפעל או למוצר מזון מסוים. הסיבה לכך היא, משום, שהקיטור נתפס כ"זיעה" המוזכרת במספר מקומות בספרי ההלכה כמשפיעה על כשרות המזון. בשורות הבאות נעמוד על סוגיית הקיטור בתעשיית המזון.
א. זיעה אוסרת
המקור החשוב לקביעה שזיעת איסור אוסרת מאכל כשר, הוא בשו"ע יורה דעה סימן צב סעיף ח, שם נפסק שמחבת רותחת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר – הזיעה עולה ונבלעת בקדירה ואוסרתה. מוסיף שם ה"דגול מרבבה" שגם המחבת המכילה את החלב נאסרת, כי הטעם גם יורד דרך הזיעה מהבשר לחלב. הרמ"א מוסיף, שרק אם הזיעה חמה בדרגת חום שהיד סולדת בה והמחבת מגולה – רק אז עובר הטעם, אבל אם הזיעה אינה חמה מספיק – הטעם לא עובר. לכן, מוסיף הרמ"א, נהגו לעשן בשר מעל "קדירות של חלב", כי האדים לא חמים. המסקנה העולה מסעיף הזה, שבמצבים מסויימים "זיעה" מעבירה טעם. אבל כתוב ברמ"א ש"אם המחבת מכוסה הכל שרי". לעומת זאת, ביו"ד סימן קח סעיף ב כותב המחבר, לגבי דין "ריחא מילתא" שמותר לבשל בשר איסור ובשר היתר בקדירות נפרדות בתנור אחד אפילו ש"פיו סתום". והרמ"א במקום אוסר אלא אם הקדירה מכוסה או בתנור פתוח.