פורמולה 1 עונת 2007
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך התחלה | 18 במרץ 2007 |
| תאריך סיום | 21 באוקטובר 2007 |
| מספר עונה | 58 |
| מספר מרוצים בעונה | 17 |
| זוכה באליפות הנהגים | קימי רייקונן |
| נקודות הנהג הזוכה | 110 |
| זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
| נקודות היצרן הזוכה | 204 |
|
→
←
| |
במסגרת פורמולה 1 של שנת 2007 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה בפעם הראשונה הפיני קימי רייקונן ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי, קבוצתו של רייקונן.
עונה זו שנחשבה תחילה כעונה פחות מעניינת בגלל פרישתו מנהיגה של מיכאל שומאכר הפכה להיות לאחת מהעונות המתוחות והדרמטיות ביותר בתולדות הענף. לפני תחילת המרוץ האחרון, שלושה נהגים עדיין היו יכולים לזכות באליפות, והזוכה הוא זה שהיה בעל הסיכויים הפחותים ביותר בפתיחת המרוץ.
תחילת האליפות הציגה את הכוכב העולה לואיס המילטון נהג בריטי צעיר, הצעיר ביותר שנהג אי פעם בפורמולה 1, בגיל 22. לואיס שנחשב לבעל פוטנציאל גדול לעתיד הוכיח את בגרותו כבר בתחילת הדרך. הוא הצליח לעלות לפודיום (כלומר, בין שלושת הראשונים) כבר במרוצו הראשון ובעצם, עשה זאת בכל תשעת המרוצים הראשונים. הוא היה גם לנהג ה"רוקי" (נהג שנה ראשונה) הראשון שניצח במרוץ. מאמצע העונה, הוביל המילטון את טבלת הדירוג. לאחר 11 מרוצים, היה רייקונן בפיגור של 26 נקודות אליפות יחסית להמילטון. אולם במרוץ הלפני אחרון, כאשר יכול היה המילטון להבטיח את האליפות, הוא ביצע טעות ופרש. במרוץ האחרון, זינק מהמקום השני, אך בשל טעות נהיגה ותקלה טכנית, סיים את המרוץ במקום השביעי והפסיד את האליפות. אלונסו סיים שלישי ובעקבות ניצחונו של רייקונן במרוץ, הפסיד גם הוא את האליפות. רייקונן סיים את האליפות עם נקודה אחת יותר מאשר אלונסו והמילטון. גם בתום המרוץ לא הסתיימה הדרמה, שכן מספר שעות לאחר סיום המרוץ, נבדק חשד כי קבוצות ויליאמס וסאובר-ב.מ.וו השתמשו בטכניקות קירור דלק אסורות. נהגים של קבוצות אלו תפסו את מקומות 4, 5 ו-6 במרוץ הסיום, ואם היו נפסלים, הרי שהמילטון היה מקודם למקום החמישי וזוכה בכך באליפות. לאחר יממה, הודיעה ה-הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) שהקבוצות נוקו מהחשד.
במהלך העונה התגלתה יריבות גדולה בין פרננדו אלונסו, אלוף העולם בשנתיים הקודמות שעבר לקבוצת מקלארן לבין המילטון, חברו לקבוצה. אלונסו ראה את עצמו כנהג הבכיר של הקבוצה, אך הצלחתו של המילטון טרפה את הקלפים ומתיחות גדולה שררה בין השניים מאמצע העונה.
בנוסף לכל זאת, התפוצצה גם שערוריית ריגול חמורה כאשר הסתבר כי מהנדס בכיר בפרארי העביר את כל הספר הטכני של המכונית לידי קבוצת מקלארן. מקלארן נענשה בקנס של מאה מיליון דולר, הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף וכן בביטול כל הנקודות שצברה הקבוצה במרוץ לאליפות היצרנים במשך כל העונה. עם זאת, לא נפסלו נהגיה.
בכל המרוצים במהלך העונה, ניצחו ארבעה נהגים בלבד: רייקונן, המילטון, אלונסו ומאסה. הם נהגו עבור קבוצות פרארי ומקלארן בלבד.
גם על ידי הנהג הצעיר סבסטיאן פטל נשברו שני שיאים חדשים: הוא היה לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בנקודת אליפות (מקום שמיני בגרנד פרי האמריקאי בגיל 19, 11 חודשים ו-14 יום) וכן לנהג הצעיר ביותר שהוביל במהלך מרוץ (למשך 3 הקפות בגרנד פרי היפני בגיל 20, חודשיים ו-27 יום).
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- הגבלת המהירות ב"סטנד" ל-80 קמ"ש בלבד.
- יצרן יחיד של צמיגים לכל הקבוצות - ברידג'סטון, עד לשנת 2010 לפחות.
- ארבעה סוגי צמיגים: "יבש קשה", "יבש רך", "ביניים", ו-"רטוב". כל קבוצה חייבת להשתמש במהלך המרוץ בשני סוגי הצמיגים היבשים, אלא אם מזג האוויר הצדיק שימוש באחד מצמיגי הגשם.
- הגבלות חדשות נוספות על השימוש בסוגי הצמיגים ומספרם במהלך סוף שבוע שלם.
- אישור לכל קבוצה להשתמש בעד 6 נהגים שונים בזמן מיקצי האימון של יום ששי, אך לא יאושרו יותר משתי מכוניות על המסלול בכל רגע נתון לכל קבוצה.
- מנועי עונה זו היו חייבים להיות זהים למנועי עונת 2006, למעט מספר שינויים מותרים קטן. כל קבוצה הפקידה מנוע אחד ברשויות ה-FIA להשוואה עבור הבדיקות שנערכו לאחר מכן.
- צבע תפסן המצלמה ברכב הראשי בכל קבוצה יהיה צבוע אדום וברכב השני צבוע בצהוב. דבר זה נועד להקל על הצופים לזהות במי מהנהגים מדובר כשהם רחוקים מהרכב.