פיליפ מולר
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
פיליפ מולר (3 בינואר 1922 - 9 בנובמבר 2013) היה יהודי סלובקי, ניצול השואה, מאחרוני עובדי הכפייה ביחידת הזונדרקומנדו באושוויץ, מחנה ההשמדה הגדול והפעיל ביותר במלחמת העולם השנייה והשואה. חזה במו עיניו בתהליך השמדת היהודים במחנה, שרד את תלאות המחנה וכתב ספר עדות מרכזי העוסק בשואה – "עד ראייה באושוויץ - שלוש שנים בתאי הגזים".
חייו
מולר נולד בסרד שבצ'כוסלובקיה. באפריל 1942, בהיותו בן עשרים, נשלח למחנה אושוויץ באחד מן הטרנספורטים הראשונים אל המחנה. ניתן לו מספר אסיר 29236, והוא נשלח לעבודות בנייה בקרמטוריום של המחנה ובהתקנת תאי גזים. כחבר ביחידת הזונדרקומנדו (בגרמנית: "יחידה מיוחדת") הוא היה עד "למשפחות, לעיירות ולערי היהודים שנקלטו אל המחנה". הנאצים הורו לו לשרוף את גופות המתים בתנורים. מטלת שריפת הגוויות הייתה הסיבה היחידה לכך שהנאצים הותירו אותו בחיים.
יחידת הזודנרקומנדו של מולר טיפלה במשלוחי אסירים חדשים באופן יום-יומי באזור שכונה "אזור הנקיון". במסגרת תפקידו נהג מולר להבטיח לאסירים כי הם בטוחים וכי לא יאונה להם דבר רע, בעודו מכין את תאי הגזים לפעולה.
לאחר שהיהודים חוסלו בתאי הגזים, הוטל עליו להיכנס לתאי הגזים יחד עם אסירים נוספים, ולמיין את הנרצחים לפי גודל גופם ומשקלם. וזאת על מנת למקסם את כמות הגופות שתישרף בשעה. אחר כך, הוא ויתר חברי הזונדרקומנדו הרימו את הגופות והעמיסו אותן לתוך הקרמטוריום. בגדי הנרצחים נאספו וחוטאו, וכל פריט ערך שנמצא עליהם נלקחו על ידי אנשי האס אס, או נגנב על ידי אחד מן האסירים על מנת לסחור בו תמורת מזון או תרופות.
מולר סיפר כי פעם אחת עלה בידו לאכול עוגה וגבינה שנמצאו בתא גזים לאחר הפעלתו.
עד ראייה
מולר סיפר כי לאחר שהבין שעברה תקופה בת שלוש שנים, בה צפה מדי יום ביומו באלפי אסירים יהודים המוצאים להורג, חשב להתאבד ונכנס לתא גזים בעוד הגז הרעיל מוזרם לתוכו. בספרו, הוא מתאר את מה שאירע כאשר התקרב לתא הרצח: הוא ראה אנשים כפריים ששרו את התקווה ואת ההמנון הלאומי הצ'כי בעודם מוכנסים לתא. הוא הצטרף לקבוצה זו לתוך תא הגזים, ולאחר מספר דקות ניגשה אליו ילדה ודיברה אליו. לפי מולר, אלה היו מילותיה:
"הבנו שבחרת למות איתנו מרצונך החופשי, ובאנו לומר לך שאנחנו חושבים שהחלטתך חסרת-טעם: שכן היא לא עוזרת לאיש...אנחנו חייבים למות, אך לך יש עדיין סיכוי להציל את חייך. עליך לחזור למחנה ולספר לכולם על שעותינו האחרונות. עליך להסביר להם שעליהם לשחרר את עצמם מכל אשליה. עליהם להילחם, זה עדיף מאשר למות כאן בחוסר אונים. יהיה להם יותר קל, כי אין להם ילדים. בנוגע אליך, ייתכן שתשרוד את הטרגדיה הנוראית הזאת ואז יהיה עליך לספר לכולם על שאירע לך (מהדורת שנת 1979, עמוד 113)."
בעקבות חוויה זו החל להאמין שעליו לשרוד על מנת שהוא ושורדים אחרים יוכלו לספר על שאירע במחנה. מולר נותר אסיר ביחידה המיוחדת של אושוויץ עד לחודש ינואר 1945. שחרורו מרדיפת הנאצים הגיע רק בחודש מאי 1945, עם כניעת גרמניה הנאצית ושחרור מחנה מאוטהאוזן.
לאחר המלחמה
מולר העיד לראשונה על זוועות המחנה בהיותו בבית חולים. דבריו נרשמו באוסף עדויות בצ'כית. מולר אף העיד במשפט אושוויץ השני בפרנקפורט שנערך בשנת 1964. כמו כן, היה בין המרואיינים בסרטו הדוקומנטרי של קלוד לנצמן "שואה".
מאז שנת 1969 חי במערב. נפטר ב-9 בנובמבר 2013, בגיל 91.
ראו גם
