פיליפ רוברטס
| לידה |
כוויתה, הודו הבריטית  |
|---|---|
| פטירה |
מזרח סאסקס, בריטניה  |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1926–1949 (כ־23 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-11 מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מסדר האמבט (עמית) אות השירות המצוין הצלב הצבאי צלב המלחמה | |
ג'ורג' פיליפ בראדלי רוברטס (באנגלית: George Philip Bradley Roberts; 5 בנובמבר 1906 - 5 בנובמבר 1997), הידוע יותר בכינוי "פיפ", היה קצין בכיר בצבא הבריטי, שהצטיין בשירותו במלחמת העולם השנייה בכלל, ובמיוחד כמפקד דיוויזיית השריון ה-11 (שכונתה "השור השחור") לאורך כל המערכה בצפון מערב אירופה מיוני 1944 ועד יום הניצחון באירופה במאי 1945.
ביוגרפיה
ראשית חייו
רוברטס נולד בכוויתה, הודו הבריטית ב-5 בנובמבר 1906, בנו של קצין צבא בריטי, והתחנך במכללת מרלבורו ומכללה הצבאית המלכותית בסנדהורסט.
רוברטס התגייס לקורפוס הטנקים המלכותי (לימים רגימנט הטנקים המלכותי) של הצבא הבריטי בשנת 1926.[1] הוא הועבר למצרים עם הגדוד שלו משנת 1928 עד 1931, ובמהלכו הועלה לדרגת לוטננט ב-4 בפברואר 1929.
מלחמת העולם השנייה
רוברטס היה מדריך בבית הספר לנהיגה ותחזוקה של טנקים בבובינגטון, דורסט, בין השנים 1933–1937.[1] הוא שוב הוצב במצרים בין השנים 1938 ו-1939. בסוף דצמבר 1938 הוא שימש כשליש רגימנט הטנקים המלכותי ה-6, תפקיד בו היה עדיין בפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. ביולי 1942 פיקד על חטיבת השריון ה-22, אותה הוביל בקרב עלם חלפה ובקרב אל-עלמיין השני, לפני שהועבר באמצע מרץ 1943 לפקד על החטיבה המשוריינת ה-26, שהייתה חלק מדיוויזיית השריון ה-6 בפיקודו של צ'ארלס קייטלי. רוברטס הוביל את החטיבה בשלבים האחרונים של המערכה בתוניסיה עד שכוחות הציר נכנעו באמצע מאי. הוא אוזכר בשדרים ב-15 בדצמבר 1942, וכן הוענק לו עיטור אות השירות המצוין (DSO) ב-28 בינואר 1943.
,_commanding_11th_Armoured_Division,_with_Brigadier_Roscoe_Harvey_of_29th_Armoured_Brigade,_and_a_Sherman_command_tank,_Normandy,_15_August_1944._B9184.jpg)
ביוני 1943 מסר רוברטס את חטיבת השריון ה-26 לידי בריגדיר ריצ'רד הול ונשלח בחזרה לבריטניה, שם פיקד במשך כחצי שנה על חטיבת השריון ה-30, שהייתה חלק מדיוויזיית השריון ה-79 של פרסי הוברט.[1] כעת, כשהוא מוכר כמומחה בלוחמה משוריינת, הועלה רוברטס, שהיה רק בן 37, לדרגת מייג'ור גנרל ב-6 בדצמבר 1943 והפך למפקד דיוויזיית השריון ה-11 ("השור השחור"), במקומו של ברוקאס בורוז. הוא הוביל את הדיוויזיה בצפון מערב אירופה משנת 1944 עד 1945.
זמן קצר לאחר הפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944, נחתה בנורמנדי הדיוויזיה של רוברטס, שם הייתה מעורבת בלחימה קשה במהלך המערכה בנורמנדי, ובמיוחד במבצע אפסום בסוף יוני, ובאמצע יולי במבצע גודווד. בעקבות התמוטטות הוורמאכט בנורמנדי לאחר קרב פאלז, דיוויזיית השריון ה-11, חצתה את נהר הסן ב-28 באוגוסט, כבשה את אמיין רק שלושה ימים לאחר מכן, והגיעה לאנטוורפן ב-3 בספטמבר, חמש שנים מאז תחילת המלחמה. לאחר שמילאה תפקיד קטן בלבד במבצע מרקט גארדן, הייתה הדיוויזיה מעורבת בקרב הבליטה ובמבצע וריטבל בפברואר – מרץ 1945. האוגדה חצתה את נהר הריין בסוף מרץ והשתתפה בפלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה, בתהליך שחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן באמצע אפריל ונכנסה לליבק בתחילת מאי. יום הניצחון באירופה בא זמן קצר לאחר מכן. רוברטס קיבל את תואר עמית במסדר האמבט ב-1 בפברואר 1945, ואוזכר בשדרים ב-9 באוגוסט 1945.
לאחר המלחמה
רוברטס ניסה ללא הצלחה להיבחר כמועמד המפלגה השמרנית של ווימבלדון בבחירות הכלליות ביולי 1945.
רוברטס מונה למפקד דיוויזיית השריון ה-7 בשנת 1947,[1] ולאחר מכן התמנה למנהל חיל השריון המלכותי ופרש מהצבא הבריטי ב-11 בספטמבר 1949. ספרו מהמדבר לאיים הבלטיים הוא תיאור של כל קרבות המלחמה שלו. ב-5 בנובמבר 1997 הוא מת במזרח סאסקס, אנגליה, והוא בן 91 שנים בדיוק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "British Army officer histories". Unit Histories. נבדק ב-2017-10-30.
