פינגר פוד
| מאכלים | |
|---|---|
| אופן הגשה | מתאבן, מנה ראשונה, חטיף |
| מרכיבים עיקריים | ירקות, כריכונים, מאפים, פטיפורים, טארטלטים |
פינגר פוד (באנגלית: Finger Food או: אוכל קטן) הוא מזון, שנועד לאכול ישירות באמצעות הידיים, בניגוד למזון שנאכל בסכין ומזלג, כף, מקלות אכילה, או סוגים אחרים של סכו"ם[1].
נהוג להגיש פינגר פוד במגשי אירוח במסגרת אירועים שונים. מגשים אלו יכולים להיות מבוססים על ירקות, כריכונים ומאפים, קינוחים כמו פטיפורים, טארטלטים ועוד[2].
בתרבויות רבות יש סוגי מאכלים שונים שנאכלים ללא שימוש באמצעים אחרים מלבד הידיים; לדוגמה, במטבח האתיופי המאכל המסורתי נאכל על ידי גלגול של מאכלים שונים בתוך לחם אנג'רה[3].
מזונות הנחשבים כמאכלי רחוב הם לעיתים קרובות, אם כי לא תמיד, פינגר פוד.
היסטוריה
באמריקה
בשנת 1920, לאחר פרסום חוק וולסטד ובעקבותיו תחילתה של תקופת היובש, אלו שהתנגדו לחוקים רצו למחות ושתו בסתר משקאות חריפים. מכיוון שנאסר על שתייה בברים ובבתי ביסטרו, הוקמו מקומות שנקראו ספיק איזי שמכרו באופן בלתי חוקי משקאות חריפים. כדי לא לתת ללקוחות להתפנק יותר מידי ובכך לחשוף את המקומות האלו, הקפידו באותם המקומות לספק ללקוחות כמות קטנה של אוכל לאורך כל הלילה. נהגו להגיש שם מנות קטנות, למשל כריכים שונים ופטריות ממולאות, שהיו אפשרויות טובות מבחינת מזון מאחר שהם התאימו לאחיזה ביד אחת בעוד היד השנייה אוחזת בכוס משקה אלכוהולי. בנוסף, אנשים רבים אהבו לערוך התכנסויות פרטיות עם אלכוהול בביתם וגם מסיבות קוקטיילים הפכו לפופולריות יותר לאחר פרסום החוק. גם במסיבות אלו מנות קטנות וחטיפים שניתן להחזיק ביד נהיו נפוצים[4]. לאחר מכן, במסיבות ובמסעדות פותחו סוגים רבים נוספים של פינגר פוד.
באירופה
על פי האגדה, ג'ון מונטגיו, הרוזן הרביעי מסנדוויץ' (John Montagu) – הרוזן האנגלי שבעקבות אגדה עליו נקרא הכריך סנדוויץ', היה מהמר מכור. יום אחד בשנת 1762, הוא הימר במשך 24 שעות והרגיש רעב, אבל הוא לא רצה להניח את הקלפים שלו כדי לפנות את ידיו לאכול. ואז, הוא ביקש מהשף להכין משהו שהוא יכול לאכול ביד אחת כדי שיוכל להמשיך לשחק בקלפים. השף מיהר לענות על בקשתו של הרוזן ותחב פרוסות של בשר בין שתי פרוסות של לחם, וכך בעצם נוצר מה שהפך לכריך הראשון[5].
בצרפת, מאמצע המאה ה–18, פינגר פוד היה פופולרי ונקרא Canapés. פירוש השם הצרפתי הוא "ספה", והמשמעות היא שמדובר היה במאכלים שאין צורך לקום מן הספה על מנת לאכול מהם. אותם מגשי פינגר פוד אז כללו בעיקר כריכונים המבוססים על לחם שחור מטוגן או אפוי בליווי ממרח ממגוון קטן יחסית של ממרחים שהיו נהוגים באותה תקופה[2].
ברוסיה
זקוסקי (בתרגום מילולי ובלשון רבים "נגיסות קטנות") הוא מנהג רוסי של ליווי שתיית אלכוהול בצלחות קטנות של מתאבנים / פינגר פוד.
החל מהמאה ה-16 נהוג היה ברוסיה ובשוודיה לשתות משקאות חריפים, למשל וודקה בליווי של לחם, חמאה ודגים מליחים. ברוסיה חלה התפתחות במאה ה-18 שאופיינה בשינויים גדולים בהרגלי התזונה שם, בעיקר בקרב האליטה הרוסית. תחת שלטונם של הצארים: פיוטר הגדול ויקטרינה השנייה, בני האצולה ברוסיה החלו להיחשף לחומרי גלם ולטכניקות חדשות שהובאו מארצות שנכבשו על ידי האימפריה הרוסית. טבחים ממוצא הולנדי, גרמני, שוודי וצרפתי שהגיעו לעבוד במטבחי הארמונות בתקופה זו, הביאו עימם שימוש אחר וחומרי גלם ששיכללו ועידנו את הקולינאריה הרוסית. בסעודות רשמיות וקבלות פנים באותה תקופה נהוג היה להגיש פינגר פוד, מה שהפך מאוחר יותר לזקוסקי הנהוג כיום[6].
סוגים
בעולם המערבי, פינגר פוד הוא לרוב מתאבנים או פריטים שהם חלק ממנה כלשהי או חלק ממנה עיקרית. בעולם המערבי, דוגמאות לפינגר פוד מקובל הן למשל פשטידות בשר מיניאטוריות, גלילי נקניקיות, נקניקיה על שיפוד, שיפודי גבינה וזיתים, שוקי עוף או כנפי באפלו, ספרינג רול, קישים קטנים, סמוסות, כריכים או מאכלים אחרים המבוססים על מזונות אלו, למשל: סוגי מזונות שונים המוגשים בתוך פיתות או לחמניות, פקורות, פלחי תפוחי אדמה ומנות קטנות נוספות, למשל: כדורי ריזוטו (ארנצ'יני). מאכלים ידועים אחרים הנאכלים בדרך כלל בידיים כוללים המבורגרים, פיצות, צ'יפס, נקניקייה בלחמנייה, פירות ולחמים[7]. יש הרבה סוגי קינוחים, למשל עוגיות, מאפים, גלידות בגביע או ארטיקים אותם נוהגים לאכול עם הידיים, אך למרות זאת הם אינם נחשבים כפינגר פוד. במזרח אסיה אוכלים לעיתים קרובות עם הידיים מאכלים כמו פנקייקס או לחמים שטוחים ( בינג饼) ואוכל רחוב כמו צ'ואן (串, מבוטא גם צ'ואן). מעניין כיצד משתמשים בתרבויות שונות בפינגר פוד לעיתים קרובות בנסיבות מסוימות ובנסיבות אחרות לא נהוג להשתמש בו. לדוגמה, סביב השולחן המשפחתי מקובל להשתמש בידיים כדי לטבול נתח לחם ברוטב הפסטה, אך בישיבה במסעדה מפוארת זה לא נתפס כמתאים[8].
שירות
בהרבה ארצות מערביות ישנם עסקי קייטרינג שמהותם היא אספקה של פינגר פוד לאירועים כגון חתונות, מסיבות אירוסין, ימי הולדת וציון מועדים שונים. במיוחד בחתונות פינגר פוד הופך לפופולרי יותר ויותר מכיוון שמדובר בכיבוד שהוא לרוב פחות יקר שמאפשר גם גמישות רבה יותר עם בחירה מהיצע גדול יחסית מתוך תפריט[9]. מנות ומתאבנים הנחשבים לגורמה כגון ממרח פטה, קוויאר, וכן כריכי תה מתאימים יותר לאירועים רשמיים, ואילו מזונות נפוצים ויומיומיים יותר, למשל פירות חתוכים, מגשי מעדנייה, קרקרים, ועוגיות עדיפים בחגיגות שנחשבות יותר יומיומיות ופחות חגיגיות ורשמיות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פינגר פוד, אליזבת וולף-כהן, מסת"ב 978-1-84215-507-3
- ספר הבישול החיוני לפינגר פוד (מסדרת ספרי הבישול החיוניים), ונדי סטיבן, מסת"ב 978-1-57145-961-9
קישורים חיצוניים
- מי צריך מזלג? מנות קלילות שאוכלים עם הידיים, אפרת ליכטנשטט, Nrg
- הגודל לא קובע: כתבה גדולה על אוכל קטן, יעל גרטי, ynet אוכל
הערות שוליים
- ^ Kay Halsey (1999). Finger Food. Tuttle Publishing. ISBN 962-593-444-8.
- ^ 2.0 2.1 "מאכלי אצבעות" - או "פינגר פוד" באנגלית - מה מקור השם?, באתר כיכר השבת
- ^ J.H. Arrowsmith-Brown (trans.), Prutky's Travels in Ethiopia and other Countries with notes by Richard Pankhurst (London: Hakluyt Society, 1991)
- ^ Avey, Tori (1 בפברואר 2013). "Speakeasies, Sofas, and the History of Finger Foods". PBS.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sockeel, Didier. "Modern vs. Classic Finger Food – How Finger Food has Evolved". Ganache Patisserie.
- ^ פינת אוכל | לנגוס באושר ובזקוסקי, באתר www.haaretz.co.il
- ^ "Finger Food", BBC.co.uk, 11 January 2002
- ^ "FINGERS VS. FORK". Good Housekeeping, 2019. 268.
- ^ Ridgway, Judy (2014). Catering for a Wedding: How to Plan and Prepare a Great Spread. Gardiner Press.
