פסטורליה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
פסטורליה או פסטורלה (באנגלית: Pastoral, בלטינית: pastoralis) הוא אורח-חיים של רועים, ובהשאלה סוגה, סגנון או יצירה באמנות או בספרות אשר מתארים אורח-חיים כפרי, בייחוד באופן אידילי, רומנטי ונוסטלגי, המדגיש שלווה, תום וקרבה אל הטבע.
אטימולוגיה ומונחים
המונח פסטורליה מקורו במילה הלטינית לרועה: Pastor. במחקר מודרני, פסטורליזם (אנגלית: Pastoralism) הוא גידול ורעיית בהמות מבוייתות, ובהקשר זה משמעות המונח "פסטורלי" הוא "של רועים". אך בשימוש מודרני יומיומי כשם תואר, "פסטורלי" בדרך-כלל משמעותו "שליו", ותכופות מתאר מקומות ונופים ציוריים המרוחקים מן הערים הגדולות.
במוסיקה של הבארוק, פסטורלה (Pastorale) היא מלודיה בטרצות מעל תו נמוך חוזר על עצמו, בדרך-כלל במשקל משולש של 6/8, 9/8 או 12/8, המחקה נגינת חמת חלילים איטלקית, ודומה לטרנטלה אך בעלת קצב איטי יותר. פסטורלות מופיעות במוסיקה של דומניקו סקרלטי, יוהאן סבסטיאן באך, ארכאנג'לו קורלי, באופרה וילהלם טל של ג'ואקינו רוסיני, ובפרק השלישי בקונצ'רטו "האביב" מתוך ארבע העונות של ויוואלדי.
יצירות פסטורליות
- אמינטה, מחזה מאת המשורר האיטלקי טורקוואטו טאסו.
- לוח שנת הרועים מאת אדמונד ספנסר: קובץ של 12 שיחות פסטורליות, אחת לכל חודש בשנה, שהשפיע רבות על השירה האליזבתנית.
- הסימפוניה השישית של בטהובן ידועה בכינויה "הפסטורלית".
- פסטורלה אמריקנית: רומן מאת פיליפ רות וסרט קולנוע שנעשה לפיו. השם הוא אירוני שכן חיי הכפר מסתברים כאלימים.
קישורים חיצוניים
