פסיקה (הלכות ריבית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול היצירה היהודית" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!
תחרות 2.jpg
פסיקה
(מקורות עיקריים)
משנה משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ה', משנה ז'
תלמוד בבלי

תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סג עמוד א

תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף עג עמוד א
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ט'
שולחן ערוך

שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג

שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה

בהלכות ריבית, פסיקה משמעה תשלום מראש על מוצר, כאשר המוכר מתחייב לספק את המוצר באותו המחיר ששולם גם אם מחיר השוק בשעת האספקה יהיה יקר יותר.

חכמים אסרו לשלם על מוצר מראש, מלבד באופנים מסויימים, מפני שבמקרה זה נוצרת הלוואה בין הקונה והמוכר, שכן הקונה שילם כסף למוכר ולא קיבל עדיין תמורה, ובמקרה שמחיר המוצר התייקר עד שעת האספקה נמצא שבעד הלוואה זו קיבל הקונה-המלווה חפץ בשווי גבוה יותר מזה ששילם.

בנוסף לכך, אם המכירה היא במחיר זול ממחיר השוק, וסיבת ההוזלה היא מחמת האשראי הגלום בעיסקה זו דהיינו מחמת שהקונה משלם מיד ולא יקבל את המוצר אלא לאחר זמן, אז דבר זה נחשב כאבק ריבית.

כאמור, בתנאים מסויימים מותר לשלם מראש על מוצרים, וכפי שיפורט.

טעם האיסור

מהתורה, איסור ריבית חל רק בעסקאות של הלוואה[1]. עם זאת, מדרבנן הורחב האיסור גם לעסקאות של מכר אם קיים בהן גורם של אשראי[2]. ריבית זו נכללת באיסור אבק ריבית, ולא נחשבת כריבית קצוצה מפני שאינה בדרך הלוואה.

כאשר הקונה משלם על מוצר מראש הדבר נחשב כהלוואה בדרך מכר בין הקונה-המלווה למוכר-הלווה, מפני שהכסף עבר מיד ליד והתמורה לא סופקה עדיין. לכן, אם המוכר יתן תמורה לקונה בעד הקדמת התשלום, הדבר עשוי להחשב כריבית. וכמו שכתוב בגמרא " כללא דריביתא - כל אגר נטר ליה אסור" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סב עמוד ב).

ולכן במקרה שבו המוכר מתחייב לספק את המוצר במחיר של שעת התשלום גם אם מחירו בזמן האספקה יקר יותר, סיבת ההתחייבות היא משום האשראי שהקונה העניק למוכר בכך ששילם את הכסף מראש, וכאשר עלה המחיר והקונה מקבל מוצר יקר יותר ממה ששילם, יש בכך משום איסור ריבית מדרבנן[3].

כמו כן, אם המוכר מכר את החפץ במחיר זול משוויו בגלל שהקונה שילם מראש, מוכח שזוהי תמורה להלוואה שהעמיד הקונה למוכר בתשלום הכסף מראש, ויש בכך משום איסור אבק ריבית[2].

דרכי ההיתר

יצא השער

מוצר שניתן להשיגו בכל מקום במחיר קבוע ("יצא השער" בלשון חכמים), מותר לשלם עליו מראש ולקבלו באותו המחיר גם אם הוא התייקר. טעם ההיתר הוא מפני שהקונה אינו מרוויח מהעיסקה הזו, כי בכסף שהיה בידו הוא היה יכול לקנות את המוצר מיד במחירו המקורי ולהרוויח מההתייקרות של המוצר באותה המידה גם ללא עיסקה זו.

מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואף על פי שאין לו - דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא

סברה נוספת להיתר במקרה זה היא שהמוכר יכול להשיג את החפץ בקלות בכסף שקיבל, ולכן הדבר נחשב כאילו המוצר כבר הגיע לרשות המוכר שהקנה אותו לקונה, וההתייקרות חלה ברשות הקונה[4].

הגבלות בהיתר זה

יציאת השער

בכדי להתיר תשלום מראש, על המחיר להיות קבוע לכל הפחות למשך זמן מסויים. לדעת השולחן ערוך[5]נדרש מחיר יציב למשך מספר שבועות, אך לדעת הרמ"א[6] ניתן להסתפק במחיר שהוא קבוע רק למספר ימים.

ההיתר קיים אך ורק במקרה בו הפסיקה היא במחיר השוק, אך אם התשלום מראש הוא בזול לא ניתן לסמוך על כך שישנו מחיר קבוע, מפני שלא ניתן להשיג כעת את המוצר במחיר זה[7].

פסיקה על חוב

בנוסף, לא הותר לשלם מראש בדבר שיש לו מחיר קבוע אלא במקרה בו הקונה משלם למוכר כסף בעת הקנייה, אך אם הקונה אינו משלם אלא שהוא מנכה זאת מחוב שהמוכר חייב לו, לא ניתן לסמוך על יציאת השער בכדי להתיר פסיקה[8]. הטעם לכך הוא מפני שבמקרה זה לא ניתן לטעון שביד הקונה והמוכר לקנות את המוצר במחירו הנוכחי ולהמתין שיתייקר, כי לא ניתן כאן כסף מזומן מיד ליד. – "דלאו כאיסרו הבא לידו דמי" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סב עמוד ב)

ומכאן שאם הגיע זמן האספקה ואין למוכר את הסחורה הדרושה, וברצונו לפסוק על סחורה אחרת ומתחייב לספק אותה לאחר זמן כפי השער הנוכחי, אם הוא מזכיר את סכום הכסף הדבר אסור מפני שהוא נחשב כפוסק על החוב, אך אם מסכם באופן כללי שיספק סחורה אחרת במקום הסחורה הנוכחית הדבר מותר[9].

שלא ירוויח הקונה

אם הקונה מרוויח דבר מה מהעיסקה, כגון שהמוכר שילם את שכר התיווך במקום הקונה, הדבר אסור. ומאותו הטעם, כל מה שהסחורה רגילה להתחסר משעת הקנייה ועד שעת האספקה, יחסר גם המוכר בשעת האספקה ולא יספק את הסחורה בלא חסרון[10].

יש למוכר

מותר לשלם מראש על מוצר ולקבלו לאחר זמן, אם המוצר נמצא ברשות המוכר[11]. טעם ההיתר הוא מפני שהדבר נחשב כאילו נקנה המוצר לקונה והתייקר ברשותו[12].

ההיתר לשלם מראש הוא רק כנגד אותה הכמות שיש בפועל ביד המוכר, ולא ניתן לסמוך על כך שיש ביד המוכר מעט מאותו המוצר כדי לפסוק על כמות מרובה[13]. זאת בניגוד לאיסור הלוואת סאה בסאה (ע"ע) שהותר ללוות הרבה כנגד מעט שיש ללווה.

אם המוצר היה קיים ברשות המוכר בשעת התשלום די בכך כדי להתיר את התשלום מראש, והמוכר יכול לאכלו לאחר מכן או למוכרו, ואינו צריך לספק את המוצר עצמו שהיה ברשותו בשעת הפסיקה[14].

מה נחשב יש לו

אף אם אין למוכר גישה לסחורה שבידו, כגון שאבד לו המפתח למחסן בו הסחורה נמצאת, הדבר נחשב כמו שיש לו[15]. כמו כן, אם יש לו סחורה מופקדת ביד אחרים הדבר נחשב כעומד ברשותו להתיר לפסוק עליו[16]. אמנם אם אחרים חייבים לו סחורה כזו, אין הדבר נחשב כיש לו להתיר פסיקה בזול[17].

היתר "יש לו" קיים רק במוצרים מוגמרים, אך מוצר שנדרשת להשלמתו שלש מלאכות או יותר אינו נחשב כנמצא ביד המוכר להתיר תשלום מראש[18]. ואם חסרה בו מלאכה אחת או שתיים מותר לפסוק עליו במחיר השוק הזול ביותר אך לא במחיר זול מכך[19].

מוצר שגדל מעצמו

מוצר שהוא קיים אך גדל ומתפתח עוד, כגון צמח קטן שהולך וגדל מותר לשלם עליו מראש ולקבלו לאחר שיגדל, כי הוא נחשב כקנוי לקונה וצומח ברשותו[20]. זאת בתנאי שרגילים למכור אותו גם בקטנותו[21], והקונה נוטל את אותו המוצר עצמו שהיה ביד המוכר[22] .

לעומת זאת אין לפסוק על חלב של בהמה[23], וזאת מפני שאין החלב המועט שנמצא במעיה מתחילה מתרבה אלא שנוסף עליו חלב אחר, שהרי החלב נוסף גם אם ניטל החלב הראשון, וזאת בשונה מצמח שאם יינטל שוב לא יצמח עוד[24].

מכל מקום, מותר לפסוק אף על חלב של בהמה וכיוצא בו באופן שבו הסיכויים להפסיד גדולים ושווים לסיכויי הרווח, כגון שמסכם על מחיר אחיד בין אם יהיה חלב מרובה או מועט[25]. סיבת ההיתר במקרה זה היא שהרווח נגזר מסיכויי ההפסד ולא מהאשראי הכרוך בעיסקה.

דבר שמחירו לא ידוע

מוצר שמחירו מורכב מגורמים רבים שמשתנים, לדעת חלק מהפוסקים[26] מותר לשלם עליו מראש גם אם מחירו עשוי לעלות ולרדת וגם אם אין למוכר את אותו המוצר. טעם ההיתר הוא מפני שאין ניכרת כאן הריבית כי לא ידוע לרבים מה היה עשוי להיות מחירו המקורי ומהי ההוזלה בגלל התשלום מראש.

אחרים מפקפקים בהיתר זה[27], מפני שמכל מקום ידוע לכל שהמחיר הכללי של מוצרים מסוג זה עלה, ולמרות זאת המוכר לא העלה את מחיר המוצר, וזאת בגלל התשלום המוקדם.

שליחות

בתנאים מסויימים ניתן לשלם מראש כסף לסוחר שקונה סחורה במקום הזול ומספק אותה באותו המחיר הזול במקום היוקר, מפני שהוא מוגדר כשליח בלבד ולא כמוכר שקיבל תשלום מוקדם וסיפק סחורה בזול[28].

היתר זה קיים במקרה בו המוכר אינו משתמש כלל בכסף שקיבל לצרכיו, כי אז הוא אינו נחשב כלווה על הכסף[29]. לחילופין, אם המוכר משתמש בכסף הדבר מותר רק אם הקונה מקבל על עצמו אחריות על הסחורה בחזור ממקום היוקר, וגם משלם למוכר שכר טירחה על השליחות[30].

תנאים נוספים

לשון מקח והלוואה

כל תנאי ההיתר אמורים אך ורק כאשר העיסקה היא עסקת מכר, אך בעיסקה שהצדדים מגדירים אותה כהלוואת כסף ופרעון בסחורה בשווי רב יותר, הדבר אסור בכל אופן, גם אם יצא השער ויש לו[31].

סיכום בפירוש לשם ריבית

אף כאשר מתקיימים תנאי ההיתר האמורים, אם מסוכם בין הצדדים בפירוש שההתחייבות למחיר הנמוך גם בעתיד היא בגלל האשראי הטמון בעיסקה, הדבר אסור[32].

אספקת סחורה שונה או כסף

בפסיקה שנעשתה לפי תנאי ההיתר, גם אם עלה מחיר הסחורה מותר למוכר לספק את הסחורה שסוכמה מראש או סחורה אחרת בשווי הנוכחי[33]. עם זאת, אם ברצונו להשיב לקונה כסף כפי השער הנוכחי היקר, נחלקו הראשונים בדינו: לדעת רבנו תם הדבר מותר, אך לדעת הרשב"ם אין היתר לשלם כסף מפני שהדבר נראה כריבית[34].

להלכה, כתב השולחן ערוך[35] שאסור לשלם כסף, ויש מתירים.

פסיקה כשער הגבוה

מותר לפסוק אף באופן שהקונה מרוויח בכל צד שיהיה, דהיינו שמסכמים שאם יעלה מחיר הסחורה יספק אותה המוכר לפי המחיר המקורי הנמוך יותר, ומאידך אם ירד מחיר הסחורה יספק אותה המוכר לפי המחיר החדש הנמוך יותר[36]. טעם ההיתר הוא מפני שגם באופן זה הקונה לא הרוויח מהעיסקה, כי אם הכסף היה בידו היה יכול לקנות את הסחורה כעת בזול[37].

הערות שוליים

  1. ^ בית יוסף יורה דעה סימן קעג
  2. ^ 2.0 2.1 ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קע"ג
  3. ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קע"ה
  4. ^ תוספות בבא מציעא סב: ולמעשה כך היא גם משמעותה הפשוטה של המשנה (ב"מ עב:) "יצא השער פוסקים. אף על פי שאין לזה, יש לזה."
  5. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף א כדעת הרמב"ם והרי"ף.
  6. ^ המפה על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף א וכדעת הרא"ש
  7. ^ משמעות השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף א . וראה שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ז
  8. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קסג, סעיף א
  9. ^ רמ"א בהמפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ו
  10. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ה
  11. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ד וכך מפורש במשנה משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ה', משנה ז' "היה הוא תחילה לקוצרים - פוסק עמו על הגדיש של חיטים...
  12. ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף עב עמוד ב
  13. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ד
  14. ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף סג עמוד א
  15. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ז
  16. ^ שפתי כהן יורה דעה סימן קעג ס"ק יח
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סג עמוד ב ש"אשראי במתא" לא נחשב כיש לו לפסוק בזול. ולענין פסיקה שלא בזול, דעת התורת חיים בב"מ שם שהדבר מותר על סמך זה שחייבים לו סחורה כזו, וכן הביא הרעק"א ביורה דעה סימן קסב בשמו.
  18. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ד וכדעת רב בגמרא תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף עג עמוד א
  19. ^ שפתי כהן יורה דעה ס"ק ז
  20. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ח . וראה שם החילוק שבין דלועים שגדלים מעצמם שהרי אם יטלום לא יגדלו עוד, לבין חלב וגיזה שאם יטלום יבואו חלב וגיזה אחרים תחתיהם
  21. ^ רמ"א בשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין סעיף י בסימן קעה בחלק יורה דעה.שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף י
  22. ^ שפתי כהן שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ח
  23. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ט
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סד עמוד א
  25. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ט
  26. ^ בית יוסף ורמ"א בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ז
  27. ^ ראה טורי זהב ושפתי כהן על השולחן ערוך שם
  28. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף טז וראה דברי הפוסקים שם בהרחבה.
  29. ^ שפתי כהן יורה דעה קעג, ס"ק לא
  30. ^ טורי זהב יורה דעה קעג, סקכ"ו
  31. ^ רמ"א במפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קסב, סעיף ה , טורי זהב שם, שפתי כהן על השולחן ערוך סימן קעג ס"ק טז.
  32. ^ רמ"א בהמפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעג, סעיף ז
  33. ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף סג עמוד א "אמר רבי ינאי: מה לי הן, מה לי דמיהן?""
  34. ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף סג עמוד א
  35. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ו
  36. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעה, סעיף ג
  37. ^ שפתי כהן יורה דעה קעה ס"ק יא בשם הפרישה

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.