פקה האוויסטו
![]() | |||||||
האוויסטו ב-2023 | |||||||
לידה |
23 במרץ 1958 (גיל: 67) הלסינקי | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | פינלנד | ||||||
עיסוק | פוליטיקאי | ||||||
מפלגה | הליגה הירוקה | ||||||
http://www.pekkahaavisto.com/ | |||||||
|
פקה אולאבי האוויסטו (בפינית: Pekka Olavi Haavisto; נולד ב-23 במרץ 1958) הוא פוליטיקאי פיני מטעם הליגה הירוקה, שכיהן כשר החוץ של פינלנד בין השנים 2019 ל-2023.
האוויסטו חזר לפרלמנט הפיני בבחירות במרץ 2007 לאחר היעדרות של 12 שנים, ונבחר מחדש ב-2011, 2015 ו-2019. בין אפריל 1995 לאפריל 1999 הוא היה השר לאיכות הסביבה. באוקטובר 2013 הוא מונה לשר לפיתוח בין-לאומי. הוא גם היה חבר במועצת העיר הלסינקי. האוויסטו הגיע למקום השני בבחירות לנשיאות פינלנד ב-2012, 2018 ו-2024.
ביוגרפיה
לאחר שסיים את בחינת הבגרות של בית הספר התיכון,[1] החל האוויסטו ללמוד מדעי החברה באוניברסיטת הלסינקי. הוא הפסיק את הלימודים לאחר שנה ולא השלים את התואר.[2] בצעירותו הוא בחר לשרת בשירות האזרחי במקום להצטרף לכוחות ההגנה של פינלנד.
על פי דירוג המגזין הפיני Ulkopolitiikka (אנ') בשנת 2009, האוויסטו היה האדם החמישי מפינלנד במידת ההשפעה הבין-לאומית.[3]
האוויסטו כיהן כחבר הפרלמנט של פינלנד בין השנים 1987 - 1995. הוא היה יושב ראש מפלגת הליגה הירוקה מ-1993 עד 1995, כיהן כשר לאיכות הסביבה בממשלתו הראשונה של פאבו ליפונן בין השנים 1995 ל-1999 והיה השר האירופי הראשון שייצג מפלגה ירוקה.[4][5]
בין השנים 1999 ל-2005 עבד האוויסטו עבור האו"ם במשימות שונות. הוא הוביל את קבוצות המחקר של התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) בקוסובו, אפגניסטן, עיראק, ליבריה, הרשות הפלסטינית וסודאן. הוא גם תיאם את חקירת האו"ם על השפעות האורניום המדולל בקוסובו, מונטנגרו, סרביה ובוסניה והרצגובינה.[6][7] האוויסטו גם ייצג את UNEP בחקירת דליפת הציאניד בבאיה מארה ברומניה.[8] ב-2005 הוא מונה לנציג המיוחד של האיחוד האירופי בסודאן, שם השתתף בשיחות השלום בדארפור.[9][10]
בשנים 2007 ו-2011 נבחר האוויסטו מחדש לפרלמנט על ידי מחוז הבחירה של הלסינקי.
התמודדות לנשיאות
ב-2011 היה האוויסטו מועמד הליגה הירוקה בבחירות לנשיאות פינלנד ב-2012. בסיבוב הראשון של הבחירות ב-22 בינואר 2012 הוא הגיע למקום השני עם 18.8% מהקולות. בסיבוב השני ב-5 בפברואר הוא זכה ביותר ממיליון קולות (37.4 אחוזים), והגיע למקום השני אחרי מועמד מפלגת הקואליציה הלאומית, שר האוצר לשעבר סאולי ניניסטה.[11]
בפברואר 2017 הודיע האוויסטו כי יתמודד שוב בבחירות לנשיאות ב-2018.[12] בבחירות הגיע האוויסטו למקום השני עם 12.4 אחוזים מהקולות, בעוד הנשיא ניניסטה ניצח והמשיך לכהונה שנייה.[13]
ביוני 2023 הודיע כי יתמודד גם בבחירות לנשיאות פינלנד ב-2024 כמועמד עצמאי.[14] האוויסטו סיים שני בסיבוב הראשון של ההצבעה שנערך ב-18 בינואר 2024 ומאוחר יותר הפסיד לאלכסנדר סטוב בסיבוב השני ב-11 בפברואר 2024.[15]
פעילות פוליטית
באוקטובר 2018 הודיע יו"ר הליגה הירוקה טוקו אלטו (אנ') כי הוא מתפטר מתפקידו.[16] ההחלטה הובילה לבחירות מיידיות להנהגת המפלגה, במטרה לבחור יו"ר זמני שיוביל את המפלגה לבחירות לפרלמנט ב-2019 ועד לוועידת המפלגה הבאה. האוויסטו הכריז על מועמדותו,[17] וב-4 בנובמבר 2018 הוא ניצח את חברת הפרלמנט אוטי אלנקו-קהילוטו (אנ') בבחירות להנהגת המפלגה והפך ליו"ר זמני.[18] ביוני 2019 התפטר האוויסטו מתפקידו כיו"ר המפלגה. הוא הוחלף על ידי מריה אוהיסלו (אנ').[19]
לאחר שהשיגה את התוצאה הטובה ביותר שלה אי פעם בבחירות הכלליות ב-2019 והצטרפה לקואליציה של ראש הממשלה אנטי רינה, הליגה הירוקה מינתה את האוויסטו לכהן כשר החוץ.[20] בתפקיד זה, הוא עמד בראש ישיבות המועצה לענייני חוץ במהלך הנשיאות של פינלנד במועצת האיחוד האירופי ב-2019. ב-2019 קרא האוויסטו לאיחוד האירופי להגביר את המאמצים לשיפור היחסים עם רוסיה.[21]

בדצמבר 2020 מצאה ועדת המשפט החוקתי של הפרלמנט כי האוויסטו, שדחף להבאת ילדים פינים ממחנה הפליטים אל-האול בצפון סוריה לפינלנד במהירות בסוף 2019, הפר את החוק הפיני בכך שניסה להחליף פקיד במשרד החוץ שסירב לפעול לאחר חילוקי דעות בנוגע להליכי ההחזרה המדויקים. האירועים הודלפו לעיתונות וגרמו למשבר פוליטי.[22] האוויסטו חזר בו מהחלטתו והוועדה הצהירה כי לא מצאה עילה להגיש כתב אישום פלילי נגד שר החוץ, בשל סף ההעמדה לדין הגבוה מהרגיל הנדרש על פי החוקה כלפי שר, אך ציינה כי האוויסטו פעל בניגוד לחוק הממשל ולחוק יחסי החוץ.[23][24] בפרלמנט קיבל האוויסטו תמיכה ברוב של 101 מול 68. החלטתו להחזיר את הפליטים קיבלה את תמיכת הפרלמנט ברוב של 110 מול 79.[25][26]
בפברואר ומרץ 2021, האוויסטו היה תחת חקירה פלילית בגין הפרה לכאורה של קוד הכבישים המהירים בדצמבר 2020. מקורה של התלונה בסרטון שהוקלט על ידי כתב מגזין הרכילות סייסקה (אנ'), שכלל הסבר ולפיו האוויסטו לא עצר בשני מעברי חצייה. התובע שבחן את הווידאו החליט שלא להגיש כתב אישום, בטענה שעבודות בנייה השביתו את המעבר הראשון ויצרו מצב לא ברור בשני.[27]
האוויסטו מונה לשליח המיוחד של האיחוד האירופי לאתיופיה במהלך מלחמת תיגראי. בפברואר 2021 הצהיר כי האלימות והסבל באתיופיה "יצאו משליטה" ועלולים לגרום למשבר פליטים גדול.[28][29] ביוני 2021 הוא תדרך את הפרלמנט האירופי על הסכסוך.[30] האוויסטו הזהיר מפני טיהור אתני אפשרי של התיגראים, וטען כי מנהיגי אתיופיה אמרו בשיחות סגורות כי "הם הולכים למחוק את התיגראים למשך 100 שנה". משרד החוץ האתיופי דחה את דבריו של האוויסטו כ"מגוחכים" ו"סוג של הזיה או מעידה כלשהי בזיכרון".[31] האוויסטו הצהיר כי לביקורת האתיופית לא תהיה השפעה על עבודתו כשגריר והתייחס לדו"ח זכויות האדם של האו"ם על המצב.[32]

ב-2021 היה מעורב בסערה פוליטית, לאחר שנדבק בנגיף קורונה ופגש את ראשת הממשלה, סאנה מרין, שיצאה לאחר מכן לבלות במסיבה, גם אחרי שידעה שהייתה במחיצת חולה קורונה.[33][34]
ב-17 במאי 2022 חתם האוויסטו על בקשתה של פינלנד להצטרף לנאט"ו.[35][36] האוויסטו ביקר בקייב בנובמבר, והצהיר כי "פינלנד מגנה בתוקף את הפלישה הבלתי חוקית של רוסיה לאוקראינה. נמשיך לתמוך באוקראינה כל עוד יהיה צורך בכך".[37]
ב-2025 סירבה ישראל למינויו של האוויסטו כשליח מיוחד של האו"ם לענייני המזרח התיכון, מאחר שהוא נחשב למקורב לאנטוניו גוטרש ומצדד בפתרון שתי המדינות.[38][10]
האוויסטו מכהן גם כחבר במועצת המנהלים של קבוצת המשבר הבין-לאומית (אנ') (ICG),[39] הוא חבר המועצה האירופית ליחסי חוץ (אנ') (ECFR),[40] וכיהן כיו"ר חבר הנאמנים של המכון האירופי לשלום (אנ') (EIP).
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פקה האוויסטו
פקה האוויסטו, ברשת החברתית פייסבוק
פקה האוויסטו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פקה האוויסטו, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
- ↑ Eduskunta - kansanedustajat, www.eduskunta.fi (בפינית)
- ↑ IL kaivoi esiin todistuksen: Tämän verran Haavisto opiskeli, www.iltalehti.fi (בפינית)
- ↑ "Suomalaiset vaikuttajat maailmalla | UP 2/2009" (בפינית). נבדק ב-2025-09-21.
- ↑ Eduskunta - kansanedustajat, www.eduskunta.fi (בפינית)
- ↑ Who is Pekka Haavisto? | Haavisto 2012 | nro. 2, Haavisto 2012 | nro. 2 (ב־)
- ↑ NATO Publications, www.nato.int
- ↑ האו"ם: הסיכון באורניום המדולל - לא משמעותי, באתר הארץ, 13 במרץ 2001
- ↑ UNEP-LED BALKANS TASK FORCE SCIENTISTS BEGIN SAMPLING OF DANUBE RIVER IN WAKE OF ROMANIA CYANIDE SPILL | Meetings Coverage and Press Releases, press.un.org
- ↑ Sudan: EU Special Representative Pekka Haavisto hopeful about peace in Darfur - Sudan | ReliefWeb, reliefweb.int, 2005-09-28 (באנגלית)
- ^ 10.0 10.1 איתמר אייכנר, החרפה ביחסים עם המזכ"ל: בישראל לא קיבלו את מינוי האו"ם למתאם במזרח התיכון, באתר ynet, 6 בינואר 2025
- ↑ Presidential elections: Niinistö, Haavisto headed for second round, News, 2012-01-22 (באנגלית)
- ↑ Heikki Arola HS, Vihreiden Pekka Haavisto lähtee presidenttikisaan – ”Pitää katsoa eteenpäin seuraavaan sataan vuoteen”, Helsingin Sanomat, 2017-02-11 (בפינית)
- ↑ Koko maa, ehdokaskohtaiset tulokset, tulospalvelu.vaalit.fi
- ↑ Pekka Haavisto lähtee presidenttikisaan valitsijayhdistyksen ehdokkaana, Yle Uutiset, 2023-06-08 (בפינית)
- ↑ Whole country, votes cast for candidates, tulospalvelu.vaalit.fi
- ↑ Greens chair Touko Aalto steps down: "I need more time for recovery", News, 2018-10-24 (באנגלית)
- ↑ Minna Nalbantoglu HS, Niko Vartiainen HS, Pekka Haavisto asettuu ehdolle vihreiden puheenjohtajaksi – kuvailee viiden kuukauden tynkäpestiä ”ei ihan helpoimmaksi hommaksi”, Helsingin Sanomat, 2018-11-01 (בפינית)
- ↑ Pekka Haavisto valittiin vihreiden johtoon murskaäänin 40–1 – puolueella on Touko Aallon uupumisen myötä ”peiliin katsomisen paikka”, Helsingin Sanomat, 2018-11-04 (בפינית)
- ↑ Maria Ohisalo – parissa kuukaudessa ensin kansanedustajaksi, sitten ministeriksi ja nyt vihreiden puheenjohtajaksi, Yle Uutiset, 2019-06-15 (בפינית)
- ↑ "Finland's Greens name Haavisto as foreign minister in new government". Reuters (באנגלית אמריקאית). 2019-06-04. נבדק ב-2025-09-21.
- ↑ Client Challenge, www.ft.com
- ↑ Timeline: The foreign ministry flap over repatriating Finns from al-Hol refugee camp, News, 2019-12-10 (באנגלית)
- ↑ Ylen tiedot: Perustuslakivaliokunnan mukaan Pekka Haavisto on toiminut lainvastaisesti, mutta syytekynnys ei ylity – vihreät jättää vastalauseen, Yle Uutiset, 2020-12-09 (בפינית)
- ↑ "Finnish minister to face no charges over push to bring home Islamic State children". Reuters (באנגלית בריטית). 2020-12-09. נבדק ב-2025-09-21.
- ↑ Foreign Minister wins confidence vote over al-Hol furore, News, 2019-12-18 (באנגלית)
- ↑ https://www.eduskunta.fi/FI/vaski/KasittelytiedotValtiopaivaasia/Sivut/KK_368+2019.aspx, www.eduskunta.fi
- ↑ Liikenne | Syyttäjä kumosi Seiskan väitteet ulkoministeri Pekka Haaviston törttöilyistä liikenteessä, Helsingin Sanomat, 2021-03-04 (בפינית)
- ↑ Ethiopia war creating new 'refugee crisis', EU envoy warns, EUobserver, 2021-02-24 (באנגלית)
- ↑ Ethiopia: Time to tell the truth, Ambassador, EUobserver, 2021-03-09 (באנגלית)
- ↑ Ethiopia slams FM Haavisto for saying Ethiopian leaders vowed to "wipe out ethnic Tigrayans", News, 2021-06-19 (באנגלית)
- ↑ EU envoy: Ethiopian leadership vowed to 'wipe out' Tigrayans, AP News, 2021-06-18 (באנגלית)
- ↑ Pekka Vanttinen, Finnish FM: EU envoy work continues despite Ethiopian criticism
- ↑ חיים איסרוביץ, סערה בפינלנד: ראש הממשלה בילתה במועדון על אף שהומלץ לה לשהות בבידוד, באתר מעריב אונליין, 8 בדצמבר 2021
- ↑ ראשת ממשלת פינלנד התנצלה לאחר שנתפסה חוגגת במועדון, באתר N12, 2021-12-09
- ↑ Ulkoministeri Haavisto allekirjoitti historiallisen hakemuksen Nato-neuvottelujen aloittamisesta, Kaleva (בפינית)
- ↑ אלכס נירנבורג, פינלנד: שוקלים הצטרפות לנאט"ו בנפרד משוודיה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בינואר 2023
- ↑ Minister for Foreign Affairs Haavisto visited Ukraine, Ministry for Foreign Affairs (באנגלית אמריקאית)
- ↑ ישראל לפקוביץ, בישראל לא קיבלו את מינוי האו"ם למתאם במזרח התיכון: דרשו שמות נוספים, באתר בחדרי חרדים, 6 בינואר 2025
- ↑ Crisis Group Welcomes Pekka Haavisto as a New Member of Its Board | International Crisis Group, www.crisisgroup.org, 2024-05-21 (באנגלית)
- ↑ Council members, ECFR (באנגלית בריטית)
פקה האוויסטו41943372Q317485