פרדריק טרמן
| לידה |
7 ביוני 1900 אינגליש, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1982 (בגיל 82) פאלו אלטו, ארצות הברית |
| מקום קבורה | פאלו אלטו |
| שם לידה | Frederick Emmons Terman |
| מדינה | ארצות הברית |
| השכלה | |
| מנחה לדוקטורט | וניבר בוש |
| פרסים והוקרה |
|
פרדריק אמונס טרמן (באנגלית: Frederick Emmons Terman; 7 ביוני 1900 – 19 בדצמבר 1982) היה פרופסור אמריקאי ומנהל אקדמי. הוא שימש כדקאן בית הספר להנדסה באוניברסיטת סטנפורד בין השנים 1944 ל-1958 וכרקטור בין השנים 1955 ל-1965. הוא זכה להכרה נרחבת (יחד עם ויליאם שוקלי) כאבי עמק הסיליקון.
בשנת 1951 הוא הוביל את הקמתו של פארק התעשייה סטנפורד (כיום Stanford Research Park), במסגרתו השכירה האוניברסיטה חלקים מאדמותיה לחברות היי-טק. חברות כמו וריאן אסושיאייטס, היולט-פקארד, איסטמן קודאק, ג'נרל אלקטריק ולוקהיד קורפוריישן עברו לפארק התעשייה סטנפורד והפכו את אזור חצי האי המרכזי למוקד של חדשנות, שבסופו של דבר נודע כעמק הסיליקון.[1][2]
ראשית חייו
טרמן נולד ללואיס טרמן ואנה בל מינטון טרמן ב-7 ביוני 1900 באינדיאנה, ארצות הברית[3] אביו, לואיס טרמן, היה אאוגניק ופסיכולוג שחקר ילדים מחוננים והפיץ את מבחן ה-IQ בארצות הברית כפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אמו למדה בסנטרל נורמל קולג' ולימדה אנגלית בבית ספר סמוך. בשנת 1895 היא פגשה את לואיס טרמן בבית הספר, והקשר ביניהם התפתח במהלך השנים עד שנישאו ב-15 בספטמבר 1899. לאחר מכן לואיס המשיך את לימודיו באוניברסיטת אינדיאנה ובאוניברסיטת קלארק.[4]
בגיל 10 הגיע טרמן לאוניברסיטת סטנפורד כאשר אביו הצטרף לפקולטה לפסיכולוגיה. כילד, התחביב האהוב עליו היה רדיו חובבים.[5]
השכלה
טרמן השלים את התואר הראשון שלו בכימיה ואת התואר השני שלו בהנדסת חשמל באוניברסיטת סטנפורד.[6] לאחר מכן הוא קיבל תואר דוקטור (ScD) בהנדסת חשמל מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בשנת 1924, שם יועצו האקדמי היה וניבר בוש, שהציע לראשונה את הרעיון שהוביל להקמת הקרן הלאומית למדע (NSF).[7]
קריירה אקדמית
טרמן חזר לסטנפורד בשנת 1925 כחבר בפקולטה להנדסה.[7] בין השנים 1925 ל-1941 תכנן טרמן מסלול לימודים ומחקר באלקטרוניקה בסטנפורד שהתמקד בעבודה עם שפופרות ואקום, מעגלים חשמליים וכלים מדעיים.[4] טרמן קיבל קביעות באוניברסיטה לאחר שהנהלת סטנפורד הסכימה להשוות את הצעת הקביעות שלו באוניברסיטת קורנל. הוא גייס את צ'ארלס ליטון וקארל ספאנגנברג, שהיה תלמידו של ויליאם ליטל אווריט. יחד הם הקימו מעבדה לשפופרות ואקום.[8] טרמן גם חיבר את הספר "Radio Engineering" (המהדורה הראשונה יצאה ב־1932; מהדורה שנייה ומשופרת ב-1937. מהדורה שלישית ב־1947 שכללה טכנולוגיות חדשות ממלחמת העולם השנייה; ומהדורה רביעית ב־1955 תחת שם חדש: Electronic and" Radio Engineering") – שנחשב לאחד הספרים החשובים ביותר בתחום ההנדסה האלקטרונית, ועדיין נחשב לספר עיון איכותי בנושא.
בין תלמידיו של טרמן בסטנפורד נמנו אוסוולד גאריסון וילארד הבן, האחים ראסל וסיגורד וריאן, וכן ויליאם היולט ודייוויד פקארד. טרמן עודד את תלמידיו להקים חברות משלהם ואף השקיע אישית ברבות מהן, מה שהוביל להקמת חברות כמו Litton Industries, Varian Associates ו-Hewlett-Packard. בשנת 1941 כיהן טרמן כנשיא המכון למהנדסי רדיו (Institute of Radio Engineers).
שנות המלחמה
במהלך מלחמת העולם השנייה, טרמן עמד בראש צוות של יותר מ-850 איש במעבדת המחקר לרדיו באוניברסיטת הרווארד. ארגון זה היה אחראי על פיתוח משבשי רדיו עבור בעלות הברית לחסימת מכ"ם של האויב, מקלטים מתכווננים לגילוי אותות מכ"ם, ורצועות אלומיניום ("מוץ, חלון") כדי לייצר השתקפויות כוזבות על מקלטי מכ"ם של האויב. אמצעים נגדיים אלה הפחיתו באופן משמעותי את היעילות של אש נ"מ מונחית מכ"ם.
פארק המחקר סטנפורד ועמק הסיליקון
לאחר המלחמה, טרמן חזר לסטנפורד ומונה לדקאן בית הספר להנדסה. בשנת 1945 היה לו השפעה רבה על הקמת מעבדה לחקר מיקרוגל בבית הספר למדעי הפיזיקה של סטנפורד.[9] בשנת 1951 הוא הוביל את הקמת פארק התעשייה סטנפורד (כיום פארק המחקר של סטנפורד ), שבמסגרתו האוניברסיטה החכירה חלקים מאדמתה לחברות היי-טק.[10] חברות כמו וריאן אסושיאייטס, היולט-פקארד, איסטמן קודאק, ג'נרל אלקטריק ולוקהיד קורפוריישן עברו לפארק התעשייה סטנפורד והפכו את אזור חצי האי המרכזי למוקד של חדשנות שנודע בסופו של דבר כעמק הסיליקון.[11]
הוא כיהן כרקטור בסטנפורד בין השנים 1955 ל-1965. במהלך כהונתו, טרמן הרחיב משמעותית את המחלקות למדע, סטטיסטיקה והנדסה במטרה לזכות במענקי מחקר ממשרד ההגנה. מענקים אלה, בנוסף להכנסות שנבעו ממחקרים, סייעו להכניס את סטנפורד לשורות מוסדות החינוך המובילים בעולם, וכן עודדו את צמיחת עמק הסיליקון.[12] מאמציו של טרמן ליצור קשר הדדי בין סטנפורד לחברות הטכנולוגיה באזור שמסביב תרמו משמעותית גם הם לצמיחה זו. בהתייחסו למאמץ זה, אמר טרמן:
”כשיצאנו לדרך כדי ליצור קהילה של חוקרים טכניים בעמק הסיליקון, לא היה פה הרבה, ושאר העולם נראה גדול מאוד. כעת, הרבה משאר העולם נמצא כאן.”
בשנת 1964, טרמן הפך לחבר מייסד של האקדמיה הלאומית להנדסה.[13] בשנת 1966 מילא טרמן תפקיד מרכזי בסיוע לממשלת פארק צ'ונג הי להקים את המכון המתקדם למדע של קוריאה, שלימים הפך ל-KAIST.[14] בניין טרמן ב-KAIST נקרא על שמו בשנת 2004.[15]
הכרה
- הוא זכה במדליית הכבוד של ה-IRE בשנת 1950 על "תרומותיו הרבות לתעשיית הרדיו והאלקטרוניקה כמורה, סופר, מדען ומנהל".
- הוא היה חבר נבחר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים,[16] באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית,[17] ובחברה האמריקאית לפילוסופיה.[18]
- פרס פרדריק אמונס טרמן נוסד בשנת 1969 על ידי האגודה האמריקאית לחינוך הנדסי, חטיבת הנדסת חשמל ומחשבים. הוא בחסות Hewlett-Packard ומוענק מדי שנה למחנך צעיר מצטיין בתחום הנדסת חשמל.
- פרס פרדריק אמונס טרמן להנדסה מוענק לסטודנטים המדורגים מבחינה אקדמית בין חמשת האחוזים המובילים מבין בוגרי המחזור האחרון של בית הספר להנדסה של אוניברסיטת סטנפורד.[19]
- מרכז טרמן להנדסה של סטנפורד (1977–2011) נקרא על שמו.
- חטיבת הביניים טרמן בפאלו אלטו, קליפורניה, ופארק טרמן הסמוך נקראו על שם טרמן ואביו. בשנת 2018, מועצת בית הספר של מחוז בתי הספר המאוחד של פאלו אלטו החליטה פה אחד לשנות את שם בית הספר לכבוד אלן פלטשר לאחר שמעורבותו של אביו של טרמן בתנועת האאוגניקה הגיעה לידיעת ההורים ומועצת בית הספר. בזמן שינוי שם חטיבת הביניים, עיריית פאלו אלטו טרם החליטה אם תשנה גם את שם הפארק הסמוך.[20]
- קטע מכביש 101 של ארצות הברית בקליפורניה ליד פאלו אלטו מוגדר וסומן רשמית ככביש הזיכרון פרדריק א. טרמן.
קישורים חיצוניים
- פרדריק טרמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Read "Best Practices in State and Regional Innovation Initiatives: Competing in the 21st Century" at NAP.edu
- ↑ Steve Blank Innovation and Entrepreneurship August 17, 2009, Steve Blank
- ↑ "Frederick Emmons Terman". Britannica. נבדק ב-8 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Gillmor, C. Stewart (2004). Fred Terman at Stanford: Building a Discipline, a University, and Silicon Valley. Stanford University Press. p. 558. ISBN 978-0-8047-4914-5.
- ↑ "Biography revisits Fred Terman's roles in engineering, Stanford, Silicon Valley". Stanford. 3 בנובמבר 2004. נבדק ב-8 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ The Foundation of a New Era in Engineering | 100 Years of Stanford Engineering, engineering100.stanford.edu
- ^ 7.0 7.1 Issues in Cyberspace: From Privacy to Piracy. Britannica Educational Publishing. 1 בנובמבר 2011. p. 5. ISBN 978-1-61530-738-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Christophe Lécuyer (24 באוגוסט 2007). Making Silicon Valley: Innovation and the Growth of High Tech, 1930-1970. The MIT Press. pp. 49–50. ISBN 978-0262622110.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ National Academy of Sciences (20 בינואר 2007). Biographical Memoirs. National Academies Press. p. 117. ISBN 978-0-309-10389-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Sandelin, John, The Story of the Stanford Industrial/Research Park, 2004 (אורכב 09.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Fallis, George (2007). Multiversities, Ideas and Democracy. University of Toronto Press. p. 272. ISBN 978-0-8020-9240-3.
- ↑ The Frederick Emmons Terman Book Collection | Stanford Libraries, Libraries, 2023-01-01
- ↑ Founding Members of the National Academy of Engineering, NAE Website
- ↑ "KAIST's history and vision". KAIST.edu. KAIST. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2013. נבדק ב-11 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Delgado, Ray (26 במאי 2004). "Korean school dedicates Terman building". Stanford Report. אורכב מ-המקור ב-2 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Frederick Emmons Terman". American Academy of Arts & Sciences. נבדק ב-2022-12-22.
- ↑ "Frederick E. Terman". www.nasonline.org. נבדק ב-2022-12-22.
- ↑ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2022-12-22.
- ↑ Stanford School of Engineering - Student Honors, soe.stanford.edu
- ↑ "School name changes begin – so long Terman and Jordan". Palo Alto Daily Post. 1 ביולי 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
פרדריק טרמן42045409Q980000