פרידריך לפלר
 | |
| לידה | 24 ביוני 1852 |
|---|---|
| פטירה | 9 באפריל 1915 (בגיל 62) |
| ענף מדעי | בקטריולוגיה, וירולוגיה |
| מקום מגורים |
 הקיסרות הגרמנית |
| פרסים והוקרה | מכון פרידריך לפלר באי Isle of Reims[1] |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי החיידק Corynebacterium diphtheriae, גילוי הגורם למחלת הפה והטלפיים, ניסוח העיקרים של קוך | |
פרופ' פרידריך אוגוסט יוהאנס לפלר (בגרמנית: Friedrich August Johannes Loeffler, 24 ביוני 1852 - 9 באפריל 1915) היה רופא ומיקרוביולוג גרמני, תלמידו של רוברט קוך. התפרסם רבות בעקבות מחקרים פורצי דרך במיקרוביולוגיה ובפרט בעקבות גילוי החיידק שגורם למחלת הדיפתריה (קרמת) - Corynebacterium diphtheriae, ויחד עם מורהו ניסח את ארבעת העיקרים של קוך[2][3].
קורות חייו
לפלר נולד בפרנקפורט על האודר ב-24 ביוני 1852 לגוטפריד פרנץ לפלר, קצין ורופא בצבא הפרוסי וכן מרצה מוערך באקדמיה הרפואית הצבאית בברלין. עבודתו ושירותו הצבאי של אביו השפיעו רבות על פרידריך לפלר; בילדותו למד במרבורג ובגימנסיה הצרפתית בברלין, דבר שהקנה לו שליטה מלאה בשפה הצרפתית. לאחר מכן התקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטת וירצבורג ומאוחר יותר השלים את לימודיו באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. בין השנים 1870–1871, בעודו סטודנט לרפואה, שירת בתור סניטר בצבא הפרוסי במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה. בשנת 1874 סיים לפלר את לימודיו ופרק זמן קצר אחר כך התקבל לעבודה בתור עוזר רופא בבית החולים שאריטה שבברלין, תפקיד אותו מילא במשך כשנה וחצי[3][4][5].
בין השנים 1876–1879 שירת לפלר בצבא הפרוסי בתור קצין רפואת בריאות הציבור ומנתח בערים הנובר ופוטסדאם. באוקטובר 1879, עם תום שירותו הצבאי, הוצב לפלר כרופא במשרד הבריאות הקיסרי בברלין שזה עתה הוקם. כעבור תשעה חודשים הקים רוברט קוך מעבדה בקטריולוגית בין כותלי משרד הבריאות הקיסרי ופרידריך לפלר נבחר בתור עוזרו ותלמידו. בתפקיד זה נשא עד לשנת 1884. במהלך עבודתו עם רוברט קוך עסק רבות במחקר, פיתוח וייעול אמצעים לחיטוי ובשנת 1884 ניסח יחד עם קוך את ארבעת העיקרים הידועים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי. מרגע זה ואילך חקר את כל המיקרואורגניזמים החשודים לפי עיקרים אלה[2][3][5].
בשנת 1882 הצליח לפלר לבודד לראשונה את החיידק Burkholderia mallei שגורם למחלת הנחרת (Glanders), לו קרא בשם Glanders Bacillus.
בשנת 1884 הצליח לבודד ולגדל לראשונה בתרבית את החיידק שגורם למחלת הדיפתריה. גילוי החיידק, שקיבל תחילה את השם מתג קלבס-לפלר (Klebs-Loffler bacillus - על שם אדווין קלבס שחקר אף הוא את החיידק החשוד, אולם לא הצליח לגדלו בתרבית), אפשר ללפלר ובמקביל למיקרוביולוגים אחרים דוגמת, אמיל רו (Émile Roux) ואלכסנדר ירסן (Alexandre Yersin) לזהות את יצורו של רעלן הדיפתריה על ידי החיידק, והיווה ציון דרך משמעותי בפיתוח חיסון כנגד הרעלן על ידי אמיל אדולף פון ברינג. בנוסף לכך פיתח לפלר שיטה מהירה לזיהוי החיידק בחולים חשודים וכן הצליח להראות לראשונה את קיום הנשאות בחיידקים אלה בקרב אוכלוסייה בריאה של ילדים. בכך היה לראשון שהציג מקרי נשאות ברורים של חיידק שמהווה סיכון פוטנציאלי באוכלוסיות בריאות[2][3][5].
בהמשך שנת 1884 עזב לפלר את המעבדה במשרד הבריאות הקיסרי ומונה למנהל המעבדה להיגיינה בבית חולים בברלין, שם המשיך לעסוק במחקר בקטריולוגי ולהרצות בנושא. בשנת 1885, בזמן כהונתו כמנהל המעבדה להיגיינה, הצליח לזהות את הגורם למחלת השושנה בחזירים - Erysipelothrix rhusiopathiae. שנה מאוחר יותר מונה למנהל המחלקה להיגיינה באוניברסיטת פרידריך וילהלם ובשנת 1887 ייסד את ה-Zentralblatt für Bakteriologie, Parasitenkunde, Infektionskrankheitenund Hygiene, כתב עת מדעי שכיום מוכר בתור International Journal of Medical Microbiology[3][5][6].
בשנת 1888 קיבל לפלר הצעה לכהן בתור פרופסור במחלקה להיגיינה באוניברסיטאות גרייפסוואלד וגיסן. הוא נענה לבקשת אוניברסיטת גרייפסוואלד ונשא בתפקיד 25 שנים, כשבין השנים 1903–1905 כיהן בתור רקטור באוניברסיטה. באוניברסיטה החל לעסוק במחקר אודות מחלת הסלמונלוזיס והגורם האטיולוגי שלה בעכברים - Salmonella enterica subsp. enterica serovar Typhimurium. מחקר זה היווה פריצת דרך מדעית בתחום השימוש בחיידקים בתור גורם הדברה ביולוגי של מכרסמים, שכן הוא גילה כי החיידק אינו גורם לסלמונלוזיס בקרב חיות המשק. תוצאות המחקר התפרסמו מעבר לגבולות הקיסרות הגרמנית, ובאפריל 1892 נסע לפלר לבקשת ממשלת יוון לתסליה על מנת לסייע בהדברת מכרסמים שגרמו לפגיעה קשה בתוצרת החקלאית המקומית. לאחר שהצליח להראות בתנאי מעבדה כי המכרסמים המקומיים והנברנים, שגרמו לעיקר הפגיעה החקלאית, הפגינו רגישות גבוהה כלפי חיידק הסלמונלה המוזכר, החל לגדלו בתרביות. לאחר מכן פיזר את החיידק בשדות על ידי הספגתו בחתיכות לחם. לאחר חודש הצטמצמה אוכלוסיית המכרסמים בצורה ניכרת. עם זאת, למרות שיעורי ההצלחה הגבוהים הוחלט להפסיק את מבצע ההדברה, שכן התעורר החשש (שהתברר כנכון) שמא החיידק עלול לגרום לסלמונלוזיס בבני האדם[2][3][5].
בשנת 1897 מונה לפלר ליושב ראש הוועדה הגרמנית למחקר אודות מחלת הפה והטלפיים בקרב חיות המשק. בשנת 1898, יחד עם שותפו למחקר פול פרוש (Paul Frosch), הצליח לפלר בעקבות דילול רב להראות כי הגורם למחלה אינו רעלן או חיידק, כפי שהיה נהוג לחשוב באותה התקופה, כי אם גורם ביולוגי שמסוגל להתרבות בכוחות עצמו. זאת בדומה לנגיף מוזאיקת הטבק, אותו תיאר בשנת 1886 האגרונום הגרמני אדולף מאייר. גילוי של גורם ביולוגי קטן מאוד, שמסוגל לעבור דרך מסננים שעצרו חיידקים, נחשב לאחד החשובים בתחום הווירולוגיה, שכן מדובר בפעם הראשונה בה נחשף גורם לא-חיידקי שמחולל מחלות גם בבעלי חיים ולא רק בצמחים. בנוסף לכך הצליח לפתח חיסון כנגד הנגיף (החיסון מעולם לא יוצר בכמות מסחרית בשל העלות הגבוהה שנדרשה לשם כך)[2][7][6].
בשנת 1910 הקים לפלר וניהל את "המכון מחקר למחלות זיהומיות וזואונוטיות" ב-Isle of Reims בתחומי העיר גרייפסוואלד, אולם בשנת 1913 עזב את ניהול המכון לטובת ניהול מכון רוברט קוך בברלין[2][7].
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יעץ ופעל רבות בקרב הצבא הגרמני בתחום ההיגיינה ומניעת המחלות, אך לקראת דצמבר אותה השנה הידרדר מצב בריאותו והוא נפטר ב-9 באפריל 1915 בברלין. הוא נקבר בבית הקברות בגרייפסוואלד[3].
פרט לתגליותיו הרבות בתחום המיקרוביולוגיה וההיגיינה ובפיתוח קרקעות מזון שונות לגידול מיקרואורגניזמים, שיכלל לפלר מיומנויות צביעה מיקרוביולוגיות מקובלות, לרבות מתילן בלו ואלה שצובעות שוטונים[3].
הנצחה
בשנת 1952 נקרא על שמו מכון פרידריך לפלר שהקים באי רימס (Isle of Reims), מפרץ גרייפסוולד (Bay of Greifswald) שבים הבלטי, מקלנבורג-מערב פומרניה. רחובות בגרמניה נקראו על שמו, וכן הונפקו שני בולי דואר לזכרו בשנת 2002 ו-2010[5][8][9].
פרסומיו
במהלך חייו פרסם לפלר מאמרים ודוחות בתחום המיקרוביולוגיה וכן כתב והוציא לאור את הכרך הראשון של הספר Historical Development of Bacteriology (את הכרך השני לא הספיק להשלים)[5].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Friedrich-Loeffler-Instituts
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Friedrich August Johannes Löffler
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Loeffler (Löffler), Friedrich August Johannes
- ^ Friedrich Loeffler (1852-1915). Klebs-Loeffler bacillus. (1969). JAMA. Nov 10;210(6):1096-7. PMID 4898725.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 Friedrich August Johannes Löffler (Loeffler), German Bacteriologist.
- ^ 6.0 6.1 Friedrich-Loeffler-Institut - Friedrich Loeffler.
- ^ 7.0 7.1 Friedrich August Johannes Löffler - Overview.
- ^ Friedrich-Loeffler-Institut - History and Developement.
- ^ Zu Ehren von Friedrich Loeffler: Ärztetags-Sonderstempel.
