רוברט קוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט קוך
Robert Koch
רוברט קוך בסביבות שנת 1900
רוברט קוך בסביבות שנת 1900
לידה 11 בדצמבר 1843
ממלכת הנובר קלאוסתאל-צלרפלד (אנ'), הנובר
פטירה 27 במאי 1910 (בגיל 66)
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית באדן-באדן, באדן, גרמניה
ענף מדעי ביולוגיה, רפואה
מקום מגורים גרמניה
תרומות עיקריות
מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה, מגלה מקור מחלת השחפת
פסלו של קוך בקדמת בית החולים שאריטה בברלין

הַיְנְרִיךְ הֶרְמָן רוֹבֵּרְט קוֹךְגרמנית: Heinrich Hermann Robert Koch‏; 11 בדצמבר 184327 במאי 1910) היה רופא ומיקרוביולוג גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה והמיקרוביולוגיה. הוא זיהה את הגורמים למחלות שחפת, כולרה וגחלת (אנתראקס) וסיפק בסיס ניסויי לזיהוי מחלות זיהומיות, שכולל ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם. קוך יצר ושכלל שיטות מחקר בתחום המיקרוביולוגיה וגילה תגליות מפתח בתחום בריאות הציבור. המחקר שלו הוביל לזיהוי העיקרים של קוך - ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי, ונותרו עד היום "תקן הזהב" במיקרוביולוגיה רפואית. עבור תרומתו לחקר השחפת, זכה קוך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905. מכון רוברט קוך נקרא על שמו.

קורות חייו

רוברט קוך נולד בקלאוסתאל-צלרפלד שבממלכת הנובר (כיום בגרמניה), לפקיד מכרות. למד רפואה אצל יאקוב הנלה באוניברסיטת גטינגן, וסיים את לימודיו ב-1866. שירת בצבא במלחמת צרפת–פרוסיה ואחריה הפך לרופא מחוזי בוולשטיין. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הפך, יחד עם לואי פסטר, לאחד ממייסדי הבקטריולוגיה.

בוולשטיין החל קוך להתמקד בחקר הגחלת (אנתרקס). באותה תקופה המחלה הייתה נפוצה בקרב פרות וחיסלה לעיתים עדרים שלמים וגרמה גם מוות בקרב בני אדם. באותו זמן קוך היה ללא הכשרה במחקר, מנותק מהקהילה המדעית, ומספריות מדעיות, וכמעט ללא ציוד מדעי. כמו כן הוא היה רופא עסוק עם פציינטים רבים. למרות כל זאת הוא החל לחקור את המחלה.[1] המעבדה שעמדה לרשותו הייתה ממוקמת בדירה בת 4 החדרים בה גר, והציוד המרכזי שהיה לו היה מיקרוסקופ שקיבל כמתנה מאשתו, וכן ציוד שהכין במו ידיו.[2][1]

עוד קודם לכן קזימיר דאוויין הראה קיום העברה ישירה של מתגי גחלת (anthrax bacillus) בין פרות. קוך החליט להוכיח באופן מדעי כי חיידק זה הוא באמת סיבת המחלה. הוא לקח חיידקים מדם של חיות משק שמתו זה מכבר מגחלת, והשתמש בכפיסי עץ שהכין בעצמו כדי להחדיר את החיידקים לעכברים, וגילה כי כל העכברים מתו בתוך זמן קצר מהחיידק. בה בעת הוא לקח דם של חיות בריאות והחדיר אותו לעכברים אחרים, וכל העכברים האלה לא סבלו מהמחלה. דבר זה אישש ממצאים של אחרים שהראו כי ניתן להעביר את המחלה באמצעות דם של חיה שחלתה בגחלת.[1]

ממצאים אלה לא השביעו את רצונו של קוך. שרצה לדעת האם חיידק, שלא היה מעולם בקשר עם חיה, יכול לגרום למחלה. כדי לפתור בעיה זו הוא המציא שיטות לגדל תרביות טהורות של חיידקי bacillus, בנוזל שנלקח מעין של שור שהומת קודם לכן. הוא מצא שיטות לחקור, לצייר ולצלם תרביות אלה ותיעד את התרבות החיידקים. הוא שם לב גם שכאשר התנאים הפכו לא-נוחים לחיידקים (כמו מחסור בחמצן), הם יצרו נבגים שיכלו להתמודד עם התנאים הקשים, וכאשר התנאים השתפרו מחדש, הם חזרו לחיות כחיידקים פעילים.[1] כך גילה קוך שעל אף שחיידקי האנתרקס לא יכולים לשרוד בצורתם המקורית מחוץ לגוף במשך זמן רב, הם מפתחים נבגים שיכולים להחזיק מעמד זמן רב. כשנבגים אלה נמצאו בקרקע הם גרמו להתפרצויות "ספונטניות" ובלתי מוסברות של המחלה. קוך גידל מספר דורות של חיידקים בתרביות טהורות אלה. לאחר מכן החדיר את החיידקים לעכברים והראה שאף על פי שחיידקים אלה לא היו בקשר עם בעלי חיים הם יכלו עדיין לגרום לגחלת.

קוך הציג את ממצאיו בפני פרדיננד כהן, (Ferdinand Cohn), פרופסור לבוטניקה מאוניברסיטת ברסלאו (כיום ורוצלב, פולין). כהן כינס את עמיתיו כדי להתבונן בהדגמה של קוך, ביניהם היה גם הפרופסור לפתולוגיה ואנטומיה יוליוס כהנהיים. כהן וכהנהיים התרשמו עמוקות מעבודתו של קוך. בשנת 1876 פרסם כהן את עבודתו של קוך בירחון הבוטני שהוא היה עורכו. בתוך זמן קצר הפך קוך לאדם מפורסם, עם זאת הוא המשיך לעבוד כרופא בוולשטיין במשך 4 שנים נוספות. במהלך תקופה זו הוא שכלל את שיטות העבודה שלו לקבע, לצבוע ולצלם חיידקים. כמו כן הוא המשיך לבצע עבודה חשובה של חקר מחלות שנגרמו על ידי זיהום חיידקי של פצעים, ופרסם את תוצאותיו ב-1878. בעבודה זו, כמו בנושא הגחלת, הוא סיפק בסיס מדעי ומעשי לבקרת הזיהום והמחלה.[1]

בעקבות פרסומו של קוך הוא קיבל ב-1880 משרה במשרד הבריאות הקיסרי בברלין. בברלין שיפר את השיטות בהן השתמש בוולשטיין, כולל שיטות צביעה ובידוד, ושיפור מצעי גדילה לחיידקים, כולל צלחות אגר וצלחות פטרי, בהם משתמשים עד היום. בעזרת שיטות אלה הצליח לגלות ב-1882 את החיידק שגורם למחלת השחפת - Mycobacterium tuberculosis. הוא פרסם את תגליתו ב-24 במרץ בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. מכיוון שבתקופה זו הייתה השחפת גורם תמותה מרכזי, ממנה מת בממוצע כל גרמני שביעי, גילויו העלו אותו לרמת החשיבות של לואי פסטר במחקר הבקטריולוגי.

ב-1883 קוך עבד עם צוות חוקרים צרפתיים באלכסנדריה שבמצרים על חקר הכולרה. הוא זיהה את חיידק הוויבריו כולרה (Vibrio Cholerae), אולם הוא לא הצליח להוכיח באופן ניסויי שחיידק זה הוא גורם המחלה. ב-1885 הוא קיבל תואר פרופסור להיגיינה באוניברסיטת ברלין. ב-1891 הוא הועמד בראש "המכון למחלות מידבקות" (המכון קיים עד היום, כפוף ישירות למשרד הבריאות הגרמני וקרוי "מכון רוברט קוך"). הוא עזב את התפקיד ב-1904 והחל לנסוע ברחבי העולם ולחקור מחלות באפריקה (מחלת השינה), הודו (דבר), סרי לנקה (מלריה) וג'אווה.

מלבד עבודתו החשובה בחקר השחפת, עליה קיבל פרס נובל, יש חשיבות גדולה גם לאקסיומות של קוך, אשר אומרות שבשביל לקבוע שאורגניזם פתוגני, גורם למחלה, צריך להראות כי הוא:

  • נמצא בכל מקרי המחלה שנבדקו
  • הוכן והוחזק בתרבית טהורה
  • הצליח לגרום להדבקה במחלה המקורית גם לאחר כמה דורות בתרבית
  • יכול להתקבל מחדש מחיות שהודבקו בו ולהתרבות שוב בתנאי מעבדה

אחרי הצלחתו החלה רמת המחקר שלו להתדרדר, בייחוד אחרי שערוריית ה"טוברקולין". בשנת 1890 הציג בקונגרס הבינלאומי העשירי לרפואה תרופה נגד שחפת בשם טוברקולין, שאת נוסחתה שמר קוך בסוד. התרופה התקבלה בהתלהבות גדולה, בהסתמך על המוניטין של ממציאה וקוך זכה בשל כך בעיטור הוקרה מטעם הממשל הפרוסי. בתוך זמן מה התברר שהתרופה איננה יעילה ורבים מהחולים שקיבלו אותה מתו.

תלמידיו הצליחו למצוא בעזרת השיטות שפיתח את האורגניזמים האחראים בין השאר לדיפתריה, טיפוס, דלקת ריאות, זיבה, דלקת קרום המוח, צרעת, דבר, טטנוס ועגבת.

קוך נפטר ב-1910 בבאדן-באדן שבגרמניה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0