פרנסואה מז'נדי
 | |
| ציור משנת 1822, מאת אמן לא ידוע |
פרנסואה מז'נדי (בצרפתית: François Magendie, 6 באוקטובר 1783 בורדו - 7 באוקטובר או 8 באוקטובר 1855 סנואה, על יד פריז) היה רופא, אנטומיסט ופיזיולוג צרפתי, הוא עבד בבתי החולים אוטל-דייה וסלפטרייר בפריז וכיהן כפרופסור בקתדרה הראשונה לפיזיולוגיה ניסיונית בקולז' דה פראנס. מז'נדי היה אחד הפיזיולוגים החשובים במחצית הראשונה של המאה ה-19, חלוץ של הרפואה הניסיונית.
שנותיו המוקדמות
מז'נדי נולד בשנת כבנו של הכירורג אנטואן מז'נדי מבורדו ושל ניקול דה פרה דה לונה (Nicole de Perey de Launay). הוא התייתם מאמו בגיל 9. כחסיד תורתו החינוכית של ז'אן-ז'אק רוסו, הותיר האב את הילד להתפתח חופשית ללא משמעת וללא לימודים מסודרים. משום כך ידע מז'נדי לקרוא רק אחרי גיל 10. לעומת זאת הוא אימץ מילדותו סגנון חיים אנרגטי, מלווה בשיפוט עצמאי ובזלזול במוסכמות שבלטו במהלך עבודתו המדעית. לימודיו הפורמליים בעיר הולדתו הופסקו בגלל אירועי המהפכה הצרפתית ותהחדשו שוב עם מעבר המשפחה לפריז. אביו ייעד אותו ללימודי רפואה ולקח אותו במקומות שבהם עבד - בבתי חולים ולאמפיתיאטרונים של הפקולטה לרפואה בפריז.
לימודיו ותחילת הקריירה המדעית
תקופת הלימודים של מז'נדי עמדה תחת סימן הרפורמות, לפעמים כאוטיות, בהוראת הרפואה, מזמן שלטונו של נפוליאון בונפרטה, מז'נדי למד אנטומיה ונתיחת גופות אצל אלקסיס דה בואייה, כירורג בבית החולים "הוטל-דייה". ב-17 בפלוריאל של "שנת XI", כלומר 27 באפריל 1803, בגיל 20 ,התקבל כסטז'ר (interne) של בתי החולים העירוניים בפריז ועבד בעיקר בבית החולים "סן לואי". השתלם באנטומיה ובמקביל גם בספרות, בעיקר לטינית. אולם מצא עיניין רב בחקר התופעות הביולוגיות ובחר במהרה להתמחות בפיזיולוגיה, תחום מדעי שהיה בחיתוליו. בשנת 1807 התמנה למדריך באנטומיה בבית הספר לרפואה והתחיל ללמד קורסים לאנטומיה ופיזיולוגיה. ב-24 במרץ 1808 סיים בחינת הגמר לתואר רופא (MD) עם עבודה בנושא "מסה אודות החך הרך עם כמה הצעות בנוגע לשברים של סחוסי הצלעות". בשנות לימודיו הושפע מאוד מהאנטומיסט הדגול פרנסואה בישא, שנפטר בגיל 31.
המשך פעילותו האקדמית
בשנים 1813 -1811 היה מז'נדי "פרוסקטור" (מנתח גופות) בפקולטה לרפואה ומדריך בכיר לאנטומיה ולכירורגיה. ה חל משנת 1813 עבד כרופא פרטי וגם לימד קורסים פרטיים לפיזיולגיה. בשנת 1818 קיבל משרה ב"משרד המרכזי של בתי החולים בפריז" ללא משרה רשמית בבית חולים כלשהו עד שנת 1826. רק בגיל 50, בשנת 1831 השיג משרה של מנהל מחלקת נשים בבית החולים "אוטל-דייה" בפריז (Hôtel-Dieu de Paris) וב-4 באפריל 1831 התמנה לראש החוג לפיזיולוגיה ולפתולוגיה כללית בקולז' דה פראנס במקומו של ז'.ס.א. רקאמיה. ב-1845 פרש מתפקידו בבית החולים אוטל-דייה ובשנת 1847 מהקתדרה ב"קולז' דה פראנס". בשנת 1848 התמנה לראש "הוועד המייעץ לתברואה ציבורית".
מחקריו המדעיים
עם הזמן הגיע מז'נדי להתנגד לתפיסה הוויטליסטית של מורו, בישא, לפיה קיים "כוח חיות" או "כוח ויטלי" הגורם ל"חוסר יציבות" מיוחדת בכל תופעות החי, להבדיל מהתופעות הפיזיות שהן "אחידות להפליא". הוא התחיל להאמין ש"חוסר היציבות" לכאורה שבחי היא תוצאה של הבורות בתחום. לכן הוא הקדיש את זמנו ומרצו למחקרים אנטומיים בהקשר פיזיולוגי, תוך כדי עריכת ניסויים פרמקולוגיים ופיזיולוגיים. בשנת 1821 הוא הקים את ה"ז'ורנל דה פיזיולוז'י אקספרימנטל" (Journal de physiologie et pathologie expérimentale). מז'נדי היה לאחד החלוצים של הרפואה הניסויית. מחקרים התבססו כריתת איברים, הפסקת מסלולים עצביים, הזרקת חומרים פרמקולוגיים ותצפיות על האיברים הפנימיים.[1] מז'נדי נמנה עם הראשונים שפיתחו טכניקות של ויויסקציה משוכללות. יחד עם תלמידו פואזני (Poisenille) המציא מתקן ניסויי שאיפשר את ההסתכלות בנשימה ובמחזור הדם. האכזריות שהייתה כרוכה בניהול המחקרים עשתה עם זאת, שירות דב לתדמית המדע בקרב הציבור ועוררה החרפת המאבק נגד הניסויים המדעיים בחיות.
בהתחלה התעניין מז'נדי במיוחד במערכת העיכול וחקר את הספיגה, הבליעה וההקאה. כרופא מטפל ניסה ליישם את מסקנות מחקריו בימי מגפת הטיפוס שפרצה בשנת 1814. כקלינאי המליץ לפעמים על גישה שמרנית של "המתנה" בהחלטות טיפוליות, והתנגד בחריפות לטיפול בהקזת דם. במאבקו להצלת חיי החולים בימי המגיפות של טיפוס וכולרה גילה אומץ ודאגה. אמנם מפני ששרד הסיק בטעות את המסקנה השגויה שכולרה אינה מחלה מידבקת.
הוא ניסה בשלב מסוים לטפל בהידרופוביה על ידי הזרקות מסיביות של מים בווריד, שיטה שהסתברה ככושלת.
השיטה הניסויית של מז'נדי בפיזיולוגיה של מערכת העצבים הובילה לממצאים חשובים מאוד אותם פרסם בשנת 1822 ב"Journal de physiologie et pathologie expérimentale" ותרמה להתחלת הנוירופיזיולוגיה[2] הצטיינו במיוחד מחקריו להוכחת תפקידם של החלק האחורי והקדמי של חוט השדרה, על סמך מחקרים אלה נוסחו החוקים הידועים כחוקי בל או בל-מז'נדי. מז'נדי הבחין לראשונה בדרך ניסויית בין עצבים מוטוריים ועצבים סנסיטיביים. בעקבותי צ'ארלס בל הוא הבחין בין השורשים המוטוריים לשורשים הסנזיטיביים של העצבים הספינליים. באמצעות קטיעת השורשים הקדמיים והאחוריים של העצבים היוצאים ממח השדרה מז'נדי מצא שאם קוטעים את השורשים האחוריים המחברים לגפיים, בעלי החיים מאבדים את התחושה בחלקי הגוף האלה, בעוד שאם קוטעים את השורשים הקדמיים, מופיעים שיתוקים של הגפיים ללא אובדן התחושה. הוא ערך ניסויים כאלה במינים שונים של בעלי חיים והסיק כי השורשים האחוריים נועדו לתחושה והקדמיים - לתנועה.[3]
מז'נדי תיאר את החור הנקרא על שמו, והנמצא מאחורי המוחון, והמהווה הדרך היחידה שבין החללים האפנדימריים ובין החללים התת-עכבישיים. לאחר מכן חקר את הפונקציות של המוחון. בנושא זה נכנס לוויכוח עם ז'אן-פייר פלורנס.
תלמידו המפורסם ביותר היה קלוד ברנאר שעורר כמוהו בקורת רבה בגלל השימוש בוויוויסקציה. ברנאר התחיל יחד עם מז'נדי את המחקרים על הפונקציה הגליקוגנית של הכבד. בניסוייו מז'נדי לא השתמש מספיק בקבוצות בקורת והיה לא סובלני לבקורת של עמיתים. כך עמד בתוקף על התנגדותו לשימוש באתר כחומר מרדים בהתערבויות טיפוליות.
פרסים ואותות כבוד
- 1819- חבר באקדמיה הצרפתית לרפואה
- 1821 - חבר באקדמיה הצרפתית למדעים
- 1836 - סגן יושב ראש האקדמיה הצרפתית למדעים
הנצחה
- בית ספר בסאנואה ובית ספר תיכון בבורדו נושאים את שמו
- מכון למדעי המוח קיבל את שמו
- רחוב בעיר בורדו נקרא לזכרו.
ציטוטים
להביע סברה, להאמין, זה פשוט להיות בור
מבחר מאמרים וספרים
- 1809: Quelques idées générales sur les phénomènes particuliers aux corps vivants. Bulletin des sciences médicales 4: 145-170
(כמה רעיונות כלליים אודות התופעות האופייניות לאורגניזמים חיים)
- 1809: Examen de l'action de quelques végétaux sur la moelle épinière. Nouveau bulletin scientifique de la Société philomatique 1: 368-405
(בדיקת פעולתם של צמחים אחדים על חוט השדרה)
- 1813: Mémoire sur le vomissement. Paris
{תזכיר על ההקאה)
- 1816–1817: - Précis Élémentaire de Physiologie (סינופסיס של יסודות הפיזיולוגיה) - הספר הראשון לימוד לפיזיולוגיה מודרנית, בשני כרכים
{ספר לימוד יסודי לפיזיולוגיה)
- 1816: Mémoire sur les propriétés nutritives des substances qui ne contiennent pas d'azote. Bulletin de la Société philomatique 4: 137
(תזכיר על התכונות התזונתיות של חומרים שאינם מכילים חנקן)
לקריאה נוספת
- J.M.D. Olmsted François Magendie.Pioneer in Experimental Physiology and Scientific Medicine in XIX Century France with preface by John Fulton, Schuman's New York 1945
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה באתר "המעבדה הווירטואלית" של המכון מקס פלאנק לתולדות המדע בברלין -Max Planck Institute for the History of the Science, Berlin The Virtual Laboratory
- [ ביוגרפיה הרשת]
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
2005 in Fiorenzo Conti (ed) Trattato di fisiologia vol.I Edi - Ermes, Milano
הערות שוליים
