שבר (רפואה)
 | |
| מראה פנימי וחיצוני של שבר באמה לפני ואחרי ניתוח פתוח לקיבוע פנימי | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| DiseasesDB | 4939 |
| MeSH | D050723 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | Sx2[1] |
שבר ברפואה הוא הפרעה בהמשכיות מבנה עצם היכולה להיות חלקית או מלאה. שברים מופיעים בעצמות בריאות עקב טראומה גופנית. לעומת זאת, שבר פתולוגי עלול להיגרם בעקבות מאמץ נורמלי בעצמות הסובלות מפגיעה בהרכבן, למשל עקב דלדול עצם (אוסטאופורוזיס), ציסטה, גידול שפיר או ממאיר.
סיווג
שברים מסווגים לפי פרמטרים שונים. סיווג השבר מקל על בחירת הטיפול בו ועל הפרוגנוזה. ישנם מספר סיווגים מרכזיים וכן עוד סיווגים רבים לפי עקרונות שונים כגון התאמת טיפול או המצאת פרוגנוזה, בדרך כלל בהתייחסות למקום השבר. כך למשל סיווגים שונים של שבר בצוואר הירך או בחלקים שונים של עצם הזרוע.
- שבר פתוח או שבר סגור - שבר פתוח הוא שבר הכולל פגיעה ברקמות הרכות מסביב לעצם עד כדי חשיפה של העצם דרך העור. בשבר פתוח קיימת סכנה של זיהום. בשבר סגור העצם לא נחשפת לאוויר.
- שבר פשוט או שבר מורכב - שבר פשוט כולל קו שבר אחד בעצם, בעוד ששבר מורכב או שבר מרוסק כולל חתיכה אחת או יותר של עצם שנפרדה מהעצם.
- כיוון קו השבר - בעצמות ארוכות מסווגים שברים לפי צורת קו השבר וכיוונו ביחס לציר האורך של העצם:
- שבר ספירלי - קו שבר סלילי המופיע בדרך כלל עקב מאמץ פיתול על העצם.
- שבר רוחבי - כאשר זווית קו השבר קטנה מ 30o ביחס לאנך לציר האורך של העצם.
- שבר מלוכסן - כאשר זווית קו השבר גדולה מ 30o ביחס לאנך לציר האורך של העצם.
- שבר תוך מפרקי או שבר חוץ מפרקי - שברים בקצוות של עצמות ארוכות מסווגים על פי מעורבות רקמות המפרק בשבר: כאשר השבר כולל פגיעה במשטח המפרקי של העצם הוא מכונה שבר תוך מפרקי.
- שבר דחיסה - כאשר חלק מהעצם קרס לתוך עצמו עקב מאמץ לחיצה. אופייני לחוליות של חולי דלדול עצם (שבר דחיסה אוסטאופורוטי).
- שבר ענף ירוק - כאשר רק חלק מהעצם נשבר. אופייני לשברים בעצמות ילדים מכיוון שקשיחות עצמותיהם אינה מלאה כבעצמות בוגרים.
- שבר תלישה - כאשר מאמץ המופעל על גיד או רצועה מתורגם לתלישה של פיסת העצם שהגיד או הרצועה מחוברים אליה.
פתוגנזה של שבר ותהליכי ריפוי
בשלושת הימים הראשונים לאחר השבר שנוצר בעצם, נוצרת בסביבת השבר המטומה שבתוכה שוקעים פיברין וטסיות דם. כתוצאה מהשקיעה, משתחרר פקטור הגדילה PDGF אשר קורא למקרופאגים. המקרופאגים בולעים את הרקמה ההרוסה, ומשחררים אף הם גורמי גדילה האחראים על יצירה מחדש של עצם. כמו כן מופיעים במקום לויקוציטים - לרבות מקרופאגים ולימפוציטים.
במקום השבר עצמו נוצרים תאי מזנכימה חדשים המהווים את המקור לעצם החדשה. במקביל ליצירת כלי דם חדשים, נוצרת רקמה חדשה וזמנית הקרויה קלוס (callus). בשלב הראשון מדובר בקלוס רך אשר מכיל רק תאים מתחלקים וכלי דם, אולם לאחר 6 שבועות מדובר בקלוס קשה שמכיל סידן (ועל כן גבס מושם למשך 6 שבועות במרבית המקרים).
החל מהשבוע השמיני לאחר השבר מתחיל תהליך עיצוב מחדש - העצם מתעצבת, תהליך גידול התאים נעצר וייצור כלי הדם יורד.
ניתן להבחין בקלוס גם שנים לאחר הריפוי- מדובר למעשה בהתעבות או גוש של העצם באזור השבר עצמו. הגורם העיקרי המעודד את יצירת הקלוס הוא ההמטומה הנוצרת כתוצאה משבירת העצם - שטפי דם מקומיים מביאים להצטברות דם בעצם, והם עשירים בגורמי גדילה המביאים לתחילת ייצור הקאלוס. מכאן שניקוז ההמטומה עלול להביא לנזק לתהליך הריפוי ונמנעים מניקוז כל עוד ההמטומה אינה גורמת ללחץ ולכאבים.
הקלוס עצמו נוצר על "פיגום" של פיברין אשר מגשר על השבר בשלב הראשון. גשר הקלוס הראשוני נוצר הן כתוצאה מגדילה אנדוכונדרלית במרכז והן כתוצאה מגדילה תוך ממברנוזית בשוליים. הגדילה התוך ממברנוזית, אשר נוצרת עקב הרמת קרום העצם, גורמת לייצור משמעותי של עצם, ולכן לעיתים בניתוחים לתיקון שבר בוחרים להכניס מסמר אשר מביא ליציאת מח העצם החוצה לאזור השבר ומרימים את קרום העצם לשם עידוד פעולתו. לאחר שנוצר גשר הקלוס הוא מתגרם ובו בעת מתרפא קו השבר עצמו. התהליך מסתיים כאשר קו השבר נעלם אך תהליך העיצוב מחדש נמשך.
תפקידו של הגבס באיחוי שברים הוא קיבוע אשר מפחית תנועה ומונע יצירה של סחוס במקום עצם. קיבוע קשה מדי יביא לירידה ביצירת הקלוס וקיבוע גמיש מדי יביא להיווצרות קלוס רך. בכל מקרה לאחר זמן מה יתחיל שלב ההתגרמות ואז ניתן להסיר את הקיבוע, בין היתר כדאי להעמיס על העצם החדשה כדי שתתפתח בצורה טובה יותר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבר (רפואה) |
- סיווג שברים בעצמות ארוכות, Orthopaedic Trauma Association
- טיפול בשבר - עזרה ראשונה
הערות שוליים
- ^ x=0-9 בהתאם למיקום השבר בגוף
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.