פרשת המן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרשת המן

ד וַיאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לא:
ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:
ו וַיּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ז וּבקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֵת תְּלֻנתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִינוּ עָלֵינוּ:
ח וַיאמֶר משֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל וְלֶחֶם בַּבּקֶר לִשְׂבּעַ בִּשְׁמעַ ה' אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לא עָלֵינוּ תְלֻנּתֵיכֶם כִּי עַל ה':
ט וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן אֱמר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי ה' כִּי שָׁמַע אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם:
י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן:
יא וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמר:
יב שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמר בֵּין הָעַרְבַּיִם תּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלקיכֶם:
יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפר עַל הָאָרֶץ:
טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לא יָדְעוּ מַה הוּא וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה:
טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָה ה' לִקְטוּ מִמֶּנוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עוֹמֶר לַגֻּלְגּלֶת מִסְפַּר נַפְשׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
יז וַיַּעֲשׁוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:
יח וַיָּמדוּ בָעמֶר וְלא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:
יט וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר:
כ וְלא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצף עֲלֵהֶם משֶׁה:
כא וַיִלְקְטוּ אתוֹ בַּבּקֶר בַּבּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעמֶר לָאֶחָד וַיָּבאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַגִּידוּ לְמשֶׁה:
כג וַיּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעדֵף הַנִיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבּקֶר:
כד וַיַּנִיחוּ אתוֹ עַד הַבּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לא הָיְתָה בּוֹ:
כה וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיוֹם לַה' הַיּוֹם לא תִמְצָאֻהוּ בַּשָׂדֶה:
כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ:
כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקט וְלא מָצָאוּ:
כח וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר מִצְוֹתַי וְתוֹרתָי:
כט רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
ל וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי:
לא וַיִּקְרְאוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ:
לב וַיּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' מְלא הָעמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
לג וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלא הָעמֶר מָן וְהַנַּח אתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם:
לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶל משֶׁה וַיַנִּיחֵהוּ אַהֲרן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:
לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:
לו וְהָעמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

פָּרָשַׁת הַמָּן היא פרשה בפרק ט"ז בחומש שמות (פרשת בשלח), שבה מסופר על ירידת המן לבני ישראל במהלך נדודיהם במדבר סיני. מקובל שפרשה זו מהווה סגולה לפרנסה.

תוכן הפרשה

על פי המתואר בתחילת פרק ט"ז, בני ישראל פונים בתלונה אל משה ואהרן כי אין בידיהם אוכל, וכי הם מעדיפים מוות בעבדות מצרים, מאשר מוות מרעב במדבר סיני. בתגובה, הקדוש ברוך הוא אומר למשה כי מעתה ירד לבני ישראל לחם בבוקר ובשר בערב, כאשר הלחם הוא המן. בירידת המן התרחשו מספר ניסים: איסוף המן היה תמיד בשיעור עומר (עשירית האיפה, בין 1.5 ל-3 ק"ג) לנפש בימות השבוע, עומר כפול ביום שישי, בעוד בשבת לא ירד כלל מן. בני ישראל נצטוו שלא לשמור מן מיום אחד למשנהו (למעט מיום שישי לשבת), ומן שהושאר מיום ליום נרקב.

פרשת המן במסורת

בשבת פרשת בשלח בה קוראים את פרשת המן, יש מנהג לפזר שאריות האוכל לציפורים, וזאת בשל מדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת ה"מן" אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת.[1] דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת, וזאת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה. לכן מפזרים את האוכל בשבת זו, בה קוראים בתורה על ירידת המן.[2].

בקהילות גאורגיה, נוהגים לאכול מאכל חיטה מיוחד שנקרא "קורקוטי", וזאת מפני "פרשת המן" המוזכרת בפרשה זו. באותו שבוע, ביום שלישי מקובל מרבי מנחם מנדל מרימנוב כי קריאת פרשת המן בסדר שנים מקרא ואחד תרגום הינה סגולה לפרנסה, ואכן יהודים רבים נוהגים במנהג זה.

פרשת המן בהגות

מקובל כי רוב תורותיו של רבי מנחם מנדל מרימנוב עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר מנחם ציון שערך רבי יחזקאל פנט מקרלסבורג, נרשם בהקדמה ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת המן". התעסקות זו נבעה כפי הנראה מהאותיות מ"ם ונו"ן הנמצאות הן בשמו העברי (מנחם), בשמו האידי (מנדל) ובשם מקומו (רימנוב)[דרוש מקור].

רב חסדא הביא ראיה מפרשת המן שעל אדם להשכים בערב שבת, לטרוח ולזמן הוצאת שבת. זמן לקיטת המן, הייתה בשעת בוקר מוקדמת כמו שנאמר "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר"[3]. על סדר היום השישי נאמר בתורה כי "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", - כלומר: מיד לאחר שיביאו את המן בהשכמה, יכינו אותו לאכילה. ומכאן, שיש להשכים ביום השישי כדי להכין את צורכי שבת[4].

אמירת פרשת המן

יש הנוהגים לקרוא את פרשת המן מדי יום ביומו לאחר התפילה, ולכן היא נדפסה ברוב הסידורים לאחר תפילת שחרית. על פי מנהג זה נקראת הפרשה מפרק ט"ז, פסוק ד' ועד סוף הפרשה (ללא פתיחת הפרק המתארת את תלונות בני ישראל), ונדפס בסידורים תפילה לפניה שתיקן רבי משה בן מכיר בספרו סדר היום, ואחריה שתי תפילות, הראשונה מהשל"ה, והשניה מרבי שמואל לטיף מאיטליה. רבי פנחס מקוריץ הורה לתלמידיו שלא לומר את התפילה השניה[5].

רבי חיים ויטאל כותב[6] שהיה נוהג לומר כל יום קודם התפילה עשרת הדברות ופרשת המן, ורבו האריז"ל הורה לו להפסיק לאמרם, וכן כתב היעב"ץ בסידורו שלא הכניס פרשת המן מפני אזהרת האר"י לרח"ו. אמנם החיד"א[7] כתב, שקפידת האר"י היה לאמרם קודם התפילה, אבל לאחר התפילה אין מניעה לומר, וכן כתב ביפה ללב[8] שטעמו הוא כמו שכתוב בספר הזוהר שאין לבקש על מזונו קודם התפילה.

סגולות פרשת המן

כתב התשב"ץ[9] בשם הירושלמי, "כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו, ואני ערב", וכן כתבו בספר המנהיג[10] והפרישה[11], וכן כתב רבינו בחיי[12] "וקבלה ביד החכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות", והטעם כתב בבית יוסף[13] כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגחה.

וכתב השל"ה[14] שסגולת פרשת המן לאמרה שנים מקרא ואחד תרגום, וכן כתב בשבט מוסר[15], ובספר נוהג כצאן יוסף[16] הביאו בשם רבינו תם.

רבי אברהם שלום הלברשטאם מסטראפקוב אמר בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב, כי סגולה לפרנסה לומר פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי בפרשת בשלח[17], ואף שיש המפקפקים במקור שמועה זו נפוץ הסגולה בעולם, והרבה אנשים אומרים פרשת המן ביום זה אף שאין אומרים אותו בכל יום, וכן מתקיימים מעמדי תפילה על ידי קופות הצדקה השונות.

קישורים חיצוניים


  • ידידיה פרנקל, פרשת המן- עניינו, סגולתו, טעמו ומקור אמירתו, הופיע בתוך כתב-עת "עדות", ירושלים:
חלק א, גליון יא, ערה"ש תשנ"ב, באתר HebrewBooks
חלק ב, גליון יב, סיוון תשנ"ב, באתר HebrewBooks

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה.
  2. ^ מנהגי ישורון, צ"ד.
  3. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיז עמוד ב. שמות, ט"ז, ה'.
  5. ^ אמרי פנחס השלם, סדר היום וענייני תפילה, אות קנו.
  6. ^ שער הכוונות, ענין ברכות השחר.
  7. ^ בספרו טוב עין סימן י
  8. ^ חלק א סימן א.
  9. ^ סימן רנו, ובחלק מהדפוסים סימן קפט.
  10. ^ הלכות שבת סימן מד.
  11. ^ אורח חיים סימן א אות יז.
  12. ^ בפרשת בשלח.
  13. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן א'
  14. ^ בהגהותיו לספר יש נוחלין של אביו.
  15. ^ פרק מ.
  16. ^ לרבי יוסף קשמאן נכד רבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן, דיני הנהגת כל יום, אות לד.
  17. ^ הובא בספר ילקוט מנחם.