צ'פל
ערך זה עוסק ברובע בעיר בודפשט. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו | מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| עיר אם | בודפשט |
| שטח | 25.75 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ברובע | 76,092[1] (2019) |
| ‑ צפיפות | 2,955.03 נפש לקמ"ר (2019) |
 | |
הרובע ה-21 של בודפשט (בהונגרית: Budapest XXI. kerülete), או בשמו המוכר צ'פל (בהונגרית: Csepel), הוא אחד מ-23 הרבעים של העיר בודפשט, בירת הונגריה. הרובע שוכן בדרום העיר, על חלקו הצפוני של האי צ'פל בתוך נהר דנובה. ברובע מתגוררים 76,092 תושבים (נכון ל-2019).[1] עד 1950 צ'פל הייתה עיר עצמאית.
היסטוריה
אוכלוסייה יהודית
ב-1880 ישבו בצ'פל רק שני יהודים, בשנת 1900 היו 42 יהודים, ב-1910 ישבו במקום 269 יהודים, ב-1920 היו 501 יהודים, ב-1930 638 יהודים ובשיא ב-1941 902 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של כ-46 אלף.[2][3]
עד סוף המאה ה-19 לא השתקעו יהודים בצ'פל, בגלל התנגדותם של האוכלוסייה ממוצא גרמני מחד ובגלל חוסר מקורות פרנסה מאידך. מפעליו של מנפרד וייס היו מקור פרנסתם העיקרי של היהודים ומעטים היו סוחרים ובעלי מלאכה. יחס התושבים ליהודי המקום היה תקין בדרך כלל, הפועלים היו מאוגדים רובם במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שלא גרסה פעילות אנטישמית.
הקהילה בצ'פל אורגנה ב-1898, והייתה כפופה לקהילת שורוקשאר (soroksar). ב-1940 נעשתה כפופה לקהילת פשטסנטארז'בט (Pestszenterzsebet).[3] במקום היו חברת קדישא ואגודת נשים. בית התפילה נבנה ב-1930.
מלבד המפעל של וייס, המפעל המרכזי והגדול ביותר, היה מפעל נוסף לבניה שגם הבעלים שלו היו יהודים והיה שם בית חרושת שבו פועלים עבדו התפרנסו שגם הבעלים שלו היו יהודים.[4]
השואה ולאחריה
כאשר התחילו מחנות העבודה באושוויץ, יהודי צ'פל לא שמעו על כך כלום. מאוחר יותר הגיעו ארבעה בורחי אושוויץ וסיפרו על מה שקורה, אך יהודי הונגריה לא האמינו והיו בטוחים שהאמריקאים והבריטים יחסלו את התופעה של האנטישמיות לפני שתגיע אליהם. בשנים 1942–1943 התחילו הרפורמות על היהודים גם ברחבי הונגריה ואנשים התחילו לאבד את עבודותיהם. הנוער היהודי בצ'פל הרגיש צורך להוכיח שהם מסוגלים לעבוד והיו הולכים לעבוד במפעל למרות שבקושי הייתה משכורת ליהודים.[4] בנוסף גברים יהודים גויסו לעבודות כפייה, וחלקם נשלחו למחנה בור ביוגוסלביה.[3][5]
ב-19 במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. מגיל 17 הלך הנוער הציוני לסחוב שקי קמח ואוכל לחיילים, ומגיל 22–23 גויסו לחזית המלחמה עם רוסיה או נשלחו לשדות מוקשים על מנת להגן על החיל ההונגרי, מחנות העבודה נקראו "מחנות עזרה לצבא" שבהם היהודים הצעירים עשו את העבודות הנ"ל, בעוד שהמבוגרים נשלחו על רכבות לאושוויץ. היהודים במחנות העבודה בהונגריה לא עטו טלאי צהוב, אלא מן סרט חאקי על היד שלא הורגש כסימון, אלא כחלק מתפקיד. מאוחר יותר כל הצעירים ממחנות העבודה הועברו לבודפשט לוואדאז אוטצה 29, ומשם לגטאות.
ב-10 במאי החל ריכוז יהודי צ'פל לגטו שהוקם במפעל של מנפרד וייס, אליו הובאו גם יהודים מראצקווה (אנ'), טקל (אנ'), דמשד (אנ'), טקשון (אנ'), קישקונלצהאזה (אנ') וסיגטסנטמיקלוש (אנ'), ובסך הכול כ-3,000 יהודים.[3][5] ב-30 ביוני הם שולחו למרכז השילוחים שנוצר במונור ומשם שולחו בסופו של דבר לאושוויץ.[5]
לאחר המלחמה כ-80 יהודים חזרו לצ'פל והקימו מחדש קהילה קטנה. הם הקימו אנדרטה לזכר קורבנות השואה ואימצו את ספר התורה של קהילת דונהרסטי (אנ') שנחרבה.[3]
ערים תאומות[6]
קיילצה, פולין
גנשט (אנ'), רומניה- סלונטה (אנ'), רומניה
רייקה, קרואטיה
נוינבורג אם ריין (אנ'), גרמניה- וולומין, פולין
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צ'פל- צ'פל (Csepel), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קהילת צ'פל באתר בית התפוצות
- "צ'פל", באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גאזטיר של הונגריה: 1 בינואר 2019, משרד הסטטיסטיקה המרכזי (הונגריה) (אנ')
- ^ צ'פל בתוך מספר האוכלוסייה היהודית לפי יישוב 1840–1941, בודפשט: משרד הסטטיסטיקה המרכזי (הונגריה) (אנ'), 1993 (בהונגרית) מסת"ב 9632150066.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 קהילת צ'פל באתר בית התפוצות.
- ^ 4.0 4.1 קלרה גולן, מדוע שרדתי, 2012
- ^ 5.0 5.1 5.2 צ'פל (Csepel), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ ערים תאומות באתר המועצה של צ'פל (בהונגרית)
