צאגה אמלק
צאגה אמלק (נקרא גם: אבא צאגה) היה נזיר יהודי אשר חי ופעל במאה החמש-עשרה באימפריה האתיופית והיה תלמידו הקרוב של הנזיר אבא צברה.
אמלק נולד בשם "אסקל" כבן בכור לקיסרית היהודיה ציון ציפורה ולקיסר זרע יעקב ויועד להיות יורש אביו. בשנת 1462 כאשר התרחש מרד ציפורה בראשותו של מלך ממלכת ביתא ישראל גדעון החמישי אסקל יועד להיות קיסר אתיופיה לאחר שהמרד יצליח בעיני אמו. לאחר שהמרד חוסל בצורה אכזרית, אמו הוצאה להורג בידי בעלה הקיסר ואסקל הודח מתפקיד יורש העצר לטובת אחיו הצעיר באדה מריאם והוא הפך לאחראי על בית הכלא של האסירים היהודים שנלקחו בשבי במרד. בין האסירים היה הנזיר אבא צברה[1]. אסקל, אשר שמר טינה לאביו מפני שרצח את אמו לנגד עיניו, שכנע בסופו של דבר את אבא צברה לברוח מהכלא ולקחת אותו עמו. אסקל וצברה היו צריכים לברוח מפני חיילי הצבא שחיפשו את אסקל, שלו הייתה חותמת מלכותית על מצחו. לאחר מכן אבא צברה גייר את אסקל ליהדות ושינה את שמו ל"צאגה אמלק" ("בן המלך"). שני אישים אלו פיתחו וחיזקו את מעמד הנזירים אצל יהודי אתיופיה ופסקו הלכות שונות.
הערות שוליים
- ^ דוד מולה, חוברת בית הכנסת אבא צברה, עמוד 4.
