זרע יעקב, קיסר אתיופיה
ערך זה עוסק בקיסר אתיופיה מן המאה ה-15. אם התכוונתם להוגה אתיופי מן המאה ה-17, ראו שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. זרע יעקב (געז: ዘርአ ያዕቆብ) היה קיסר האימפריה האתיופית בשיא תקופת תור הזהב. יעקב נולד בטילק שבפטגר ב-1399 והיה בנו הרביעי של הקיסר ניואיה קראסטוס מאשתו השלישית וויזרו יגזי כברה. זרע יעקב ירש את אחיינו עמדה ייאסוס במאי 1434 והוכתר בעיר אקסום שבתיגראי תחת שם ההכתרה "עמדה ציון" ב-1439, מאוחר יותר אימץ את שם המלכות "קונסטנטינוס" על שמו של קיסר האימפריה הביזנטית קונסטנטינוס הגדול.
ההיסטוריון אדוארד אולנדורף מסכם, שזרע יעקב:
היה ללא ספק השליט הגדול ביותר של אתיופיה מאז אזנה, קיסרה של קיסרות אקסום, ואף קיסר לא משתווה אליו פרט לקיסרים מנליק השני והיילה סלאסי שיכולים להתמודד מולו.
— [1]
חייו
תקופת מלכותו
בעקבות מות הקיסר דווית הראשון, כלא אחיו הגדול תוודרוס הראשון את זרע יעקב באמבה גישן ב-1414. במשך 20 שנים הבאות הייתה תחלופה רבה של אחיו הגדולים על כס הקיסרות עד שהגיע תורו[2].
החוקר דוויד בוקסון מציין את ההשפעה שהייתו על זרע יעקב עקב היותו מרותק ומבודד באמבה גישן:
מנוע מכל גישה לאנשים רגילים או חיים נורמלים, נדחף לעמדת המנהיג, בלי ניסיון בענייני ניהול מדינה, הוא (זרע יעקב) התמודד עם ממלכה מלאה בקשירות ובמרידות, כנסייה משוסעת, ואויבים מבחוץ שמאיימים לפלוש כל רגע.
— [3]
בוקסון ממשיך וכותב כך:
בנסיבות אלה קשה היה לצפות מהמלך החדש להראות כושר הסתגלות, סובלנות או מיומנות דיפלומטית, מכיוון שתכונות אלה נרכשות לאחר ניסיון רב ביחסים בין אנושיים. מעומת עם הייאוש והמצב הקאוטי שהיה נתון בו, הוא הפך לחסר פשרות אכזרי שממעט להשלים. לקראת מותו איבד את החיבה והנאמנות של משפחתו והחצר המלכותית שלו והוא נהיה דמות מבודדת וחשדנית. אולם למרות הכל שמו של זרע יעקב הוא בין הגדולים ביותר בהיסטוריה האתיופית.
— [4]
למרות שזרע יעקב מלך בשנת 1434 הוא לא הוכתר (על ידי האבונה) עד לשנת 1436 בה הוכתר רשמית באקסום. לאחר ההכתרה הוא נשא לאישה את הלני שהמירה את דתה מהאסלאם לנצרות. הלני הייתה ביתו של מלך ממלכת האדייה אחת ממלכות הסידאמים הנמצאת מדרום לנילוס הכחול. הלני לא הביאה ילדים לעולם אבל נהייתה לאישיות פוליטית חזקה בחצר והייתה עוצרת או יועצת של הקיסרים באדה מריאם הראשון, אסכנדר ונהואד.
אחרי שיום אחד נראה אור משונה בשמי אתיופיה (שרוב היסטוריונים זיהו אותו כשביט היילי, בשנת 1456), זרע יעקב הקים את העיר דברה ברהן וקבע אותה כבירת ממלכתו.[5]
כעבור מספר שנים שלטונו של זרע יעקב נעשה רודני יותר. כאשר תקלה האוואריאט, ראש מנזר דברה ליבנוס, יצא כנגד הרציחות וההכאות של גברים בממלכה, הקיסר כלא אותו, והוא מת בכלאו אחרי חודשים ספורים. כאמור, לקראת סוף שנות שלטונו הוא החל להיות פרנואיד ובשנת 1453 הוא היה משוכנע שישנה עלילה כנגדו, מה שגרם ליותר פעולות אכזריות כנגד תושבים רבים בממלכה. כאשר בשנת 1445 סולטנות אדאל ומנהיגה באדלאי אבן סעד א-דין מרדו בקיסר הוא יצא לאזור המרידות עם צבאו, הביס את צבא אדאל בקרב גומיט וגיבש את שליטתו על הממלכות של הסידמאים בדרום, ועל הממלכות המוסלמיות החלשות שמעבר לנהר האוואש.
מרד היהודים
ערך מורחב – מרד ציפורה
זרע יעקב היה איש נוצרי אדוק ולא סבל דתות אחרות, ולכן, תחת שלטונו הורע מצבם של יהודי אתיופיה. הקיסר דרש מכלל תושבי ממלכתו ובכללם היהודים, להתנצר, והיה אם יסרבו דינם יהיה מוות. אחת מנשות הקיסר -ציון ציפורה (או "ציון מורגשה" -על פי מקורות נוצריים) הייתה יהודיה שהוכרחה להתנצר ולהינשא לקיסר לאחר שהוא חשק בה. היא שינתה את שמה ל"ולטה קדיסן", וילדה לו שלושה בנים: אסקאל, באדה מריאם הקיסר לעתיד ומאדאם.
כשהקיסר היה במערכה צבאית כנגד המוסלמים בדרום, ניצלו יהודי אתיופיה את ההזדמנות ומרדו בקיסר בהנהגת אשת הקיסר ציפורה. היהודים, שסבלו רבות משלטון הקיסר, תכננו להכתיר לקיסר את בנו הבכור של זרע יעקב אסקאל. כאשר הקיסר שמע כי היהודים מרדו בו, וכי אשתו היהודייה, היא למעשה מנהיגת המרד, הוא הפנה את צבאו צפונה אל עבר מחוזות היהודים, השמיד כפרים יהודיים רבים, הרג את אשתו ציון ציפורה ולקח רבים בשבי. בעקבות זאת זרע יעקב כינה את עצמו "משמיד היהודים"[6]. למרות הטבח שביצע ביהודים הוא לא הצליח להביס אותם לחלוטין, מאחר שהם התבצרו בהרי סאמיאן.
מרד נוסף שדוכא על ידי זרע יעקב בצפון היה של האגאווים.
זרע יעקב והכנסייה האתיופית
זרע יעקב ראה בכנסייה ובנצרות את הכלים הראשיים לגיבושה של מדינה ולקידומה של לאומיות אתיופית. הקיסר הבין כי מספר הולך וגדל של אתיופים בעלי רקע דתי ותרבותי שונה החלו לאמץ לחיקם את הדת הנוצרית, עד אשר באמצע המאה ה-14, האחריות הנוספת אשר הוטלה על הכנסייה האתיופית הייתה מעל ומעבר לכוחותיה ויכולותיה וכי המתקנים החינוכיים והארגוניים שלה, לא יכלו להמשיך ולספק שירותים לכל המאמינים החדשים. לשם כך, היו חייבים להתבצע צעדים דרסטיים בארגונם מחדש של מוסדות הכנסייה, וכתיבה מחדש של חוקים בממלכה. בתקופה קריטית זו תפס זרע יעקב את השלטון והציב לעצמו את המטרה לבצע את הרפורמות בכנסייה האתיופית. תשומת לבו הופנתה מהר מאד לנושא אשר במשך זמן רב היווה מחלוקת בין קבוצות דתיות רבות באתיופיה ובין הבישוף באלכסנדריה, והוא שמירת השבת. נוהג שמירת השבת התפשט בין קהילות רבות ואף בחצר המלכותית באתיופיה, כל זאת בניגוד לעמדת הבישוף ממצרים אשר ראה בנוהג שמירת השבת השפעה יהודית אשר יש לעקור אותה מן השורש. אולם גם זרע יעקב, כמו אביו לפניו, היה בעד שמירת נוהג זה, לא רק בגלל אמונות דתיות אלא גם בגלל סיבות פוליטיות. העובדה כי זרע יעקב המשיך בנוהג שמירת השבת הביאה לכך שכוחו של הבישוף המצרי ונאמניו, המעטים וחסרי הכוח בממלכה, נשארו בעמדה נחותה זו, כך שהם לא היוו סיכון על שלטונו.
נושא נוסף אשר העסיק את מחשבתו לאורך כל תקופת שלטונו, הייתה העובדה כי אתיופיה הייתה מוקפת בפגאנים ומוסלמים ממזרח וממערב, אשר עלולים להשפיע לרעה על אנשיו -המאמינים הנוצרים אשר בממלכה. כדי לפתור בעיה זו, הוא החל בסדרה של פעילויות אנרגטיות אשר באו כדי לבצע רפורמות דתיות, ואשר הוכיחו כמה קטנה הייתה השפעתה של הכנסייה במחוזות הנרחבים של הממלכה. הוא דרש ואף קיבל מהבישוף של מצרים שני אבונאות שיבואו לאתיופיה כדי להשתלט על כמות המאמינים אשר גדלה בה (דבר אשר מעולם לא נעשה לפני כן, שכן הבישוף ממצרים הסתפק תמיד באבונה אחד שישרת את הקהילה באתיופיה).
נראה היה כי זרע יעקב, בניגוד לקיסרים האחרים של השושלת הסולומונית, היה היחיד אשר הצליח להבין את גודל הבעיה אשר הביאו עימם הפגאנים והמוסלמים לעדת המאמינים הנוצרים יותר מכל דבר אחר. בעקבות הבנה זו הוא תכנן את תוכנית הרפורמות שלו עוד לפני שהוא תפס את שלטון הכתר בממלכה.
אין ספק כי ניסיונותיו של זרע יעקב לשלב את השטחים הכבושים, להטמיע את תושביהם בתרבות האתיופית הנוצרית ולספק בסיס איתן הן לכנסייה והן למדינה, עלו על אלה של קודמיו או של יורשיו, והפכו אותו לשליט הבולט בתקופה הסולומונית כולה.
יחסי חוץ
זרע יעקב שלח משלחת דיפלומטית לאירופה בשנת 1450, שהובלה על ידי הסיציליני פיאטרו רומבאלו, שעוד לפני משימה זו, נשלח להודו בשליחות דומה, והצליח שם. אנשי המשלחת, בראשות פיאטרו רומבאלו, נפגשו עם מספר אנשים חשובים, ביניהם האפיפיור ניקולאס החמישי, ופגישתם העיקרית הייתה עם אלפונסו החמישי מלכה של ממלכת אראגון.
הערות שוליים
- ^ Edward Ullendorff, The Ethiopians: An Introduction to the Country and People, p. 69
- ^ Taddesse Tamrat, Church and State in Ethiopia, p. 222
- ^ David Buxon, The Abyssinians, p. 47
- ^ David Buxon, The Abyssinians, p. 48
- ^ Richard K. P. Pankhurst, The Ethiopian Royal Chronicles, p. 32
- ^ Richard K. P. Pankhurst, The Ethiopian Royal Chronicles, p. 34
| השושלת הסולומונית | ||
|---|---|---|
| תור הזהב | יקונו אמלק · יאגבה ציון · סינפה ערד הרביעי · חיזבה אסגד · קידמה אסגד · ג'ין אסגד · סבא אסגד · וואדם ערד · עמדה ציון הראשון · ניואיה קראסטוס · ניואיה מריאם · דווית הראשון · תוודרוס הראשון · יסחק הראשון · אנדראיאס · תקלה מריאם · סארוו ייאסוס · עמדה ייאסוס · זרע יעקב · באדה מריאם הראשון · אסכנדר · עמדה ציון השני · נהואד | |
| תקופת השפל | דווית השני · גלאוודיוס · מינאס · סרצה דנגל · יעקב · זה דנגל · יעקב | |
| ענפים | השושלת הגונדרית · השושלת השאוונית · השושלת הטיגראינית · השושלת הגוג'אמית | |
| האימפריה האתיופית | ||
| הקודם: עמדה ייאסוס |
קיסר האימפריה האתיופית מאי 1434 - 26 באוגוסט 1468 |
הבא: באדה מריאם הראשון |
