צבי פלח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי פלח
Zvi Pelah
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה לומז'ה, פולין פוליןפולין
פטירה 11 באוקטובר 2009
סביון, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל
השכלה
מנחה לדוקטורט ארנסט דוד ברגמן
מעסיק
פרסים והוקרה פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל (2)
תרומות עיקריות
פיתוח חומרים ומוצרים בתחומי ההדברה, חומרים לשחרור איטי של מולקולות ביולוגיות, פולימרים ואמולסיות, פיתוח שיטות ומכשירים לזיהוי חומרי נפץ; הקמת הפקולטה למדעי הטבע והרשות למחקר ופיתוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

צבי פֶּלַח (17 באוגוסט 1924 –11 באוקטובר 2009) היה כימאי אורגני ישראלי, פרופסור במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ולפני כן באוניברסיטה העברית בירושלים. איש מערכת הביטחון שכיהן כרקטור הנבחר הראשון של אוניברסיטת בן-גוריון וכדקאן המייסד של הפקולטה למדעי הטבע. חתן פרס רוטשילד ופרס ביטחון ישראל (פעמיים).

ביוגרפיה

ראשית חייו

צבי פלח נולד בלומז'ה שבפולין בשם צבי לייב פלחוביץ, בנם של משה דן פלחוביץ ויפה (שיינה) לבית פלונסקי, אח לישראל ושרה.[1][2] עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925, והם התיישבו בנווה צדק ולאחר מכן בצפון הישן של תל אביב.[2][3] אביו היה פועל בבית חרושת "היוצק" לספירט.[2]

התחנך בבית הספר תחכמוני ובבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה גאולה), שם למד הנהלת חשבונות.[4] לאחר השלמת לימודיו, שאף ללמוד כימיה באוניברסיטה, אך מכיוון שלא היה ביכולתו לעמוד בתשלומי שכר הלימוד, עבד מספר שנים בתור פועל בניין.[4]

ראשית דרכו האקדמית ושירותו בחיל המדע

ב-1946 החל פלח (אז פלחוביץ) את לימודיו לתואר שני בכימיה באוניברסיטה העברית.[5] לימודים אלה נקטעו כאשר בפברואר 1948 צורף ליחידת "און" בחיל המדע (חמ"ד), בפיקודו של אהרן קציר, והוכשר בקורס חבלה שנערך בהר הצופים.[4] הדריך בקורס חבלה בקריית ענבים ולאחר מכן הדריך בקליה שימוש בחומרי נפץ ובחומרים פירוטכניים. כמו כן הדריך בקורס של הפלי"ם בקיסריה.[4]

בהמשך הצטרף ליחידת המבצעים של החמ"ד במחנה תל חיים והיה לסגנו של קצין המבצעים, אהרן ניר (סטריקובסקי). כאשר פרש ניר מהחמ"ד, פלח החליפו.[4] בתפקיד זה שימש גם במהלך מבצע יואב במלחמת העצמאות, במסגרתו לחם בכיבוש משטרת עיראק סווידאן ובהתקפה על עיראק אל-מנשייה, עת הפעיל יחד עם חבריו את הארטילריה שפיתחו במסגרת החמ"ד.[4] לימים סיכם את שירותו בחמ"ד במילים אלה:[4]

”לזכות המדענים יש לומר שהם עשו המון דברים גדולים. אולי בגלל שהיינו אנשים די צעירים ולא ידענו מספיק ולכן היה לנו הרבה דמיון. לפעמים עשינו דברים שאנשים עם ידע לא היו עושים, מתוך פחד, מתוך ידע שזה לא ילך. לפעמים כאשר אתה לא יודע משהו אתה מעז לעשות דברים. אם אתה יודע הרבה מאוד, זה לא כל כך טוב.”

לאחר מלחמת העצמאות

לאחר המלחמה ביקש פלח לשוב לעבודה מדעית. את עבודת הגמר של התואר השני ביצע במכון ויצמן למדע, בהנחיית ארנסט דוד ברגמן, והשלים אותה תוך שלושה חודשים.[4] אחר כך שב לחמ"ד והיה חוקר בקבוצה לחומרי נפץ בראשות ד"ר אפרים לבקוביץ, שם עסק בפיתוח חומרי נפץ נוזליים.[4] באפריל 1951 ערך ניסוי בבדיקת מהירות של גל נפץ ובשל פיצוץ איבד כמה פרקי אצבעות וספג רסיסים בגופו.[4] חייו ניצלו הודות לפעולה מהירה של עמיתו, שעיה גלילי (לימים פרופ').[4]

לאחר אשפוז ממושך, שב בשלהי אותה שנה למכון ויצמן והחל את לימודי התואר השלישי בהנחיית ברגמן.[4][6] לנוכח פציעתו לא היה מסוגל לבצע את הניסויים בעצמו, אך מונה לו לבורנט שסייע לו.[4] במחצית 1953 השלים את עבודת הדוקטורט,[7][4] שכותרתה "סינתזות פוליציקליות חדשות".[8] כעבור חודשים אחדים השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.[4]

עם שחרורו, מונה למנהל מכון 1 של האגף למחקר ותיכון וזמן קצר לאחר מכן גם מונה לראשות גוף שעסק בהגנה מפני לוחמת גז.[4] בתחילת 1955 מונה לתפקיד בלשכת המדען הראשי של משרד הביטחון.[4][9] בהמשך אותה שנה ביצע השתלמות בתר-דוקטורט במכון קרולינסקה בסטוקהולם אצל פרופ' ארדמן. כמו כן התבקש פעמיים להמליץ על חתני פרס נובל.

פועלו הביטחוני של פלח הוזכר בספרו של מוניה מרדור, אשר כינה אותו בשם "צבי פ.".[10] בהמשך מילא תפקיד בכיר במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה[11][12] וקיבל דרגת פרופסור באוניברסיטה העברית.[12] במסגרת עבודתו הביטחונית זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל[12] ובמשך שנים רבות אף שימש כשופט בוועדת הפרס.

הקמת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

בשנות ה-60 שימש פלח כיועץ בכיר לחברת מכתשים בבאר שבע,[12] ואף היה חבר בוועדת הבדיקה לאסון מכתשים, לצד פרופ' דוד ופסי.[13]

במסגרת עבודתו במכתשים נחשף להקמת המכון להשכלה גבוהה בעיר, וב-1967 נענה להצעתו של יואל שכטר, מראשוני המכון לחקר הנגב, להצטרף לשורותיו.[12] כך היה פלח לראשון החוקרים במחלקה לכימיה. משימתו הראשונה של פלח הייתה לגייס מדענים. הוא יצר קשרים עם מדענים ישראליים בישראל ובעולם, נסע לפגישות היכרות, והרחיב את סגל המרצים, באופן שאפשר הכנת תוכניות לימודים ותכנון המחלקות האקדמיות השונות. הסגל הראשוני של המחלקה הובא בעיקרו מהקריה למחקר גרעיני – נגב.[12]

ב-1969 מונה לדקאן הראשון של הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת הנגב, וזאת עוד טרם הקמתה הרשמית של הפקולטה.[12] הוא כיהן בתפקיד זה עד 1971,[12] אז מונה לחבר המועצה להשכלה גבוהה.[14] ב-1973–1974 כיהן כרקטור הנבחר הראשון של האוניברסיטה בגלגולה החדש כאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[15][16] פלח ייסד את הרשות למחקר ופיתוח באוניברסיטת בן-גוריון והתמנה למנהלה הראשון. בתוך כך, יצר את הבסיס לפעילות של "מוצרי תחכום" (לימים "ב.ג. נגב טכנולוגיות וישומים"), חברת מסחור הידע של האוניברסיטה.[12]

מחקר

פלח היה כימאי אורגני יישומי. בין היתר, עסק בפיתוח חומרים ומוצרים בתחומי ההדברה, חומרים לשחרור איטי של מולקולות ביולוגיות, פולימרים ואמולסיות, וכן פיתוח שיטות ומכשירים לזיהוי חומרי נפץ.[12]

ב-1962–1964 כיהן כמדען אורח באוניברסיטת סטנפורד, במעבדתו של פרופ' קארל דג'ראסי.[17] בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 שימש יועץ מדעי לממשלת טאיוואן.

בראשית 1978 הוכרז פלח כחתן פרס רוטשילד למפתחים תעשייתיים, לצד התעשיין יהודה ברוניצקי. בנימוקים לפרס נכתב:[18]

”פרופ' צבי פלח זכה בפרס על הישגיו המרשימים בפיתוח סינתזות כימיות תעשייתיות ופיתוח שיטות ייצור מתוחכמות לחומרי הדברה, בעיקר בתחום התרכובות האורגנו-זרחניות והקרבמטים. פיתוחים אלה הגיעו ליישום תעשייתי במפעלי כור-כימיה ובמיוחד במפעל מכתשים בבאר שבע ובמפעל אגן באשדוד.”

ב-1993 יצא פלח לגמלאות[12] אך המשיך לעסוק במחקר גם לאחר מכן.[19] במקביל למחקרו, שימש כיועץ למשטרת ישראל בתחום הזיהוי הפלילי ולחברת Giulini Chemie בגרמניה.[20] היה יו"ר הוועדה המלווה של הקמת מכללת שנקר מטעם המועצה להשכלה גבוהה. בשנותיו האחרונות היה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון.[21]

פרסים והוקרה

  • פרס ביטחון ישראל (שתי זכיות)
  • פרס המשטרה האמריקאית על פיתוח "המריחן" של חומרי נפץ בשדות תעופה (1971)
  • פרס רוטשילד למפתחים תעשייתיים (1977)
  • ידיד שנקר (1983)
  • תעודת הוקרה ממשטרת ישראל (1995)

חיים אישיים

מ-1956 ועד לפטירתו, היה נשוי לרבקה (לבית קריצ'בסקי).[22] היה אב לשלושה בנים, ד"ר דן פלח, גיא פלח וד"ר אבישי פלח. אחיו הבכור, ישראל פלח, היה מייסד הכור למחקר גרעיני בנחל שורק ופרופסור לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב.[2] אחותו שרה הייתה נשואה לפרופ' זאב פרנקל, דקאן הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן.[12]

פלח התגורר בסביון, שם גם נטמן עם פטירתו בגיל 85.[23]

הערות שוליים

  1. ↑ רישומי העלייה של משפחת פלחוביץ, באתר ישראל, רשימות עולים, MyHeritage
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מ. אחידורון (מנחם תלמי), המנהל הראשון של הכור הראשון, באתר מעריב, ‏12 במאי 1959
  3. ↑ ראיתי שמעתי - מנהל הכור האטומי, באתר הארץ, ‏11 במאי 1959
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 4.13 4.14 4.15 4.16 אוריאל בכרך, בכוח הידע - פרקים בתולדות חיל המדע, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2009
  5. ↑ במסלול ישיר, שהיה נהוג אז במוסד זה
  6. ↑ המוסד שהעניק לו את התואר בפועל היה האוניברסיטה העברית, שכן היה זה טרם הקמת מדרשת פיינברג
  7. ↑ שמות מוסמכי האוניברסיטה ובוגריה, באתר חרות, ‏28 באפריל 1954
  8. ↑ צבי פלחוביץ, סינתיזות פוליציקליות חדשות, באתר הספרייה הלאומית, ‏תשי"ד
  9. ↑ שנתון הממשלה, המדפיס הממשלתי, 1969
  10. ↑ מאיר (מוניה) מרדור, רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, מערכות, 1981, עמ' 128
  11. ↑ מענק אמריקאי למחקר מדעי ביאולוגי, באתר הארץ, ‏15 באפריל 1960
  12. ^ 12.00 12.01 12.02 12.03 12.04 12.05 12.06 12.07 12.08 12.09 12.10 12.11 יהודה גרדוס ויצחק (יאני) נבו, מדע ורוח בנגב: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותולדותיה בראי המחקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014
  13. ↑ מרדכי ארציאלי, מסקנות ועדת החקירה באסון מכתשים, באתר הארץ, ‏1 בפברואר 1968
  14. ↑ מונו חברי המועצה להשכלה גבוהה, באתר דבר, ‏1 בנובמבר 1971
  15. ↑ קדם לו פרופ' חיים חנני, שכיהן כרקטור אוניברסיטת הנגב
  16. ↑ פרופ' משה רוזן נבחר לרקטור אוניב' ב.ג., באתר על המשמר, ‏23 ביוני 1974
  17. ↑ Martin Fischer, Zvi Pelah, Dudley H. Williams, Carl Djerassi, Mechanismus der Reduktion von Tosylhydrazonen mit komplexen Metallhydriden, Chemische Berichte 98, 1965, עמ' 3236–3250 doi: 10.1002/cber.19650981021
  18. ↑ ⁨פרופ' צבי פלח ויהודה ברוניצקי - חתני פרס רוטשילד, באתר דבר, ‏26 בינואר 1978
  19. ↑ P. Albin, A. Markus, Z. Pelah, Z. Ben-Zvi, Slow-release indomethacin formulations based on polysaccharides: evaluation in vitro and in vivo in dogs, Journal of Controlled Release 29, 1994-02-01, עמ' 25–39 doi: 10.1016/0168-3659(94)90119-8
  20. ↑ Patents Assigned to Giulini Chemie GmbH - Justia Patents Search, patents.justia.com
  21. ↑ President’s Report, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ‏2009
  22. ↑ ⁨פרסום נשואין, באתר הצופה, ‏24 ביוני 1956
  23. ↑ צבי פלח 1924 - 2009, באתר BillionGraves
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צבי פלח41567715Q135010505

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צבי_פלח&oldid=3407026"