צבעונית הבוסתן
 צבעונית הבוסתן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | פטריות |
| מערכה: | פטריות שק |
| מחלקה: | Lecanoromycetes |
| סדרה: | Teloschistales |
| משפחה: | Teloschistaceae |
| סוג: | צבעונית |
| מין: | צבעונית הבוסתן |
| שם מדעי | |
 Xanthoria parietina(L.)Th.Fr. (1860) | |
צבעונית הבוסתן (שם מדעי: Xanthoria parietina) היא חזזית עלעלית אפיפיטית מהמשפחה Teloschistaceae הנפוצה באוסטרליה, אסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית, מקסיקו ועל פני רוב אירופה,[1] על עצים ואבנים. הפטריה יוצרת סימביוזה עם ירוקיות מהסוג טרבוקסיה.[2]
תיאור
גוף החזזית, התאלוס, עלעלי ולרוב אינו גדל מכ-8 ס"מ. האונות בגודל 1–4 מ"מ ושטוחים על פני המסד. המושבות הבודדות מעוגלות, אך הן נוטות להתחבר למושבות השכנות ליצירת כיסוי רציף של המסד. צבעו של חלקו העליון נע בין כתום לצהוב ועד ירקרק בצל, וחלקו התחתון לבן, מחובר למסד בריזינים או הפטרים דלילים. החזזית חסרת סורדיות או איזידיות, אך מבני פרי בצורת אפותציות נפוצות.[3][2]
מבחן-כתם של התאלוס וגופי הפרי נותן תגובה חיובית אם אשלגן הידרוקסידי בצבע ארגמן.[3]
החזזית נפוצה על עצים, ולעיתים יותר רחוקות על אבנים.
מבנה
קליפת התאלוס עשוי תפטיר צפוף, המגן על החזזית מאובדן מים דרך התאדות ומפני קרינה, ומתחתיו שכבת האצות.[2] בצבעונית הבוסתן ידוע שעובי הקליפה משתנה לפי בית הגידול: בבתי גידול החשופים לקרינת השמש הוא עבה יותר, ואילו בבתי גידול מוצלים הוא דק יותר, ושכבת העצות חשופה יותר, מה שמקנה לחזזית גוון ירוק יותר.[4] הפיגמנט פריאטין היוצר גבישים זעירים בחלקו העליון של החזזית מעניק לו את צבעו הכתום-צהוב.[2]
עמידות לזיהום
צבעונית הבוסתן היא חזזית עמידה יחסית לזיהום, ויכולה לשמש מדד ביולוגי לזיהום האוויר.[5]
בישראל
צבעונית הבוסתן היא אחת החזזיות הנפוצות ביותר בחלקה הים-תיכוני של ישראל, ומצויה הן בטבע והן על עצי נוי.[3]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
הערות שוליים
- ^ https://eol.org/pages/198033/data?predicate=http%3A%2F%2Feol.org%2Fschema%2Fterms%2FPresent
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Lindblom, Louise (1997). The genus Xanthoria (Fr.) Th.Fr. in North America (Thesis). Lund University. ISBN 978-91-628-2777-9.
- ^ 3.0 3.1 3.2 מרגלית גלון, יעקב גרטי, חזזיות ישראל: (מדריך מאוייר); צילם: עמיקם שוב, תל אביב: עם עובד, תש"מ 1979.
- ^ Hill, D., & Woolhouse, H. (1966). Aspects of the Autecology of Xanthoria Parietina agg. The Lichenologist, 3(2), 207-214. doi:10.1017/S0024282966000227
- ^ Silberstein, L., Siegel, B., Siegel, S., Mukhtar, A., & Galun, M. (1996). Comparative Studies on Xanthoria Parietina, a Pollution Resistant Lichen, and Ramalina Duriaei, a Sensitive Species. I. Effects of Air Pollution on Physiological Processes. The Lichenologist, 28(4), 355-365. doi:10.1006/lich.1996.0033
