צדוק אשל
צדוק אשל (5 באוגוסט 1920 – 22 באוגוסט 2005; תר"פ - תשס"ה) היה עיתונאי והיסטוריון.
אשל נולד בעיירה דוקשיצה שברוסיה הלבנה לאיטה לבית רוזוב ולאיסר אנשל'ס מרקמן. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר העברי "תרבות" בעיירה. בשנת 1935, לאחר שגורש מבית הספר הממשלתי בו למד בעקבות פעילותו הציונית ב"שומר הצעיר", עלה לארץ עם הוריו ו-4 מאחיו ואחיותיו והמשפחה הצטרפה לקיבוץ איילת השחר, בו הייתה כבר חברה אחותו הבכורה.
אשל בוגר בית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בשנת 1939 הצטרף להגנה ועבר קורס מפקדי כיתות שבסיומו שימש מדריך בקורסי ההגנה. במלחמת השחרור צורף למנגנון הקבע של ההגנה כ"קצין תרבות וסעד" של גדוד 21 בחטיבת "כרמלי". במסגרת זו השתתף במבצע אהוד לשחרור הגליל המערבי ובקרבות בג'נין.
ב-1946 נישא לצפרירה בת רחל ופינחס גורביץ, ממקימי היישוב נשר, ולזוג נולדו שני ילדים. מ-1947 ועד יום מותו התגורר בעיר חיפה.
ב-1975 השלים תואר בוגר בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.
עיתונות
כקצין תרבות במלחמת העצמאות, בגדוד 21 בחטיבת כרמלי, החל אשל לעסוק בתחום העיתונות. במסגרת זו פרסם כתבות ב"במחנה" וכתב והוציא לאור את עלוני הקרב של החטיבה, שהעתקים מהם נהג להעביר לעיתון "מעריב". החומר הגיע לידיו של עורך מעריב הד"ר עזריאל קרליבך, שמצא אותו ראוי לפרסום ואף הזמינו להשתתף בכתיבת טור קבוע בעיתון. במשך שנים כתב מאות סיפורים קצרים שהתפרסמו באופן קבוע במוסף לשבת של "מעריב". במקביל כתב ופרסם מאמרים ומסות בעיתונים "על המשמר" ו"למרחב", איתם הייתה לו הזדהות אידאולוגית.
עם התפתחותה של העיתונות המקומית בחיפה השתלב גם בה באופן קבוע במקומונים "שחף", "כלבו", ו"קול חיפה".
פעילות ציבורית
היה חבר בארגון חברי ההגנה ופעיל בהנהלתו בחיפה.
בין השנים 1965-1967 היה עובד מחלקת העלייה של הסוכנות בדרום אמריקה ושליחה בצ'ילה. במסגרת זו פעל להעלאתם של עשרות משפחות תוך שהסדיר עבורם מקום מגורים ועבודה בארץ עוד לפני הגעתם. מרבית המשפחות שסייע להן לעלות נקלטו בארץ בהצלחה.
היה מזכיר החבל הימי לישראל, אגודה לפיתוח הימאות העברית ולהפצת התודעה הימית בעם ישראל, בארץ ובעולם. במסגרת זו עסק בקליטת עשרות ימאים עולים באניות צי הסוחר הישראלי. בתפקיד זה שימש עד צאתו לגמלאות. כמו כן שימש חבר הדירקטוריון של בית הספר לקציני ים עכו.
בשנת 2005 נבחר על ידי הוועדה הממונה להימנות עם יקירי העיר חיפה לאותה שנה. בטקס, שנערך בעיריית חיפה בספטמבר ושכבר לא זכה להשתתף בו, נאמר: "העיטור "יקיר חיפה" מוענק למר צדוק אשל ז"ל כהוקרה על פעילות ציבורית רבת שנים בשירות המדינה בארץ ובחו"ל. על היותו השופר באמצעותו הוא מעביר את הווייתה של חיפה לקהל הקוראים, מתאר את ההיסטוריה וההתפתחות של העיר תוך הבעת אהבה לעיר ולאנשיה".
ספרים ופרסומים מפרי עטו
כתב וערך 12 ספרים, חלקם ספרים מוזמנים על ידי הארגונים נשואי הספר.
- צדוק אשל, משה פומרוק ושבתאי רביב, "ישראל והים - אסופה". מרכז המערכת: מרדכי נוימן. הוצאת מ' ניומן, 1970.
- "חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות". הוצאת "מערכות", 1973.
- "המלט ויוצריו - נשר ביובלו". הוצאת מפעלי פורטלנד ישראליים, נשר בע"מ, 1976.
- "ארבעים שנות מדגה בישראל, 1939-1979." יצא לאור על ידי ארגון מגדלי הדגים בישראל, 1980. 86 עמ'.
- "נמל חיפה - מעבודת כפיים לטכנולוגיה מתקדמת". הוצאת רשות הנמלים בישראל, 1984.
- "נהריים- סיפורה של תחנת הכוח". הוצאת חברת החשמל, 1990.
- "המערכה לכיבוש הים - תולדות החבל הימי לישראל". הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996 .
- "הבחורות ההן - חברות ההגנה בחיפה". הוצאת משרד הביטחון, 1997
- "הבולגרים בעיר הכרמל - סיפורה של קהילת יוצאי בולגריה בחיפה". הוצאת זמורה ביתן, 1998
- "מערכות ההגנה בחיפה". הוצאת משרד הביטחון, 1978; מהדורה שנייה 1998.
- "ימי נהריים - האנשים, היישוב והמפעל". הוצאת משרד הביטחון, 1999.
- "בית ליברמן". הוצאת עיריית נהריה .
- "אבא חושי - איש חיפה". הוצאת משרד הביטחון, 2002.
- "שמואל טנקוס - מהירקון עד חיל הים". הוצאת משרד הביטחון, 2003.
בנוסף הוציא לאור ביטאונים שונים כגון "ספנות", "הד סונול".
