צוק בנדיאגרה
 | |
| הנוף הנשקף מצוק בנדיאגרה | |
| מדינה |
 מאלי |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 1989, לפי קריטריונים 5, 7 | |
צוק בנדיאגרה (צרפתית Falaise de Bandiagara) הוא צוק באורך של כ-150 ק"מ הנמתח מכיוון דרום-מערב לצפון-מזרח, בדרומה של מאלי, סמוך לגבולה עם בורקינה פאסו. הצוק עשוי אבן חול, והוא נישא לגובה של עד 500 מטר מעל למישור החולי השוכן דרומית-מזרחית לו. כיום מאוכלס האזור בבני הדוגון. לפניהם ישבו במקום בני הטלם, שהותירו אחריהם שרידים רבים, וקודם להם התגוררו באזור בני הטוליו. בשנת 1989 הכריז ארגון אונסק"ו על הצוק כאתר מורשת עולמית.
הסביבה הטבעית
הצוק וסביבתו מחולקים לשלושה אזורים גאומורפולוגיים נבדלים - מצפון לצוק המכונה גם "קוקו" (Koko), משתרעת רמת בנדיאגרה, המכונה גם "טורו" (Toro) והמיושבת בדלילות, ומדרום לו מישור סנו-גונדו (Séno-Gondo), המכונה גם בשם "מאנו" (Mano), ושיישובו החל רק בשנת 1920.
הצוק עצמו עשוי אבן חול, ואשר נערמה בשכבות מאוזנות. תהליכי בליה עיצבו את הרמה שנוצרה והעניקו לה את המראה הנוכחי. גובהו של הצוק מעל המישור נע בין 100 מטר בדרום-מערבו ל-500 מטר בצפון-מזרחו, והוא נחצה על ידי ערוצים, נקרות ומעברים סלעיים המחברים את הרמה שמצפון לצוק עם המישור שמדרום לו. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באזור עומדת על כ-580 מ"מ היורדים בין תמוז לתשרי, ומים הנקבים בחריצים בסלע יוצרים ביצות עונתיות באזורים המישוריים.
הפלורה היא בעיקרה סוואנה סודאנית-סאהלית פתוחה, ומשולבים בה אזורי צמחייה האופייניים לערבה ולנחלים. עולם החי מגוון וכולל מינים רבים של ציפורים, ובהם בזים, ניצים ויוני סלעים. על היונקים נמנים שפני סלע, דרבנים, זאבים טלואים, תנים זהובים, שועלים והצבי היחמורי.
אדריכלות ותרבות
כ-250 כפרי דוגון מסורתיים שוכנים באזור, רובם לאורך הצוק, ובהם מתגוררים כ-300,000 איש שהם כמחצית מאוכלוסיית הדוגון במדינה[1]. בני הדוגון שישבו במערבה של מאלי של היום נמלטו מערבה מפני רדיפות שבטים מוסלמים לפני כ-800 שנים, והתיישבו לרגלי הצוק. הם דחקו מהמקום את בני הטלם שישבו באזור משך מאות שנים קודם לכן ועסקו בעיבוד מתכות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
